שו"ת רדב"ז/אלף פו
אלף פו[עריכה]
שאלה נשאלתי על בני המומרים היינו שאביהם של אלו נעשו תוגרמים ובאים בסחורה לאלכסנדריא אם מותר להלוותם ברבית או לא: תשובה זו מחלוקת ישנה במומרים שרש"י ז"ל כתב בתשובה שאסור ללוות להם ברבית שאעפ"י שחטא ישראל הוא ואיכא נמי משום ולפני עור לא תתן מכשול ואחרים ג"כ נמשכו אחר סברתו. אבל ר"י כתב שמותר להלוות להם ברבית דלא קרינן ביה וחי אחיך עמך שאי אתה מצווה להחיותו. נ"ל דכן הדין בקראין שכפרו בתורה שבע"פ. ומהאי טעמא נמי לא עבר משום ולפני עור לא תתן מכשול אבל ללוות מהם ברבית לכ"ע אסור לפי שמכשילו. ובס"ה כתב שמומר אוכל נבלות לתאבון אסור להלוותו ברבית אבל מומר להכעיס מותר משום דגבי רבית אחוה כתיב והא דאמרינן אעפ"י שחטא ישראל הוא הנ"מ לדברים שלא נאמר בהם אחוה כגון גיטין וקדושין ע"כ. וכ"כ הרמב"ן והרשב"א ז"ל שרבית ואונאה דכתי' בהו אחוה אין המומר בכלל ואע"ג דאבותם של אלו הבאים לאסכנדרי' אנוסים היו השתא מומרים להכעיס הם שהרי אם היו רוצים היו באים לדת ישראל כאשר עשו אחרים וכל שכן אותם שבאים בארצות בטוחים שכבר הם ברשות עצמם. ומה שיש לדקדק אם בני המומרים הם כמומרים עצמם ובהגהה מיימונית כתב המחלוקת על בני המומרים משמע שאין חלוק ביניהם וכן בדין שכיון שהוא יכול לחזור ואינו חוזר הרי הוא בעצמו מומר. והוי יודע דהני בני מומרים דאמרן היינו דידעינן דאמו נמי מומרת אבל אם אמו נכרית הולד כמוה. דקי"ל ישראל הבא על הנכרית הולד כמוה והיכא דהוי ספק אע"ג דאית לן ספיקא דאורייתא לחומרא כיון דאיכא פלוגתא והוי נמי ספיקא אזלינן לקולא ומותר להלוותן ברבית כל שכן באלו שעברו עליהם כמה דורות וכבר נטמעו בין התוגרמים ועוד שאם היו רוצים היו יכולים לחזור לדת ישראל וכדכתיבנא לעיל ואעפ"י שאיני כדאי להכריע בין הראשונים רואה אני שאפי' המומרים עצמם מותר להלוותם ברבית כדברי ר"י והסמ"ג ז"ל שכיון שכפרו באלהי ישראל והודו בע"ז הרי הם כעכו"ם גמורים לדבר זה ואע"פ שקדושיהן תופסין חומרא דא"א שאני. אבל לענין רבית אפקרוה רבנן לממוניה ועבדוה מתנה דמשום דקלקלו מעשיהם קנסינן להו דגרסינן בירושלמי דע"ז כותאי דקסרי בעו קומי רבי אבהו אבותיכם היו מסתפקים בשלנו ואתם אין מסתפקים בשלנו אמר להם אבותיכם לא קלקלו מעשיהם אתם קלקלתם מעשיכם דתני ר' אחא בשם ר' אדא ועולא בשם ר' יוחנן כותאי דקסרי מותר להלוותן ברבית אלמא אע"ג דשאר כותאי אסור להלוותן ברבית כותאי דקסרי משום דקלקלו מעשיהם מותר להלוותן ברבית והכא נמי לא שנא. והא דחמרינן בע"ז אני שונה לכל אבדת אחיך לרבות מומר משמע דכ"ש שאסור ליקח ממנו רבית התם במומר לתאבון או אפילו להכעיס ובשאר עבירות אבל מומר לעכו"ם הרי הוא כעכו"ם לדבר זה. והנלענד"כ: