שו"ת רדב"ז/אלף קיז
אלף קיז[עריכה]
שאלה מאבוקיר לאלכסנדריאה. נדרשתי ללא ידעתי מי הוא הדורש. נמצאתי ללא ידעתי מי הוא המבקש. גם ברוך יהיה שהרגילני לדבר הלכה ואעפ"י שאני טרוד בעול מלכות ודרך ארץ טרדה דמצוה עדיפה לי וחביבה לי. ועתה באתי להשיב על ענין השאלה ואעפ"י שהלשון מבולבל ומוטעה הנה הבנתי הכוונה ואומר כי הגט אשר פסלתם מפני אות חסירה אם החסרון היה בטופס הגט כשר ואפילו בתיבה יש מכשיר. ואס החסרון היה בתורף הגט פסול. גם הגט שפסלת מפני שנכתב שלא בפני השליח ואין יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם היה אפשר לקיימו בחותמיו ויהיה כשר ואפילו שלא יאמר ומאחר שקרעתם את שני הגיטין אם כן יכתוב הסופר בעצמו שמינה הבעל לכתוב ויחתמו העדים בעצמם שהרי אמר הבעל כתבו מאחד עד מאה עד שיצא אחד כשר לפי ראות בית דין או עד שיגיע לידה אחד כשר כי השליח לא יוכל למנות סופר ולא עדים. ולענין מקום האשה אם אתם יודעים עיקר דירתה כתבוהו אם אתם יודעים שלא עקרה דירתה משם אעפ"י שהלכה במקרה לעיר אחרת ואם לאו כתבו המקום שהיא עומדת בו בשעת כתיבת הגט אעפ"י שלא תהיה שם בשעת נתינתו או כתבו מקום לידתה מפורש ממש בגט דילידת באתר פלוני ואם אין אתם יודעים לא זה ולא זה לא תכתבו מקום כלל שאינו מעכב כלל לדעת הראשונים ולדעת מקצת האחרונים מעכב ובשעת הדחק כשר ואם תכתבו מקום והיא אינה דרה שם בשעת כתיבת הגט הוי שינה שם עירה ופסול. וכבר תקנתי לכתוב הדרה במקום פלוני דמשמע הוה ומשמע עבר. ובמה שאמרתם שכתיבת הגט הוא בכרמים של הבוקיר כתבו דעל כיף ימא מותבא כי הכוונה על הישוב ולא תחושו שהרי מצרים אינה יושבת על הנהר ממש וכותבין דעל נהר נילוס ומותבה שהכוונה על הישוב הוא וכדי להסתלק מן הספק כתבו ג"כ דמסתפקא ממימי בורות ואחר כתיבת הגט תשלחו אותו לאחד מן החכמים שיראנו ואל בינתכם אל תשענו בדבר שבערוה. נאם דורש שלומם דוד ן' אבי זמרא: