שו"ת רדב"ז/אלף סא
שאלת ממני אודיעך דעתי במה שפסק הטור סימן שצ"ט וז"ל ואם חל יום ששי או יום ראשון שלו ערב הרגל מותר לספר ולכבס כיון שאי אפשר לעשות בלילה אבל אסור לרחוץ עד הלילה כיון שאפשר לו לרחוץ בלילה ע"כ ותמיהא לך מלתא טובא דלא אמרינן מותר לספר ולכבס אלא כשחל שביעי שלו ערב הרגל דיום שביעי עולה לכאן ולכאן עולה לתשלום שבעה ועולה לתחילת שלשים וכיון שנהג מקצת היום של שלשים מותר לספר ולכבס אבל כשחל ערב הרגל בשאר ימי אבלותו אמאי וכן כתב הטור בעצמו וז"ל ואם נהג שבעת ימים לפני הרגל והרגל פגע בו תוך שלשים הרגל מבטל ממנו גזרת שלשים אפי' אם חל יום ז' בערב הרגל דמקצת היום ככולו ועולה תחלתו לסוף ז' וסופו לתחלת שלשים ומותר לספר ולכבס ולרחוץ ערב הרגל ע"כ. משמע דאם חל ערב הרגל בשאר ימות אבלותו אינו מותר באחד מכל אלה והכי הוי מסקנא דתלמודא בפ' אין מגלחין עד שמתוך קושיא זו גמר אומר שהלשון מוטעה:
תשובה גם בעיני יפלא מדוע לא תמהת על הרא"ש ז"ל אביו ועל הראב"ד וכמה פוסקים שכתבו כן כאשר אני עתיד לבאר בע"ה ומקצתם חולקים ומכללם הרמב"ם ז"ל וא"כ מחלוקת ישנה היא ועל מה תמהת. אבל הענין כי בעלי שטה זו אומרים דכשחל שביעי שלו ערב הרגל שביעי עולה לכאן ולכאן וכבר נהג מקצת שלשים והרגל מבטל ממנו גזרת שלשים לגמרי ואינו צריך להשלים אחר הרגל אנל כשחל ערב הרגל באחד משאר הימים אעפ"י שהוא מותר לספר ולכבס ולרחוץ לצורך המועד שלא גזרו דבר מזה במועד משום כבוד המועד מ"מ הרגל לא בטל ממנו גזרת שלשים שהרי לא נהג בהם אפילו שעה אחת קודם הרגל ולפיכך צריך להשלים אחר הרגל וכיון דאי אפשר לו לספר ולכבס במועד התירו לו לעשות ערב המועד אבל רחיצה שאפשר במועד שבקוה אדיניה ואסור. ויש מי שאוסר הכל עד הערב סמוך לחשיכה ואז מותר הכל אפי' רחיצה. והרי לך לשון הרא"ש ז"ל בפסקים ומסתבר כדברי הראב"ד ז"ל דאית ליה כיבוס מותר תוך שבעה בערב הרגל כיון שא"א לכבס בלילה וכן כתב הרמב"ם ז"ל ע"כ. ומדכתב תוך שבעה משמע כל שבעה דאי בשביעי דוקא איירי לא הוה ליה למימר תוך שבעה אלא בשביעי בערב הרגל וברור הוא. וז"ל רבינו ירוחם ז"ל והראב"ד ז"ל כתב דוקא רחיצה משום דאפשר לרחוץ בי"ט אבל גילוח וכיבוס מותר כדאמר כשחל שביעי שלו ערב הרגל מאחר שאינו יכול לגלח ולכבס בלילה שהוא רגל והתוספות כתבו כי כיבוס אסור מאחר שהוא תוך שבעה ודברי הראב"ד ז"ל נראין עיקר וכן כתב הרמב"ן ז"ל ולזה הסכים הרא"ש ז"ל הילכך כל זמן שחל יום ראשון או שני של אבילות או שאר ימים עד יום ו' ועד בכלל ערב הרגל מותר לגלח ולכבס ואסור לרחוץ עד הלילה דתוך שבעה הוא ויכול לרחוץ בי"ט מה שאין כן בגילוח וכבוס ע"כ. וז"ל רבינו מנחם בעל צדה לדרך חל יום ראשון או יום ו' בערב הרגל מותר לספר ולכבס ואסור לרחוץ עד הלילה וגם אסור ללבוש מה שכבס עד הלילה ע"כ. וא"ת הרא"ש ז"ל ובנו ותלמידו כולם הלכו בשטת הראב"ד והם התירו לרחוץ כשחל שביעי שלו בערב הרגל ואלו מלשון הראב"ד ז"ל נראה שהוא אוסר לרחוץ אפי' כשחל שביעי שלו בערב הרגל שכתב הא דלא אמרינן מקצת היום ככולו לגבי רחיצה משום דאפשר לרחוץ לאורתא מה שאין כן בתגלחת ותכבוסת. והאי טעמא שייך למי שחל שביעי שלו בערב הרגל. וי"ל שהם לא הלכו בשטת הראב"ד ז"ל אלא לאפוקי מסברת התוספות שאסרו לכבס ערב הרגל וכן משמע לשון הרא"ש ז"ל שכתב ולפי זה אסור לכבס תוך ז' אפי' ערב הרגל ומסתברא כדברי הראב"ד ז"ל וא"כ כיבוס מותר תוך שבעה משמע דבזה מסתבר טעמ' אבל במה שנא' מתוך לשונו שאסור לרחוץ כשחל שביעי שלו בערב הרגל לא מסתבר. וטעמא דכיון דקיי"ל לענין כל דיני אבילות מקצת היום ככולו למה לא נאמר כן ג"כ לענין רחיצה ויהיה מותר לרחוץ אפילו בלא כנ"ל שהרי אין אבל אסור ברחיצה אלא תוך ז' אבל לאחר ז' מותר וא"כ מאי שנא רחיצה משאר דיני אבילות לפיכך אני אומר דמודה הראב"ד ז"ל כשחל שביעי שלו בערב הרגל דמותר לרחוץ דמקצת היום ככולו אלא איירי בשאר ימי אבילות שחלו בערב הרגל עלה דמימריה דרב הונא בריה דרב יהושע דאמר הכל מודים כשחל שלישי ערב הרגל שאסור ברחיצה וק"ל לרב ז"ל מאי שנא מתספורת וכיבוס דאמרינן בהו מקצת היום ככולו כלומר כיון שנהג כן קצת היום הוי ככל היום ומותר לספר ולכבס מפני כבוד המועד ותירץ ז"ל דתגלחת ותספורת אי אפשר ברגל אבל רחיצה אפשר ברגל הילכך נוהגת כל היום שעדיין לא נשלמה גזרת שבעה אבל כשחל שביעי של ערב רגל כבר נשלמה גזרת ז' ומותר לרחוץ מיד ונמצאו עתה מוסכמים הראב"ד והרא"ש ז"ל ומינה לא תזוז. והר"ן ז"ל כתבה בלשון הזה ואפי' למ"ד מקצת היום ככולו אעפ"כ אסור ברחיצה עד הערב דלא אמרינן הכא מקצת היום ככולו דהא כל גזירת ז' עליו עד שנכנס י"ט ע"כ. וכן כתב רבינו ירוחם ז"ל וז"ל חל שלישי של אבילות בערב הרגל אסור ברחיצה עד הערב ולא נאמר כאן מקצת היום ככולו כמו שאמרינן כשחל ז' שלו ערב הרגל דהכא כל גזרת שבעה עליו עד י"ט ע"כ. וזו אינה צריכה לפניס אלא לפרש סוגיית הגמרא לפי השטות גרסינן בפרק אלו מגלחין אמר רב הונא בריה דרב יהושע הכל מודים כשחל יום שלישי להיות ערב הרגל שאסור ברחיצה עד הערב שכתב הריא"ף ז"ל וה"ה אפי' יום ששי וכן הסכימו הפוסקים והא דנקט כשחל יום שלישי לומר שאעפ"י שכבר עברו ג' ימים הראשונים דחמירי אפ"ה אסור ברחיצה. והא דקאמר עד לערב פליגי בה המפרשים ז"ל איכא מ"ד עד לערב ממש עד שיכנס הרגל והיא סברת רוב הפוסקים ואיכא מ"ד עד הערב עד אחר המנחה שיעמדו המנחמים וסברת הרמב"ם ז"ל והנמשכים אחריו דנקט רחיצה וה"ה לתספורת וכיבוס משום דקשיא להו ז"ל מ"ש רחיצה כדאקשינן לעיל. ונקט רחיצה לרבותא דאפי' רחיצה דקילא דהא ליתא בגזרת שלשים אפ"ה אסורה תוך ששה ימים אפילו ערב הרגל. והרא"ש ז"ל וסייעתו ס"ל דברים כפשטן דוקא רחיצה אסורה מטעמא דאמרן אבל תספורת וכיבוס מותר דלא גזרו כל הני במועד משום נוול ובמועד אי אפשר ומותרין מבערב י"ט. תו גרסינן אמר רב גזרות בטלו ימים לא בטלו פי' דנהי דלכבוד הרגל בטלה גזרות שבעה ושלשים ומותר לגלח מ"מ אם לא גלח ערב הרגל אסור לגלח אחר הרגל עד תשלום כל השלשים. וכתב עלה הריא"ף ז"ל ולית הלכתא כרב דקייל"ן כאבא שאול דאמר אם חל שביעי שלו להיות ערב הרגל מגלח ערב הרגל ביום ז' דקסבר מקצת היום ככולו ויום ז' עולה למנין שבעה ועולה למנין ח' שהוא מכלל שלשים ואם לא גלח בערב הרגל ביום ז' שלו מותר לגלח אחר הרגל דכשם שמצות יום אחד ושעה אחת מבטלת גזרת שבעה כך מצות יום אחד ושעה אחת מבטל גזרת שלשים ע"כ. ולפי שטת הרא"ש ז"ל הכי מתפריש מימריה דרב גזרות בטלו לכבוד המועד כל גזרות בטלו בין גזרות שבעה בין גזרות שלשים בתוך ז' דהיינו תגלחת וכיבוס הכל בטל לכבוד מועד אבל ימים לא בטלו דאפילו חל ז' שלו בערב הרגל אם לא גלח בערב המועד אינו מגלח אחר המועד ובהא מילתא לא קייל"ן כותיה אלא כאבא שאול דיום ז' עולה לכאן ולכאן. אבל שאר דברי רב הלכה הם ומתני' נמי הכי מתפרשא הקובר את מתו ג' ימים קודם הרגל בטלה ממנו גזרת שבעה לגמרי שאינו צריך לנהוג אחר הרגל מהם כלום ובטלה ממנו ג"כ דין שלשים לכבוד המועד אבל גזרת ג' לא בטלה שצריך להשלים אחר המועד כיון שלא נהג מיום שלשים כלום. ח' ימים קודם הרגל בטלה ממנו גזרת ל' לגמרי כיון שנהג יום אחד מן השלשים קודם הרגל אבל ביום ז' לא דלא אמרינן יום ז' עולה לכאן ולכאן ועליה פליג אבא שאול וקייל"ן כותיה דיום ז' עולה לכאן ולכאן. ולפי שטת הרמב"ם ז"ל אתיא מתני' כפשטה ופי' בטלה ממנו גזרת ז' אבל גזרת ל' לא בטלה כלל אפילו לכבוד מועד וכן מימריה דרב גזרות בטלו כל חד וחד בזמנה גזרת שבעה בטלו בתוך שבעה וגזירת ל' בטלו בתוך ל' ולא קודם לכן אבל ימים לא בטלו ואפילו חל שביעי שלו בערב הרגל צריך להשלים אחר הרגל ומדלא מפליג רב בין שבעה לשאר הימים משמע דס"ל דלא כאבא שאול ואלו אנן קיי"ל כאבא שאול והכי פסקו אמוראי בתראי כאבא שאול. ולענין הלכה למעשה יש לנו לעשות כדברי הרמב"ם ז"ל חדא שהוא מחמיר ועוד דאתריה דמר הוא ואע"ג דקייל"ן כדברי המיקל באבל הני מילי למחלוקת תנאים או אמוראים אבל במחלוקת פוסקים לא אמרינן הכי. ומ"מ אומר אני אם הוא סמוך לבין השמשות בתחלת הזמן שהוא ראוי לתוספות קדושת היום מותר לגלח משום כבוד המועד דהא שיעור זמן הראוי להיות תוספת הוא כשיעור מהלך ג' מילין ורביע קודם בין השמשות וזמן זה אם ירצה לעשותו כולו תוספת עושה רצה לעשות מקצתו עושה ובלבד שיוסיף איזה זמן שיהיה ודאי מחול על הקדש וכן כתב הר"ן ז"ל בשם הרמב"ם ז"ל כדאיתא ביומא בפי' הלכות הריא"ף ז"ל. נמצאת אומר כי תחלת זה הזמן הוא מותר במלאכה ויש בו קצת קדושת י"ט שהרי ראוי להיות תוספת וכבר חל עליו שלא יהיה מנוול. ובזמן הזה אני רואה לסמוך על הרא"ש ז"ל וסיעתו. והנראה לע"ד כתבתי: