שו"ת רדב"ז/אלף מח
שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שהשכיר בית לחבירו לשנה וקיבל המעות ונתרועעה באופן שאין יכול לדור בה אם כופין את ראובן לתקן את הבית או לא:
תשובה אם שכר לו בית זה אינו חייב לבנותו ולא לתקנו אלא אומר לו אם תרצה לדור בו כמו שהוא מוטב ואם לאו תצא ואינו חייב להעמיד לו בית אחרת ומחזיר לו מה שנשאר ממעות השכירות ואינו מוכר את הבית לשכור בית אחרת אעפ"י שנשתעבד בית זה לדירתו משום דבית לאו למכור קאי. ואם אמר לו בית סתם ונפל חייב לבנותו או לתת לו בית אחר לדור והכי איתא בירו' האומר תנו בית חתנות לבני או בית ארמלות לבתי ונפל היורשים חייבים לבנותו. בית זה ונפל אין חייבין לבנותו. והכי אמרינן נמי לגבי מודר הנאה מן בית זה אם נפל מותר ואפילו חזר ובנאו במקומו ממש מותר ליכנס בו דבית אחר הוא ופנים חדשות באו לכאן. ומסתברא לי דה"ה במשכיר בית זה ונפל ובנאו נתבטל השכירות ויכול לסלקו דאין זה הבית הראשון אבל אם לא נפל לגמרי אלא שנתרועע כנ"ד ותקנו לא נתבטל השכירות או אם סתרו בעל הבית חייב להעמיד לו בית אחר או ישכיר לו כמותו. וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"ה מהלכות שכירות וכן יש לדקדק מלשון סוגיית הגמ' סוף פרק השואל אי דאמר ליה בית זה ונפל אזדא ליה ומדקאמר אזדא ליה משמע נתבטל השכירות ואפילו אם חזר ובנאו אפ"ה הלך לו ובית אחר הוא זה דהכי ה"ל למימר אי דאמר ליה בית זה ונפל אין חייב לבנותו. ואיכא למידק אם אמר השוכר אני אבננו משלי ואדור בו עד שיושלם הזמן שכירתי אם יכול המשכיר לעכב עליו אי דמיא להא דאמרינן לגבי מדור האלמנה שנפל ואמרה אני אבננו משלי אין שומעין לה. ומסתברא לי שאין יכול לעכב עליו מלבנותו לדור בו דלגבי אלמנה לא השתעבד הבית לה לבדה שגם היורשים דרים עמה אלא שחייבין לתת לה מקום דירה בבית זה. אבל גבי שוכר נשתעבד הבית ממש לדירתו תדע דאי לאו משום טעמא דבית לא קיימא לזבוני היה מוכר הבית לשכור בית לדור כי היכי דאמרינן גבי השוכר את החמור ומתה משמע דאפילו קרקע הבית נשתעבד לדירתו שהרי אם רוצה לדור בו כמו שהוא אינו יכול לעכב עליו וה"ה אם רוצה לבנותו אין יכול לעכב עליו ומעלה לו שכירתו עד הזמן שקבלו עמו ואינו מנכה לו כלום וכופין על מדה כזו כיון שנשתעבד קרקע הבית לכל זמן השכירות. והנראה לע"ד כתבתי: