שו"ת רדב"ז/אלף יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי בהא דאמרו שצריך לכתחלה שיהיה הגט אורכו יתר על רחבו ונסתפק לך איזה נקרא אורך ואיזה רוחב. תשובה טעמא דמילתא הוא משום דבעינן ספר דכתיב וכתב לה ספר כריתות וא"כ כיון שנקרא ספר צריך שתהיה צורתו כספר ומה ספר ארכו יתר על רחבו אף גט נמי וליכא לפרושי דארכו נקרא אורך השטות שהרי הספר כל דף ודף אורכו יותר על רחבו הוא הילכך מנין השטות הוא האורך ואורך השטה הוא הרוחב וכן צריך שיהיה הגט מנין השטות נקרא ארכו ואורך השטות נקרא רחבו וליכא למימר שהאורך הוא מבראשית עד לעיני כל ישראל וכך צריך שיהיה הגט והרוחב הוא מנין השיטין דבשלמא אם היו כותבין ספר תורה כך לאורך אפשר לומר כן אבל כשכותבין אותו דפין דפין אין לנו לשער אלא כמות שהוא גלול או בכל דף ודף. וכן מצאתי להרא"ש ז"ל בסדר כתיבת הגט וז"ל ויהיה ארכו יתר על רחבו ונקרא ארכו דרך קריאתו מתחלתו לסופו ע"כ לאפוקי שלא יהיה ארכו לאורך השיטין וזה ברור. ואעפ"י שכתבו בספר כל בו ונקרא אורכו דרך כתיבתו אין פירושו דרך כתיבת השטות דא"כ הכי ה"ל למימר ונקרא אורכו לאורך השטות אלא דרך כתיבתו היינו שכותב מלמעלה למטה שטה אחר שטה זה נקרא ארכו כי בזמן שאדם כותב אורך הכתיבה הוא אורך האדם הכותב ואורך השטה הוא רחבו של הדבר הנכתב. ולדעתי כי אינו חולק כי כוונת כולם לאפוקי שלא יהא אורך הגט לאורך השטות ואפילו אם תרצה לומר כי בעל הספר כל בו חולק הוא על האשר"י יש לנו לסמוך ומפני שאין זה לעכב לא הארכתי בו וכן הוא המנהג במצרים מזמן הנגידים הראשונים וכן ראיתי הגיטין הבאים מכל גלילות ישראל אלא עתה רצו הסופרים מחדש לשנות המנהג מפני הלשון שנמצא בספר כל בו שכתבתי ולדעתי לא הבינו כוונת הספר כאשר כתבתי והחזרתי הדבר למנהגו הראשון כי מנהג אבותינו תורה היא וכותבין הגט ארכו על רחבו וארכו הוא מלמעלה למטה כפי פשט הלשון והענין אבל אם לא נכתב ארכו יתר על רחבו אינו מעכב כלל ומגרשין בו לכתחלה ומלשון הגט בעצמו יש ללמוד שנקרא אגרת דכתיב ביה ואגרת שבוקין והדבר ברור כי דרך האגרת להיות שוטות קצרות והגליון ארוך וכן צריך לעשות דפי הספר כשיעור למשפחותיכם ג' פעמים כדי שלא יהיו עיני הקורא משוטטות באורך הדף וכן הגט נקרא ספר. ועוד ראייה כיון שהוא צריך לכתוב אותו י"ב שטות כמנין ג"ט אם עושה השטות קצרות יכתוב כתיבה מרובעת כתקנה אבל אם צריך לעשות השטות ארוכות והוא צריך לכתוב י"ב שטות בעל כרחו צריך להאריך גגי האותיות ולקצר גובהן ונמצא שאין הכתיבה מאושרת ולא מרובעת. ועל זה אני קורא תגר על הסופרים שכותבין כדת משה וישראל בשטה אחת והרי צריך להאריך גגי האותיות עד שמשתנה צורת האות אלא כבר נהגו. ואעפ"י שראיתי מי שהבין לשון הרא"ש ז"ל בהפך וכתב אכן נ"ל שהגליונות יש להיות ארכו יתר על רחבו דלמטה טפח ע"כ. ואני כתבתי לפי עניות דעתי:

שוב מצאתי בירושלמי גט פשוט עידיו לרחבו והמקושר עידיו לארכו וכן כתב הרשב"ם והתוספות ריש פ' גט פשוט ע"ש:

והנלע"ד כתבתי: