שו"ת רדב"ז/אלף יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני אודיעך דעתי בכותב גט לאשתו בכתב ידו ואין עליו עד כלל דהוי גט פסול או אינו גט כלל דמלישנא דמתניתין דפ' המגרש משמע דהוי גט פסול דתנן ג' גיטין פסולין והולד כשר כתב בכתב ידו ואין עליו עדים. ומדברי הרמב"ם ז"ל נראה דכתב ידו ואין עליו עדים אינו גט כלל דכתב בהלכות גרושין פ"ק וז"ל לפיכך אם נתן לה גט בינו לבינה ואפילו בעד אחד אינו גט כלל בד"א כשהיה הגט בכתב יד סופר אבל אם כתב הבעל הגט בכתב ידו וחתם עליו עד אחד ונתנו לה הרי זה גט פסול ופוםל לכהונה ע"כ. ומשמע בהדיא דטעמא משום דחתם עליו עד א' אבל כתב ידו גרידא לא הוי גט כלל דלא עדיף כתב ידו גרידא מכתב סופר ועד אחד:

תשובה ודאי כי דעת הרב ז"ל דכתב ידו גרידא לא הוי גט כלל והא דקתני מתני' כתב בכתב ידו ואין עליו עדים הכי מפרש לה ז"ל אין עליו שני עדים אלא עד א' ומשום הכי פסול. וא"ת היינו סיפא דקתני יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד ומוקמי לה רב בגמרא דכתב ידו שנינו ואקשינן עלה אילימא ארישא פשיטא אלא מציעתא הרי יש עליו עדים אלא אסיפא וקייל"ן כי אוקמתיה. הא ל"ק כלל דרישא איירי באין בו זמן ויש בו עד אחד ולא זו אף זו קתני דאפי' יש בו זמן פסול כיון שאין בו שני עדים. וא"ת אמאי שני תנא בלישנא כיון דתרווייהו איירי באין בו אלא עד א' ליתנו בתרווייהו אין עליו עדים או אין בו אלא עד א'. וי"ל דברישא דתני תנא בהדיא כתב בכתב ידו והוה אמינא דכתב ידו כמאה עדים דמו קמל"ן כיון שאין עליו עדים לאו כלום הוא אם אין בו עד כלל אינו גט ואם אין בו שני עדים אלא עד אחד הוי פסול. אבל בסיפא לא נחית להכי דכבר אשמעינן ברישא אלא אשמעינן דאע"ג דאית בו זמן כיון דאין בו אלא עד א' פסול תדע ברישא איירי דאין בו שני עדים אלא עד אחד דהיינו דאיצטריך סיפא אלא אי איירי כשאין בו שום עד השתא באין בו עד כלל פסול כשיש בו עד א' מיבעיא וא"כ סיפא למה לי. ודחקו המפרשים לתרץ דהוה אמינא דבסיפא כיון שהוא כתב ידו ויש בו זמן ועד אחד יהיה כשר קמל"ן דפסול והרב ז"ל סובר דמעולם לא תיסק אדעתין דאין לך דבר שבערוה פחות משנים דכתיב יקום דבר. ותו ראיה מרישא כיון שאין עליו עד למה יהיה גט כלל והמפרשים דחקו דהודאת בעל דין כמאה עדים. והרב סובר דהנ"מ לממונא אבל להתיר את הערוה לאו כלום הוא תדע שהרי איש ואשה שאמרו שקדשה בלא עדים לאו כלום הוא וה"ה אם אמר גרשתיה בכתב ידי ביני לבין עצמי לאו כלום הוא דמתניתין רבי מאיר היא דאמר עידי חתימה כרתי. אבל אי איכא עידי מסירה כשר לדידן דקייל"ן כר' אליעזר דאמר עידי מסירה כרתי ומיהו מודה הוא ז"ל דכתב ידו ועד אחד הולד כשר דסוף סוף איכא תרי דחשבינן כתב ידו כחד לענין שלא יהיה הולד ממזר והוי גט מן התורה ולאו משום דהודאת בעל דין כמאה עדים דמו דא"כ אפילו אין עליו עדים כלל כשר מן התורה אלא דעת הרב ז"ל כיון דאיכא כתיבת ידו ועד אחד הוי כשני עדים וכשר מן התורה אלא דפסול מדרבנן דילמא אתי למסמך אכתב סופר ועד דליכא אלא עד אחד. והשתא ניחא ממה שהקשו ז"ל והא אמר רבי מאיר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר. ותירצו דכיון דכתב ידו בעלמא הוי שטר מעליא לגבות מבני חרי לגבי גט אשה נמי כתב ידו הוי במקום עדים והולד כשר. והרב ז"ל סובר דכתב ידו הוי כמלוה ע"פ ויכול לטעון פרעתי הילכך לגבי גט אשה לאו כלום הוא אלא היכא דאיכא בהדיה עד אחד דחשבינן לכתב ידו בחד ואיכא תרי ולא הוי משנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין. וכי תימא א"כ בעלמא כתב ידו ועד אחד יטרוף ממשעבדי דהא שטר גמור הוא. וי"ל דחד סהדא לא מפיק לה לקלא ולית ליה קלא להאי שטרא ומפסידי לקוחות שלא כדין. אבל כתב ידו ועד גבי מבני חרי ולא מצי למימר פרעתי דא"ל שטרך בידי מאי בעי אפילו לדעת הרמב"ם ז"ל והבו דלא לוסיף במחלוקת שהרי בכתב ידו גרידא חלקו עליו הרז"ה והרשב"א ז"ל וקצת האחרונים דלא מצי למימר פרעתי אבל בכתב ידו ועד אחד נראה לי דמודה הרב ז"ל. ואע"ג דלגבי כתב ידו גרידא לא מצי למימר שטרך בידי מאי בעי דמצי למימר מפני שאינו שטר לא חששתי לו אבל כתב ידו ועד אחד דרך בני אדם לחוש לו ולפיכך אינו נאמן לומר פרעתי דמצי למימר שטרך בידי מאי בעי. והנראה לע"ד כתבתי: