שו"ת רדב"ז/אלף לב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי על מה שנהגו לתת בתוך הסוכ"ר בזמן שמבשלין אותו חלב של בהמה טהורה ושאלת את האומנין ואמרו לך שנותנין תרי למאה וא"כ לא נתבטל טעמו של חלב וא"כ איך אוכלין הסוכ"ר עם בשר והרי יש בו טעם חלב כיון שהוא פחות מששים:

תשובה אין כאן בית מיחוש כלל שהרי נותנים עם הסוכ"ר כפלים מים שאי אפשר לבשלו אם לא יתנו בו מים והרי נתבטל במים ובסוכ"ר וא"ת וכי מבטלין איסור לכתחלה הא ל"ק כלל דאפילו למ"ד אין מבטלין אפילו איסורין דרבנן לכתחלה הכא בשעה שמבטלו אינו אסור אלא האיסור הוא בשעה שאוכלו עם הבשר ואז כבר הוא מבוטל. ועוד אני אומר שאפילו לא היה בו מים היה מותר כיון שעל ידי האור הולך החלב ונשאר הסוכ"ר ואפילו את"ל שנשאר ממנו קצת אתה מודה שמתמעט ע"י האור והסוכר אין מתמעט כלל כאשר נראה לעין ומה לי שיבטל האיסור כשמרבה עליו ההיתר או שיבטלנה ע"י האור שממעט האיסור והרי נתבטל ע"י בישול תדע שהרי כתב הרמב"ם ז"ל שהחמאה של עכו"ם אסורה מפני צחצוחי חלב ואם בישלה מותרת שע"י בישול הולכין צחצוחי חלב ה"נ החלב הולך ע"י בישול ונשאר סוכ"ר. ואני מעולם לא ראיתי טעם חלב בסוכר כי הדבר ברור כי כמו שהאש שואב את המים כן שואב את החלב שהוא צלול כמים ונשאר הסוכר קשה כאבן ואם נשאר מן החלב איזה דבר הרי הוא יוצא עם הדבש אבל בסוכ"ר לא נשאר כלום ולא שאני אומר שיהיה אסור לאכול הדבש של הסוכ"ר עם בשר אלא מותר הוא מהטעמים שכתבתי שנתבטל במיעוטו אלא שאני אומר שבסוכ"ר אין מקום שאלה כלל. וא"ת בשלמא אם יש מים עם הסוכר הדבר ברור שנתבטל אבל אם היו בו תרי למאה ונעשה הכל תבשיל שיש בו חלב וברתיחה ראשונה או שנייה קודם שנתמעט בלע הכלי ונאסר ואוםר הסוכ"ר אח"כ. אין זו קושיא כלל שלא יהיה בליעת הכלי עדיף מהחלב בעצמו וכמו שהחלב נתמעט משיעור נ"ט גם הבלוע בכלי נתמעט. ותו דהוי נ"ט בר נ"ט הקדרה בסוכ"ר והסוכר בבשר וכתבו הפוסקים דהא דאמרינן דגים שעלו בקערה מותרים לאו דוקא עלו אלא אפי' נתבשלו בקדרה או בקערה מותרין דהוי נ"ט בר נ"ט:

כללא דמילתא אין בסוכ"ר ולא בדבש שום חשש לאוכלו עם בשר וכגון דא לא צריכא רבה. והנראה לע"ד כתבתי: