שו"ת רדב"ז/אלף פח
אלף פח[עריכה]
שאלה ראובן ושמעון שותפים ונושאים ונותנים במעות שלהם ושל אחרים והארגז של המשא ומתן ביד ראובן ופנקס החשבון ביד שמעון ורצה ראובן ללכת למרחוק ומנה מעותיו ומצא מקצת מעות יתרים ונתברר אצלו שאינם הריוח אלא שהם של יהודה שיהיו נושאים ונותנים עמו ונתנן לו ואמר לו אלה המעות הם שלך אחר כך בא שמעון ואמר שאלה המעות אשר נתן ראובן ליהודה הם של השותפות כי אני הוא הכותב ויודע החשבון ויהודה הלך למרחוק וראובן טוען לא כי אלא של יהודה הם ואני יודע זה בבירור: תשובה הדין עם ראובן ואפי' שבועה אין צריך ולקנוניא לא חיישינן שהרי הכל היה בידו אם היה רוצה היה מעכבם לעצמו. אחר כך פשרו הדיינים בינו ובין שמעון בדבר מה. ועתה חוזר ראובן על יהודה ואומר מה שנתתי לך בטעות היה שהחשבון היה ביד שותפי שמעון. טען יהודה כבר הודית בב"ד שהם שלי ולאו כל כמינך לחזור ומה שלקח שמעון שלא כדין לקחו: טען ראובן בטעות נתתי לך מה שנתתי ולא הודיתי אלא כדי להנצל משמעון שותפי שאתה הלכת למרחוק ותו דלא מקרי הודאה בבית דין אלא כשמודה לבעל דינו ואז לא היית אתה בעל דיני אלא שמעון: תשובה ודאי אם טוען יהודה שאחר שבאו המעות לידו ברור אצלו שהם שלו. בזה לא הוזקקת לשאול דפשיטא דהדין עמו ונשבע שבועת היסת ונפטר כדין שאר הטענות אבל הכא ודאי כשטוען יהודה איני יודע הדבר אלא על פי ראובן בזה הדין עם ראובן בשתי טענותיו אע"ג דממה נפשך טען שקר בב"ד לא אבד בזה זכותו כיון שעל פיו אנו חיים ואם טען יהודה ישבע לי שנתברר אצלו אחר שראה החשבון שביד שמעון שהם של השותפות. נראה לי שמשביעין אותו היסת להפיס דעתו של (ב"ה) יהודה דלא גרע מבן הבית ואע"ג דאם היו המעות ביד ראובן ויהודה טוען עליו שמא יש לי בידך פטור אפילו משבועה שאני הכא שהמעות הן ביד יהודה וראובן כבר הודה שהם שלו ורגלים יש לדבר. ואם לא רצה ראובן לישבע מפני שהוא מסופק תובע שמעון את יהודה ואומר לו שותפי ראובן נתן לך כך וכך בטעות ונשבע שמעון שהוא יודע זה בבירור ונוטל וחולק עם שותפו ראובן ואין זה נשבע ונוטל חדא שהמעות שלו הם ובטעות באו ליד יהודה. ועוד דיהודה טוען שמא. ואם לא רצה גם שמעון לישבע זכה יהודה במה שבידו. והנראה לעניות דעתי כתבתי: