שו"ת רדב"ז/אלף קט
אלף קט[עריכה]
שאלה על ברייתא זו שאנו רגילין לומר פטום הקטרת כיצד כו' דקשיא בה טובא דקתני וג' שהיה מוסיף בה כ"ג ולשון מוסיף לא שייך אלא אם יש שם קודם ואי יוסיף בה קאי אשעת הפטום הכי איבעי ליה למיתני ומחזירן למכתשת בערב יוה"כ וכ"ג נוטל ממנו וכו'. ותו דמלא חפניו הוא קרוב לפרס דהא תני בר קפרא אחת לששים או לשבעים שנה היתה באה של שירים לחצאין ולמה היו ג' מנים יתרים לצורך מלא חפניו של כ"ג. ותו כדי לקיים בה מצות דקה מן הדקה והא הוי טעמא למחזירן למכתשת והכי הו"ל למתני ומחזירן למכתשת כדי לקיים בה מצות דקה וכו' ונוטל ממנה מלא חפניו: תשובה צריכין אתם לדעת כי ברייתא זו אינה שנויה בשום מקום בלשון זה אלא מסדרי התפלות חברוה מפסקי ברייתות שנויות בכריתות והתם לא קשיא כלל תעיינו שם. ומ"מ לא גרסינן הכא ומחזירן למכתשת כו' אלא ה"ג וג' שהיה מוסיף בה כ"ג בעיוה"כ מחזיר למכתשתן ונוטל ממנו מלא חפניו כדי לקיים בה מצות דקה כו' ונותן טעם לב' הדברים שמחזירם למכתשת כדי שתהא דקה מן הדקה ונוטל ממנה מלא חפניו כדי שתהיה נטילתה מדקה מן הדקה דבעינן ממנה ולא כולה ולכך היו ג' מנים שאפי' הגדול שבאדם לא יוכל לחפון את הכל בפעם אחת והכל לפי מה שהוא אדם ולבינוני היה שיעורו פרס או יותר מעט ומכל השנים לא היה שם מותר כשתחשוב שנים מעוברות ופשוטות זולת מותר החפנים של יוה"כ והכל לפי החפנים וממנה היה מותר לששים או לשבעים שנה ואז היו מפטמין לחצאין וכן כתב רש"י ז"ל בריש כריתות. ואם תאמר והלא כל מותר הששים שנה אינו כי אם ק"פ מנה ומחצה הקטר הוא קפ"ד כ"ש כשתסלק פרס בכל יוה"כ לחפינת כהן גדול שהם שלשים מנה לששים שנה. וי"ל שהרי היה שם מותר ס' רבעי קבין של מלח סדומית רובע לכל שנה שהרי שס"ח מנים היו מסמני הקטרת וכן כתב רש"י ז"ל התם ומה שהיה מתפזר בשעת שחיקה דא"א בלא"ה אפילו לבקיאין וזריזין הכרעות המשקלות היו שם ומלא רובע הקב כנ"ל: