שו"ת רדב"ז/אלף ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעשה בקנדיא בקטנה שהשיאה אביה והוא קבל קדושיה כפי הדין ועכשיו היא ואביה והבעל מבקשין להתגרש ועודה קטנה כפי דברי אביה אם מקבלת היא את גיטה ולא אביה או אביה ולא היא או היא ואביה ביחד אי כל אחד לבדו או לא היא ולא אביה:

תשובה הנה ראית הקונדרס על זה כתב ה"ר אליהו קפשאלי מקנדיא ובאו בו דברים בלתי מחוורים וראיתי לברר אותם ומתוך כך תתבאר שולחנו באר היטב בעהי"ת. כתב ז"ל ועודה קטנה כפי דברי אביה. תחלה נראה בעיני שצריכין לחקור ולדעת אם היא קטנה כפי דברי אביה או לא דנהי דהאב שאמר בני זה בן ט' שנים ויום א' בתי זו בת ג' שנים ויום א' נאמן הנ"מ לנדרים ולערכין ולחרמות ולהקדשות אבל לא למכות ולא לעונשין ולכל דבר שבערוה אינו נאמן עכ"ל. זה למד ממה שכתב הרמב"ם ז"ל פ' ב' מהל' אישות אלא שהוסיף ולכל דבר שבערוה ולא היה צריך שהרי הוא בכלל מכות ועונשין. עוד כתב א"כ צריך להביא שני עדים כשרים להעיד על בתו הנ"ל שהיא קטנה ע"כ. גם בזה לא בא בדקדוק שהרי אפילו היא קטנה מתגרשת היא ע"י עצמה. ולפי שטתו כך היה ראוי לכתוב עד שיביא עדים אם יכולה לשמור את גיטה אם לא. ואני לא אדע מי הכניסו בזה כי אין אנו צריכין לא לנאמנותו של אב ולא לעדות העדים דגרסינן בפרק התקבל אמר רבא שלש מדות בקטן צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים וכנגדו בקטנה מתגרשת בקדושי אביה. הפעוטות מקחן מקח וכו' וכן כבר שית כבר שבע וכו' הגיעו לעונת נדרים. הרי לפי גרסא זו שהקטנה שמתגרשת היא פחותה מבת שית שהרי הפעוטות שהם יותר גדולים הם כבר שית כבר שבע ואם כן קטנה המתגרשת בקדושי אביה היא כבת (חמש) וכבת חמש כל שיכולה לשמור את גיטה והדבר נראה לעין בקטן בן ה' אם נותנין לו צרור זורקו ואם נותנין לו אגוז נוטלו וא"כ מה היה צריך לעדים הרי הדבר נראה אם היא יותר דבין ה' לט' לא טעו אינשי. ואם עדיין יש לו ספק יבחן הדבר כדאמר רבא. ואפילו לפי גרסת רש"י ז"ל שגורם באמצעיתא וכנגדן בקטנה מתגרשת בקדושי אביה מ"מ בין שש לתשע לא טעו אינשי. ותו דגרסינן בגמרא עלה דהך דתניא קטנה שהיא יודעת לשמור את גיטה מתגרשת אלא אימא כל שמבחנת בין גיטה לדבר אחר ופירשו המפרשים כל שמבחנת בין גיטה לחפץ אבל לא בין גיטה לשטר אחר דההיא אפי' גדולות לא ידען אלא בין גיטה לכלי אחר שאינו דומה לגיטה קאמרינן וכדאמרינן לקמן צרור וזורקו וכו' והנה אין לך קטנה שתהיה נשואה שלא תבחיו בין גיטה לחפץ אחר ואם אחר כל זה היה לו לדיין ספק היה לו להבחין אותה ומה צורך לנאמנות האב או לעדות העדים. ולדעת רוב מפרשים במדה הקטנה של מדות רבא מתגרשת וזה ברור אם יודעת לשמור את גיטה. וא"ת הרי כתב הריא"ף ז"ל פי' כגון שמת אביה אבל בחיי אביה והיא ברשות אביה אביה מקבל גיטה ולא היא. לא קשיא חדא דרוב המפרשים חלוקים עליו בזה דסברי דהא דתנן נערה המאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה ה"ה קטנה והא דנקט נערה להודיעך כחו של ר' יהודה. וגם רש"י ז"ל שהוא בעל סברא זו חזר בו וכתב בתשובה דה"ה קטנה וכ"כ ג"כ בפרק האיש מקדש. ותו דלא עסקינן בסוגיין אלא בארוסה אבל בנשואה היא ולא אביה לפי שכבר יצאת מרשות אביה ודייקינן לה ממה שכתב הרב ז"ל אבל בחיי אביה והיא ברשות אביה וכיון דאביה חי ודאי היא ברשות אביה דהא קטנה היא ומה צריך לומר והיא ברשות אביה אלא ודאי תרתי קאמר בחיי אביה והיא ברשות אביה שעדיין לא נשאת שאם נשאת כבר יצאת מרשות אביה. והכי איתא בהדיא בירושלמי דהמקבל גבי הך מתניתן דנערה המאורסה היא ואביה מקבלין גיטה וגרסינן עלה נשאת היא ולא אביה קטנה אביה ולא היא נשאת היא ואביה אם יש בה דעת היא ולא אביה הא קמן בהדיא דקטנה שיש בה דעת אם נשאת היא מקבלת את גיטה ולא אביה ואם היא קטנה מאורסה אביה ולא היא כדעת הריא"ף ז"ל מדמפליג בנשואה בין אם יש לה דעת או אין לה מכלל דרישא אפילו יש לה דעת אביה ולא היא. ומיהו אפשר לתרץ הירושלמי לפי בעלי השטה האחרת דבאין בה דעת מיירי והקטנה המאורסה שאין בה דעת לשמור את גיטה כיון שעדיין לא יצאת מרשותו אביה ולא היא. אבל אם נשאת אביה והיא שוין בדבר כמו שאינה מתגרשת ע"י עצמה שאין בה דעת אינה מתגרשת ע"י אביה שכבר יצאת מרשותו. וכן פי' הר"ן ז"ל האי בבא נשאת היא ואביה כלומר שוין שאינה מתגרשת כלל והא דמפליג בסיפא בנשואה לאשמועינן רבותא דאיכא קטנה מתגרשת ע"י עצמה ולא ע"י אביה דהיינו נשואה ויודעת לשמור את גיטה. ופירוש הר"ן ז"ל בירושלמי נאה בענין אבל אינו נאה בלשון דהיכי קאמר הן במקום לאו והכי ה"ל למימר קטנה אביה ולא היא נשאת לא היא ולא אביה. ותו דגרסת הירושלמי בספרים שלנו כך היא נשאת היא ולא אביה קטנה אביה ולא היא נשאת בין היא בין אביה אם יש בה דעת היא ולא אביה ומדקתני בין היא ובין אביה משמע דמתגרשת ע"י אביה או ע"י עצמה וכ"כ [מביא] הירושלמי הרב מלונדריש כאשר כתב במרדכי בהגה"ה פ' התקבל אבל א"א להלום הענין לפי פשוטו של הלשון חדא דכיון שנשאת שוב אין לאביה רשות בה ואמאי מקבל גיטה. ותו כיון שאין לה דעת לשמור את גיטה איך מתגרשת ע"י עצמה ודוחק הוא לומר דבשלמא קטנה שיש בה דעת כיון שנשאת יצאת מרשות האב אבל קטנה שאין בה דעת אפילו שנשאת לא יצאת מרשות האב וכיון שכן מתגרשת ע"י אביה ומינה נמי דכל מאי דעבדא מדעתה דאביה קא עבדא הילכך אפי' היא מקבלת גיטה דכיון שאין בה דעת לשמור אותו מיד מריצה אצל אביה והוי כאלו נתנו הגט ברשות האב אבל קטנה המאורסה שיש בה דעת אביה ולא היא דכיון שיש בה דעת אדעתה דנפשה קא עבדא ואין קבלתה מועיל כיון שעדיין לא יצאת מרשות האב. ולפי דרך זה הא דתנן וכל שאינה יודעת לשמור את גיטה אינה מתגרשת מיירי בארוסה ואינה מתגרשת ע"י עצמה קאמר אלא מתגרשת ע"י אביה. אבל זה הפירוש רחוק חדא משום דאין לה דעת עדיפא מאותה שיש לה דעת שזו יש לה שתי ידות וזו אין לה אלא יד אחת. ותו דגרסינן בירושלמי איזה היא קטנה שהיא צריכה להתגרש אמר ר' יוחנן כל שנותנין לה גיטה ודבר אחר עמו והיא מוציאה אותו לאחר זמן ע"כ. ומדקאמר איזה היא קטנה שהיא צריכה להתגרש משמע דכל שהיא פחותה מזה אין צריכה להתגרש כלומר שלא יועילו גירושיה שיצאה מרשות אביה ואין לה דעת מעצמה. ולדעת הרב מלונדריש שהבין לשון הירושלמי כפשטו צריך לתרץ דאדרבה תקנתה קלקלתה דמשום דאין לה דעת נתרוקן כל זכותה אצל האב. ופי' הירושלמי הכי הוא איזו היא קטנה שהיא צריכה להתגרש ע"י עצמה א"ר יוחנן כל שנותנין לה וכו' אבל קטנה שאינה יודעת אינה צריכה להתגרש ע"י עצמה לבד אלא גם ע"י אביה מתגרשת. אבל דעת הר"ם ז"ל ורוב המפרשים דקטנה נשואה שאין בה דעת אינה מתגרשת כלל דע"כ לא פליגי רש"י ור"ת ז"ל אלא בקטנה ארוסה שאין בה דעת לשמור את גטה אבל נשואה לא פליגי שכבר יצאת. וגרסת הר"ן בירושלמי היא נשאת היא ואביה ואע"פ שהלשון דחוק לא קשיא דאין הלשון ירושלמי מדוקדק כולי האי. ואפי' לפי גרסת הספרים שלנו איפשר לדחוק בין היא בין אביה אין מקבלין את גיטה. א"נ י"ל דאי הוה תני לא היא ולא אביה הוה משמע לא היא לבדה ולא אביה לבדו אבל שניהם יחד יכולין לקבל את גיטה והא ודאי ליתא להכי תני בין היא בין אביה דמשמע אפילו בין שניהם אינן מקבלין את גיטה. הילכך הנכון שבפסקים בזה שכל שהיא פחותה מבת שש אם היא ארוסה אביה מקבל את גיטה ולא היא. ואם היא נשואה אינה מתגרשת כלל. ואם היא יתר על שש והיא ארוסה אם יש לה אב אביה מקבל את גיטה ולא היא ואם קבלתו היא בדיעבד נסמוך על דעת החולקים בשעת הדחק וכ"ש שהתוספות מכלל החולקים. ואם אין לה אב היא מקבלת את גיטה לכ"ע. ואם נשאת ויודעת לשמור את גיטה כנ"ד היא ולא אביה וכן דעת כל המפרשים דמפרשי' האי דהכא דפרק התקבל והך דפרק נערה שנתפתתה דתנן ואביה מקבל את גיטה דוקא מן האירוסין אבל מן הנשואין היא מקבלת את גיטה וכ"כ רש"י ז"ל עצמו פרק נערה. וכ"ת דהתס בנערה איירי ולא בקטנה ליתא דהא כתב רש"י ברישא האב זכאי בבתו בקטנות ובנערות ועלה קאי ומקבל את גיטה ועלה כתב רש"י ז"ל ודוקא מן האירוסין אבל אם בגרה או נשאת שוב אין לאביה רשות בה משמע דאפי' קטנה נמי אם נשאת אין לאביה רשות בה דאם איתא דהאי ודוקא קאי אנערה ולא אקטנה היה לו לפרש:

ותו דמה טעם יש לחלק בין קטנה לנערה דכיון שיש לה דעת לשמור כי היכי דנערה היא ברשות אביה וע"י נשואין יצאת מרשותו לקבל את גיטה ה"ה והוא הטעם לקטנה שנשאה דבשלמא כל עוד שלא נשאת נערה יש לה שתי ידות שהרי כבר היא גדולה אבל קטנה אין לה אלא יד אביה לדעת הריא"ף ז"ל אבל קטנה שנשאת כבר יש לה יד. ודבר פשוט הוא אלא דקשיא לי מ"ש רש"י ז"ל פרק ב"ש עלה דתנן קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה והיא יתומה בחיי האב והחזירה אסורה ליבם וכתב ז"ל קטנה שהשיאה אביה בקטנותה וקבל אביה את גיטה כדאמרינן בפרק נערה ומקבל את גיטה וכו' וליכא לפרושי דהכא כשאין בה דעת לשמור את גיטה דהא כתב רש"י ז"ל שאם אין לה דעת לשמור את גיטה אינה מתגרשת אפילו ע"י אביה. ותו דסתם קטנה תנן וסתם קטנה יודעת לשמור את גיטה. ותו דכתב כדאמרינן בפרק נערה והתם יודעת לשמור את גיטה איירי ואביה מקבל את גיטה מפני שעדיין היא ארוסה. והתם בגיטין בפרק התקבל הוא דמחלק התנא בין יודעת לאינה יודעת וליכא לפרושי דהכא ס"ל דהיא ואביה מקבלין את גיטה ולאו בדוקא כתב רש"י ז"ל וקבל אביה את גיטה אלא אורחא דמילתא הכי איתא דאביה מקבל את גיטה וטעמא דיש לה שתי ידות מצד שהיא קטנה יש לה יד אביה ומצד שהיא נשואה יש לה יד עצמה. והיינו כי הך דפרק נערה דבין היא בין אביה מקבלין את גיטה כדתנן בפרק התקבל נערה המאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה. ולא ניחא לי לפרושי הכי דא"כ האי ודוקא שכתב בפרק נערה הוי לצדדין ודוקא נערה מן האירוסין אבל קטנה מן האירוסין היא ולא אביה אבל מן הנשואין בין היא בין אביה. ותו דמה לו לרש"י ז"ל להזכיר בפרק ב"ש וקבל אביה את גיטה כיון שהדין שוה בין אם קבלה היא או אביה ובזה י"ל דנקט הכי לרבותא אפילו שקבל אביה את גיטה ושייך בה אפ"ה הויא כיתומה בחיי האב ולפי שטה זו לא שאני לן בקטנה בין נשואה לארוסה דבתרווייהו בין היא בין אביה מקבלין את גיטה לפי חזרת רש"י ז"ל וכל מקום שכתב רש"י ז"ל ודוקא מן האירוסין אבל משנשאת אין לאביה רשות בה צריך לדחוק דאיירי בנערה אבל בקטנה שנשאת היא ואביה מקבלין את גיטה. ואע"ג דאמרינן בכל דוכתא משנשאת אין לאביה רשות בה הנ"מ לשאר דברים אבל לענין לקבל גיטה לא יצאה מרשותו לגמרי כיון שהוא אסרה ע"י קדושין הוא מתירה ע"י קבלת גיטה. ועל דרך זה מתקיים מ"ש הטור סימן קע"א וז"ל אבל קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה בקטנותה ע"י אביה ומת והחזירה וכו' משמע מתגרשת ע"י אביה. וריש סימן קמ"א כתב קטנה שאין לה אב או שנשאת אינה יכולה לעשות שליח קבלה אבל היא בעצמה מקבלת אותו וכו' אלמא משמע דקטנה נשואה יש לה שתי ידות ידה ויד אביה. ולפי דרך זה זה המעשה בדין נעשה אבל ההוראה אינה לפי שטת רש"י ז"ל שכתב לבסוף. העולה מדברינו הוא שהקטנה הנ"ל כיון שנשאת היא דוקא מקבלת את גיטה ושוב אין לאביה רשות בה ע"כ. אלא דקשיא שהרי כל הפוסקים הסכימו על פשיטת הדבר כיון שנשאת שוב אין לאביה רשות בה ומתגרשת ע"י עצמה ולא ע"י אביה והכי איתא בהדיא בירושלמי וכדכתיבנא לעיל. ואם כן עשינו את רש"י ז"ל חולק על כולם שאפילו הריא"ף ז"ל דסבר דקטנה מאורסה אביה ולא היא מודה בקטנה הנשואה היא ולא אביה וכדדייקינן לישנא לעיל. ולפיכך אני אומר דמ"ש רש"י ז"ל בפרק ב"ש וקבל אביה את גיטה אזיל לשטתיה דהוה ס"ל מעיקרא דקטנה המאורסה אביה ולא היא קטנה הנשואה מסקינן לה דרגא דהיא ואביה. אבל שחזר בו בפרק האיש מקדש ובתשובה דקטנה המאורסה בין היא בין אביה קטנה הנשואה מסקינן לה דרגא והיא ולא אביה ונמצא מסכים עם הפוסקים והירושלמי. והטור תפס הלשון של רש"י בפרק ב"ש ולא דק משום דהתם לאו בדיני גרושין הקטנה עסקינן אלא אם אסורה ליבם או לא. א"נ מ"ש ונתגרשה בקטנותה ע"י אביה לאו דוקא שקבל את גיטה אלא היא קבלה ברשות אביה וקמ"ל דאע"ג דלא עבדא מדעת אלא ברשות אביה אפ"ה הויא יתומה בחיי האב ואסורה ליבם. והרי זה דרך ישר לפני איש להסכים כל המפרשים לדבר אחד. הילכך בנ"ד לגבי עיקר הדין יפה כתב ה"ר אלי' דהיא ולא אביה אבל שאר דבריו וראיותיו באו כפי ההזדמן ואבאר אותם אחת לאחת. כתב וז"ל והנה אני מאז אמרתי לאביה בת כמה שנים היא בתו אף הוא ישוב אמריו לי שהיא בת תשעה שנים ומהר והביא לי מחזור אחד שכן כתב הבחור הנחמד ר' אברהם אלגאזי ז"ל שהנערה הנ"ל נולדה בכסליו שנת הרצ"ז ועכ"פ ימצאו עדים להעיד שזה כתב ידו ע"כ. ותמהתי אפילו לפי דבריו אין כאן אלא עד אחד ואנן שנים בעינן וכן כתב הוא עצמו וכ"ש דקושטא דמלתא הוא דאין כאן עדות כלל דמפיהם ולא מפי כתבם אמר רחמנא דבשלמא עדים החתומים בשטר איכא למימר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד אבל כותב במחזור או בפנקסו אינו כלום. תדע שאפילו הוא בעצמו לא היה יכול להעיד אם לא היה זוכר העדות מעצמו. ותו דמאן לימא לן דבתורת עדות כתב זה דלמא אחרים אמרו לו והוא כתב כן. עוד כתב גם אפשר היה לבודקה עפ"י נשים כשרות ונאמנות בהבאת שערות במקומות הידועות להבאת שער ואפי' באשה אחת די ע"כ. זה טעות מפורסם דסימנים בלא שנים שומא בעלמא נינהו. עוד כתב וא"כ זו שהיא בת ט' יכולה היא להתגרש אם מבחנת בין גיטה לדבר אחר לכ"ע ע"כ. משמע מדבריו דבת ט' צריכה בדיקה ואינו מחוור אצלי דאפילו המחמירים לא אמרו אלא כבת שש כבת שבע כל חד וחד לפום חורפיה. אבל בת ט' נשואה מסתמא יודעת לשמור גיטה ואינה צריכה בדיקה. ומודה אני שאם מכירים בה שהיא טפשת בדעתה יותר משאר קטנות אשר בגילה צריכה בדיקה אם מבחנת בין גיטה לחפץ אחר. עוד כתב וליכא למילף מארוסה קטנה לנשואה קטנה דיש לחלק ביניהם דידא יתירתה זכי לה רחמנא לזאת כיון שנשאת ע"כ. גם זה הלשון לא בא בדקדוק דלא אמרינן ידא יתירתה זכי לה רחמנא אלא באשה שיש לה שתי ידות כגון נערה המאורסה לדעת כ"ע או קטנה ארוסה לדעת מקצת ואפליגו המפרשים מאן היא ידא יתירתא איכא מ"ד ידה עיקר ויד אביה יתירתא זכי לה רחמנא. ואיכא מ"ד לה איפכא. אבל קטנה נשואה אין לה אלא ידה ולא שייך למימר יד יתירתא אם לא יפרש דקטנה נשואה יש לה שתי ידות וזה הפך כוונת הוראתו וכן כתב הוא בסמוך כיון שנשאת אין לאביה רשות בה. עוד כתב לשון הר"ן ז"ל שבפרק התקבל ודוקא מן האירוסין לראיה וזו ודאי ראיה למאן דמפרש מתני' נערה וה"ה לקטנה אבל למאן דמפרש דוקא נערה אין מכאן ראיה דכולה מתני' והדיוק שלה בנערה איירי אבל עיקר הראיה ממ"ש הר"ן ז"ל בסוף הסוגיא. עוד כתב ומשמע לו מדבריו שגם הריא"ף ז"ל הכי ס"ל מאחר שמפרש דבריו ואם איתא היה אומר ואין כן דעת הריא"ף ז"ל כמו שנוהג בכמה דוכתי. וזו ראיה חלושה אבל עיקר הראיה היא ממ"ש ז"ל והיא ברשות אביה וכדכתיבנא לעיל. עוד כתב ראיות מן הפוסקים דקטנה כיון שנשאת שוב אין לאביה רשות בה. וגם אני מודה שכך הוא הדין אבל יש לבעל הדין לחלוק ולומר דהנ"מ לשאר דברים אבל לקבל גיטה אביה מקבל וכדכתב רש"י ז"ל בפ' ב"ש. והראיה הגמורה היא מהפוסקים שכתבו בהדיא כיון שנשאת אין אביה מקבל גיטה וילמדו הסתומים מן המפורשים. עוד כתב לבסוף וז"ל אלא שלא נתברר אצלי יפה מה שכתוב במרדכי בפ' התקבל משום הרב מלונדריש ז"ל שהביא הירושלמי שכתבנו לעיל וכתב עלה דמשמע מכאן דאם אין לה דעת יכול אביה לקבלו ואפילו נשאת ושום אחד מן הגדולים שהבאנו לעיל לא חילק זה החילוק אלא סתמא כתבו כיון שנשאת אין לאביה רשות בה ומשמע אף אין לה דעת ולא נתנו דבריהם לשיעורין ואפשר דתלמוד דידן פליג על הירושלמי והפוסקים תפסו תלמוד שלנו כדאמרינן בכל דוכתא תלמוד דידן עיקר. וצ"ע אם באת לומר דלא פליג ע"כ. וכנראה שלא קרא כל הלשון שהרי הרב ז"ל בעצמו הרגיש בקושייתו וכתב וז"ל והא דאמרינן בכולי תלמודא כיון שנשאת אין לאביה רשות בה היינו כשיש לה דעת הרי הרב בעצמו אומר שאינו חולק על התלמוד שלנו. ותו נהי דחולק על התלמוד שלנו ואיך יחלוק על המשנה דפ' נערה דתנן השיאה וגירשה השיאה ונתאלמנה כתובתה שלה ר' יהודה אומר הראשונה של אב אמרו לו משנשאת אין לאביה רשות בה. אלא קושטא דמלתא דאין הירושלמי חולק על התלמוד שלנו דתלמודא דידן איירי בסתם קטנות הנשואות כיון שהגיעו לכלל נשואין ודאי יש בה דעת לשמור את גיטה. והירושלמי איירי כשאין בה דעת וטעמא דמלתא כיון שאין בה דעת נתרוקן כל כחה אצל אביה ומתגרשת בין ע"י עצמה ובין ע"י אביה דידה כיד אביה וכל מאי דיהבי לה מריצה אצל אביה ועשו אותה כאלו היא (שלוחה) [שליחו]. ודמיא הא למה שאמרו המפרשי' לתרץ לדעת הריא"ף ז"ל דס"ל דקטנה אביה מקבל את גיטה ולא היא הך סוגיא דקדושין דמשמע מינה דכשיגיע גט ליד הקטנה המאורסה מגורשת פירשו דמיירי בשנתן לה אביה רשות לקבל גיטה דה"ל כמי שמוחל לה זכותו שיש לו עליה והרי היא ברשות עצמה בשעת קבלת הגט ומש"ה כשיגיע גט לידה הרי היא מגורשת. ואף הכא נמי כיון שלא יש לה דעת לשמור את גיטה לא יצאת מרשות אביה ומתגרשת נמי על ידי עצמה והוי כאלו נתן לה אביה רשות לקבל גיטה. כל זה כתבתי לתרץ הירושלמי לדעת הרב מלונדריש אבל לדעת הר"ן ז"ל אתי כפשוטו וכדכתיבנא לעיל אע"פ שהלשון דחוק קצת. וא"ת כיון שאינה יודעת לשמור את גיטה אינה יודעת לשמור את עצמה והיאך מתגרשת (לא) [בין] ע"י אביה(ולא) [בין] ע"י עצמה וקשיא נמי למאן דמפ' מתני' דתנן וכל שאינה יכונה נשמור את גיטה אינה מתגרשת ע"י עצמה אבל ע"י אביה מתגרשת. וי"ל דלא גזרו שמא ינהגו בה מנהג הפקר אלא בשוטה דלית לה היכרא למיהוי לה דעתא לזמן מועט עד דמשתפיא ומי יימר דמשתפיא וטריחא מלתא לנטורא אבל קטנה דבכל יום מיתוסף בה דעתה לא גזרו ועוד דאביה משמרה. ועוד דקטנה כולי האי דלא ידעא לשמור את גיטה אין אדם מתאוה לה כל כך ומשום הכי לא גזרו בה. ולנדון דידן לא נפקא מינה מידי דהכא דביודעת לשמור את גיטה עסקינן והירושלמי אמר בהדיא אם יש בה דעת היא ולא אביה:

והוי יודע שאפילו אם תרצה לומר דלדעת רש"י ז"ל קטנה הנשואה אביה ולא היא וכפי סברתו הראשונה דדוקא נערה תנן אבל קטנה אביה ולא היא ולא תחלוק בין נשואה לארוסה ותדחוק דמאי דתנן אמרו לו משנשאת אין לאביה רשות בה דלשאר דברים תנן אבל לגירושיה אביה מקבל גיטה מ"מ לא נניח פשטי הסוגיות והירושלמי ודברי כל הפוסקים ופשט לשון המשנה דמשנשאת אין לאביה רשות בה בשביל לשון רש"י שכתב שלא במקומו דדילמא לא דק:

כללי דנקטינין מהא שקלא וטריא בנ"ד שאם הבת היא בת תשע אינה צריכה בדיקה אלא א"כ היא טפשה ואם היא כבת שש כבת ז' או כבת ח' אם היא חריפה הרי היא בחזקת שיודעת ואם אינה חריפה צריכה בדיקה אבל בפחות מכאן אפי' שהיא מבחנת בין גיטה לדבר אחר אין סומכין על חריפותה לכתחילה אבל בדיעבד סומכין כי רוב המפרשים הסכימו לגרסא הכתובה בספרים שלנו וכדברירנא לעיל. ואם אינה יודעת לשמור את גיטה אם ארוסה היא מתגרשת ע"י אביה כי אביה ישמור אותה ואת גיטה ואם אין לה אב אינה מתגרשת כלל. וכן אם היא נשואה אינה מתגרשת כלל כדעת הר"ן ז"ל וגרסתו שהוא הנכון ואפי' יש לה אב. ואם יודעת לשמור את גיטה והיא ארוסה לכתחלה אביה ולא היא כדעת הריא"ף ז"ל ואם קבלתו היא בדיעבד מגורשת לדעת רוב הפוסקים והתוס'. ואם היא נשואה כבר יצאה מרשות אביה והיא מקבלת גיטה ולא אביה ואפילו לדעת הריא"ף ז"ל. וליכא למינדא מינה. והנראה לע"ד כתבתי: