שו"ת רדב"ז/אלף קטז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

אלף קטז[עריכה]

שאלה אם מברכין זמן על הבוסר למר משעת ראיה ולמר משעת אכילה: תשובה אם הגיע לשיעור פול הלבן מילתא דפשיטא היא דמברכין עליו זמן שהרי מברכין עליו בורא פרי העץ אבל אם לא הגיע לפול הלבן אם הוא בוסר שלא יבא כלל לכלל ענבים כעין סופי ענבים למ"ד שמברכין עליו שהכל פשיטא נמי דאין מברכין עליו זמן שאין זה פרי המתחדש משנה לשנה אלא כמו לולבי ועלין אבל בבוסר שיבא לכלל ענבים או בבוסר שלא יבא לכלל ענבים למ"ד שמברכין עליו פרי האדמה יש מקום שאלה כיון שמברך עליו בורא פרי האדמה פרי הוא ומברך עליו זמן או דילמא כיון שאין מברכין עליו בורא פרי העץ נשתנית ברכתו ואין זה פרי המתחדש משנה לשנה ואין מברכין עליו זמן. ומסתברא לי דאין מברכין עליו זמן שהרי נשתנה הבוסר מכל שאר פירות האילן שהרי שאר פירות האילן מיד מברכין עליו בורא פרי העץ וכן כתבו הפוסקים ז"ל גם בתוספות. וכן כתב רבינו ירוחם ז"ל וזה לשונו ושאר כל האילנות מיד חשובים פרי ומברך עליהם בורא פרי העץ עד כאן. משמע דבוסר לא חשיב פרי לברך עליו זמן. וא"ת כיון שאינו חשוב פרי אמאי מברכין עליו פרי האדמה שהכל היה ראוי לברך מידי דהוה אשקדים רכים שמברך עליהם שהכל. י"ל דהכא גבי בוסר אוכל גוף הפרי אלא שלא נגמר עדיין אבל שקדים אין עיקר אכילתן אלא הקליפה שהרי הגרעין אינו כלום וכן כתב הרשב"א ז"ל בתשובה ובנדון דידן רואה אני שיברכו על כל מיני בוסר בורא פרי האדמה שלא לחלק בברכות ולענין זמן אין מברך עד שיגיע לפול הלבן. ולא דמיא לקרא חדתא דמברכין עליה זמן אפי' בקטנותה משום שהדלעת וכל מיני הקשואים יותר הם ראויים בקטנן מבגדלן. ועל ענין שקדים הגדלים במצרים ראוי לברך עליהם זמן ובורא פרי העץ שהרי אינם באים לכלל פרי ואדעתא דהכי נטעי להו ודמיא לשקדים המרים שכתב בה"ג דכשהן קטנים מברך עליהם בורא פרי העץ דהא נטעי להו ע"ד לאוכלן רכין ולזה הסכימו רוב הפוסקים וכן הוא ממש בשקדים של מצרים. ואע"ג דלא חלק הרשב"א ז"ל בתשובה וכתב דאין מברכין זמן אלא על גמר פרי אפשר דאזיל לשיטתיה דמברכין זמן משעת ראיה אבל למ"ד משעת אכילה כיון שהגיע לפול הלבן והוא נהנה בו ומברך בורא פרי העץ למה לא יברך גם כן זמן. ותו כיון שהיא ברכת ההודאה אינה תלויה בגמר פרי ולפיכך אני אומר כי המברך לא הפסיד. והנראה לעניות דעתי כתבתי: