שו"ת רדב"ז/אלף מה

שאלה ראובן הלוה לשמעון מנה על המשכון וגם נתן לו כתב ידו וכשבא לפדותו כפר ראובן במשכון ותובע חובו וזה מודה לו במנה אלא שתובע משכונו:

תשובה ישבע ראובן תחלה שבועת היסת שלא נתן לו שמעון משכון ואחר כך ישבע שמעון שלא היה שוה משכונו פחות ממה שלוה עליו ונפטר. והטעם שכבר ידעת שאנו רגילין לפסוק כדעת הרמב"ם ז"ל שכתב הוציא עליו כתב ידו נאמן לומר פרעתי ומגו שהיה יכול לטעון פרעתי נאמן לומר משכון הנחתי אצלו על החוב ומכאן אתה למד שאם הוא בשטר נשבע ראובן שלא הניח אצלו משכון וגובה את חובו. ובנ"ד לא שנא מלוה ע"פ ממלוה בכתב ידו ואם נשבע ששוה המשכון יותר מחובו אינו גובה כלום שכבר נפטר ראובן בשבועתו. ואם מודה שהיה שוה פחות מהחוב נשבע שבועת התורה שהרי הוא מודה במקצת ופורע השאר ופשוט הוא. והנראה לע"ד כתבתי: