שו"ת רדב"ז/אלף קמח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

אלף קמח[עריכה]

שאלה שאלת ממני על ענין מה שראית בפי' רבינו יהונתן ז"ל לעירובין שכל השובת במקום הראוי לדירה הוא חשוב כד' אמות וחוצה לו אלפים אמה לכל רוח ברוחב אותו מקום ששבת אם מעט ואם הרבה. ואם שבת במקום שאין לו אלא ד' אמות יש לו אלפים אמה לכל רוח ברוחב ד' ואם כלתה מדתו באמצע העיר אינו יכול להלוך אלא לאורך מדתו אבל ברוחב אינו יכול לצאת חוץ לד' אמות ואם כלתה מדתו בסוף העיר בזה נסתפק הרב ז"ל כיון שכולה חשובה כד' אמות גם לרחבה ג"כ מהלך את כולה. או דילמא אפי' בזה נמי אינו מהלך לרחבה של עיר אלא ברוחב ארבע אמות כפי רוחב המקום ששבת בו וקשיא לך דמי ששבת במדבר ויש לו ד' אמות וחוצה להם אלפים אמה והלך אלפים אמה ורוצה לחזור למקומו ואינו מכיר מקום הנחת רגליו איך אפשר לו לצמצם שלא יטה ימין ושמאל מד' אמותיו. ותו דקי"ל כרבנן דאמרי כל שובתי שבת יהיו כזה לכל שובתי שבת צריך פאות כמגרשי הערים. וכ"ת שנותנין לו אלפים על אלפים לכל קרן להשלים הפגימות וכמו שכתב הרב בעצמו ומניח קרן הטבלה של אלפים אמה כנגד קרן של ד' אמות נמצא א"כ שיכול להלך כל טבלה מרובעת של ד' אלפים וד' אמות שבזמן שהוא מהלך למזרח ד' אמותיו ונוטה לצד צפון או דרום עדיין הוא מהלך באלכסון של ד' אמותיו ואם כן איך יאמר הרב שאם כלתה מדתו בעיר שלא יהלך לרוחב העיר אלא כרוחב ארבע אמות ואם תאמר שלא נתנו לו הקרנות כדי שיוכל להלך את כל פגימת הקרנות אלא כדי למלאת הפגימות שיהיו אלפים אמה מרובעות שיהיה להם פיאות אבל בזמן שהוא מסלך לאחד מארבע הרוחות אינו מהלך אלא ברוחב ארבע אמות וכן כשמהלך לצד אחד מן הקרנות אינו מהלך אלא ברוחב ד' אמות ומאי דביני ביני אינו יכול להלך גם זה יש עליו גמגום והקושיא הראשונה קיימת. ולכן יאיר אותנו כ"ת במאור התורה ולך תהיה צדקה: תשובה הנה שאלתך לא תפול אלא היכא ששבת במקום שאין בו אלפים על אלפים אבל אם יש בו אלפים על אלפים וכ"ש יותר אין שם מקום לספק זה שהרי בכל מקום שילך בתוך אלפים של תחומו הוא הולך כנגד בית שביתתו. אבל אם שבת במקום צר אין נותנין לו התחומים אלא כמדת רוחב מקומו אשר שבת בו משוכים לחוץ אלפים אמה בין אם היה המקום מרובע בין אם היה ארכו יתר על רחבו כך נותנין התחומין וזו היא ששנינו אנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את כל עיר גדולה ומלתא פסיקתא קתני דאנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה בין לאורכה בין לרחבה מפני שמובלעת כולה בתוך תחום הגדולה שהרי הגדולה עודפת על הקטנה ברחבה ונמצאת קטנה מובלעת בתוך תחום הגדולה לארכה ולרחבה. אבל אין אנשי עיר קטנה מהלכין את כל עיר גדולה לא לארכה ולא לרחבה אלא מהלכין לארכה עד מקום שכלתה מדתם ומהלכין לרחבה כרוחב עירם הקטנה אם מעט ואם הרבה. ולא נאמר כיון שהעיר גדולה מובלעת בתוך תחומי הקטנה לרחבה ורוחב תחומיה יהיה מותר להלך את רוחב העיר הגדולה כיצד עיר קטנה רחבה אלף ואלפים לצפון ואלפים לדרום תחומיה הרי חמשת אלפים ונמשכים לצד המזרח עד שפוגעים בעיר הגדולה וכלו בחצי העיר והוא סוף אלפים של רוח מזרח של קטנה נמצאת רוחב העיר הגדולה מן הצפון לדרום מובלעת בתוך תחומי קטנה של צפון ודרום שאין ברחבה של גדולה אלא ד' אלפים אמה ונמצא שיכול להלך את כל עיר גדולה לרחבה ולארכה עד חציה. לא נאמר כן דמתני' מלתא פסיקתא קתני דאין אנשי עיר קטנה מהלכין את כל עיר גדולה לא לאורכה ולא לרחבה אלא מהלכין לארכה לצד מזרח עד מקום שתכלה מדתם ולרחבה כפי רוחב עירם הקטנה וזה דבר פשוט מאד שאין נותנין התחומין אלא לפי רוחב המקום ששבת בו. ולרוב פשיטותו לא ראיתי לשום מפרש שידבר בזה מבואר זולת רבינו יהונתן והמאירי ז"ל שכתב וז"ל עלה דהא דתנן נתנו חוץ לתחום מה שנשכר הוא מפסיד ומיהו בצפון העיר ובדרום העיר אין לו כלום שאין לו למדוד לכל רוח אלא ממקום עירוב ששם תהא שביתתו לא בעינן שאין לו עכשיו בעיר אלא למזרח ולמערב ע"כ והרי זה כדברי רבינו יהונתן ז"ל. לפיכך מי ששבת בד' אמות ופגע בעיר תוך אלפים של תחומו וכלתה מדתו בחצי העיר אינו הולך באותו חצי שיש לו אלא ברוחב ד' אמות ולא יטה אנה ואנה. אבל אם כלתה מדתו בסוף העיר כיון שהיא מובלעת לאורכה שהיא חשובה כד"א גם לרחבה חשובה כד"א ומהלך את כולה לארכה ולרחבה. ואעפ"י שרבינו יהונתן ז"ל כתב בזה צ"ע רואה אני שדעתו היה להקל בו שכך כתב אבל אין לו לצאת חוץ לשער העיר לצד צפון ולצד דרום וכולי משמע דבתוך העיר מותר לילך לצד צפון ולצד דרום כיון שכלתה מדתו בסוף העיר דבהכי עסקינן. ואעפ"י שיש לדחות דמלתא פסיקתא נקט הרב ז"ל מכל מקום מנקט לקולא בעירובין עדיף טפי. והנה לפי שאלתך מי ששבת בד' אמות והלך אלפים אמה לצד מזרח יש לו להלך אל דרום ולסבוב את צפון עד שיגיע לנקודת המזרח אעפ"י שעובר שלא כנגד ד' אמותיו בדרך סיבובו וזה הדבר לא יצדק אלא במי ששבת בעיר שהיא אלפים על אלפים או יותר שלעולם בסיבובו בתוך תחומו שהוא במשך אלפים לא יצא מכנגד עירו. אבל מי ששבת במקום בד' אמות לא יצדק זה מעולם ואם רוצה לסבב לא יתרחק מארבע אמות שלו אלא מעט עד שלא יצא מכנגד ארבעה אמותיו בזמן שמסבב את הקרנות. וא"ת אם כן למה אמרו למי ששבת בארבע אמות שנותנין ד' טבלאות כל א' של אלפים אמה להשלים הפגימות כיון שאינו יכול לילך את כל פגימות הקרנות יתנו לו שמנה רצועות של רוחב ד' אמות למזרח ולמערב וצפון ודרום הרי ד' וד' לד' קרנות. תשובתך קושטא דמלתא דלעולם נותנים טבלא של אלפים על אלפים לכל קרן וקרן למלאת הפגימות ואין הפרש בזה בין עיר גדולה כנינוה ובין מי ששבת בארבע אמות כיון שמשך התחומין לעולם אלפים אמה לצד מזרח וכן לצד צפון צריך טבלא מרובעת של אלפים למלאת הפגימה שבין מזרח לצפון וכן לד' קרנות וזה דבר מבואר בגמרא ונראה לעין ולא נתנו לו טבלא זו של אלפים שיוכל להלך אותה בסיבוב ח"ו אלא לענין אם ירצה ללכת לצד מזרח כנגד פניו הולך ובלבד שלא יטה ימין ושמאל מד' אמותיו וכן אם ירצה ללכת נגד הקרן של ד' אמותיו לא יטה ג"כ מד' אמותיו וכן אם ירצה ללכת בין מזרח ד' אמותיו ובין קרן ד' אמותיו הולך ובלבד שלא יטה ימין ושמאל מארבע אמותיו. וכן אם ירצה ללכת בין הקרן ובין צפון ארבע אמותיו ובלבד שלא יטה בין כל ארבע קרנות לענין זה נתנו לו טבלאות בד' זויות למלאת הפגימות לענין שיוכל לבחור מד' אמותיו דרך זו ילך ובלבד שלא יזוז מכנגד ד' אמותיו ולא תטעה בדברים אלה לומר שאם למזרח בחר ללכת והלך שלא יוכל עוד ללכת לצד אחר או לצד הקרן שלא באתי אלא למעט דרך סיבוב או אם הטה בדרך הליכתו מכנגד ד' אמותיו אבל אם הלך אלפים למזרח וחזר למקום שביתתו הולך משם למערב וחוזר למקום שביתתו וחוזר והולך מנגד הקרן לכל צד שירצה והכל כנגד ארבע אמותיו. ואעפ"י שהם דברים פשוטים צריך אתה להתיישב בהם לפי שהם תלוים במחשבת הלב: ולענין מה שהוקשה לך איך יוכל לשוב בדרך אשר הלך בה ולא יטה ימין ושמאל גם בהליכה יש לך להקשות שאחוריו כנגד ד' אמותיו ואיכא למיחש טפי שמא יטה אשוריו מני הדרך. אבל עיקר הדבר כך דמסתמא כל מי ששובת במדבר בד' אמות נעשה להם סימן כדי שידע לחזור להם לפי ששם ביתו. ואם אירע שלא ידע לכוין ללכת או לחזור כנגד ד' אמותיו לא יזוז ממקומו. ובר מן דין קי"ל כרבנן דאמרי יש לו ד' אמות לכל רוח ונמצאו תחומיו ברוחב ח' אמות ומי הוא שלא יוכל לכוין שלא יצא ממרחב ח' אמות כיון שהמקום אינו מרחק גדול דהיינו אלפים אמה ואפילו תימא דלעולם אין לו אלא ד' אמות והא דאמרי רבנן לעיל לכל רוח היינו שיכול לברור אותם לכל רוח שירצה הא תריצנא: