שו"ת רדב"ז/אלף לו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעשה היה בראובן שקבל עליו חרם בעוה"ז ובעוה"ב לגרש את אשתו ונחלקו החכמים ויש מי שרצה להתיר שאם לא נתיר יהיה הגט מעושה. ויש מי שלא רצה לסמוך להתיר חרם כזה:

תשובה אמת כי נמצא בספר הנתיבות שחרם בעוה"ז ובעוה"ב אין לו התרה ולמדוה מיהודה דכתיב וחטאתי לאבי כל הימים והיו עצמותיו מגולגלין בארון עד שהתפלל מרע"ה עליהם שנאמר שמע ה' קול יהודה וכו'. וכבר הארכתי בתשובה אחרת להוכיח שאם הוא על תנאי ונתקיים התנאי אפילו חרם לעוה"ב לא חייל אם אינו מפי ת"ח אבל אם הוא מפי ת"ח אפי' על תנאי חייל ואין לו תקנה אפילו ע"י התרה. ומ"מ מתירין לו להקל מהעונש. ומ"מ העליתי באותה תשובה דהנ"מ כתנאי של יהודה וכיוצא בו שהדבר ספק אם יכול לקיימו או לא אבל בתנאי שיש בידו לקיימו אם קיים תנאו לא חל אפילו מפי ת"ח. ומה שיש לדקדק אם הוא לדבר מצוה אם יש לו התרה כי היכי דאמרינן דעל דעת רבים אין לו התרה ואם הוא לדבר מצוה מתירין לו ה"נ לא שנא. או דילמא שאני חרם בעוה"ב דחמיר טפי. ונ"ל דאין לו התרה אפילו לדבר מצוה מדלא חילק הפוסק וטעמא דמלתא דמי יוכל להתיר לעוה"ב שהוא עולם שאינו שלו דבשלמא בעוה"ז הארץ נתן לבני אדם אבל לעוה"ב מי יש לו כח להתיר. תדע שיעקב אע"ה לא התיר את יהודה ומי לא עסקינן שנזדמן דבר מצוה שלא היה יכול להמנות עם אחיו בעודו בחרמו אלא ודאי משמע דלית ליה התרה כלל. הילכך בנ"ד יגרש את אשתו ויצא ידי החרם שהרי מן התורה מגורשת גמורה היא שאין זה אונס כיון שהוא הביאו על עצמו אינו אלא חומרות אחרונים. ואם יחזיר אותה מוטב ואם לא ירצה להחזירה יתן לה גט אחר מדעתו להוציא מידי חומרת האחרונים ז"ל. וכבר הארכתי בתשובה אחרת בכיוצא בזה במי שנדר בנזירות שמשון לגרש את אשתו שהרי נזירות שמשון אין לו התרה והוי כנדון דידן. והנראה לע"ד כתבתי: