שו"ת רדב"ז/אלף מו
שאלת ממני אם מותר להריח תפוח של הקדש:
תשובה קיי"ל ריח קול ומראה לא נהנין ולא מועלין וא"ת הא תנן בפ' החליל מבלאי מכנסי הכהנים ומהמייניהם היו עושין פתילות בשמחת בית השואבה עד שהיתה אשה בוררת חטים לאורה והא איכא שמן ופתילה דהקדש. תירצו בירושלמי דאין מעילה במראה. ואכתי קשה נהי דלית בה מעילה מ"מ הא אין נהנין לכתחלה. ותירצו בתוספות דראוי לברור חטין קאמר כלומר שהיה האור כ"כ גדול עד שהיה אשה ראוי' לברור חטין. א"נ בוררת ממש כפשטא דמתני' ומשום שמחת בית השואבה לא גזרו דהא דאין נהנין לכתחלה מדרבנן הוא וזה פשוט. אבל מה שצריך עיון אם הדבר ההוא עיקר עשייתו לריח אם מעל בו דבשלמא תפוח ואתרוג אין עיקר עשייתו לריח אלא לאכילה. ולכאורה היה נראה לומר דאפילו הכי לא מעל דהא שמן עשוי להאיר גם כן ואמרו בירושלמי דלא מעל. אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דלא דמי דהתם אינו נהנה מראות השמן אלא מהאור שעולה מן השמן ואינו נהנה מהגוף של האיסור. ובנ"ד אם הריח ורד או שושנה של הקדש או בשמים של הקדש ודאי מעל מפני שנהנה מגוף האיסור אבל אם השליכו הבשמים על האור והריח אחר שעלה עשנו אסור ואין בו מעילה. וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"ה מהלכות מעילה וז"ל קול ומראה וריח לא נהנין ולא מועלין בד"א כשהריח הקטורת אחר שעלה התימורת אבל אם הריח בקטורת כשתעלה תמרתה מעל ע"כ. ונ"ל בטעמו של דבר מפני שנהנה מגוף הקטורת ולא מן הריח הילכך יש ללמוד שאם הריח בשושנה או בורד או בשמים של הקדש מעל ומטעמא דכתיבנא. ואפילו אם תרצה לומר דאין מעילה מ"מ איסורא איכא ואין נהנין בו. והנראה לע"ד כתבתי: