שו"ת רדב"ז/אלף א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שאלת ממני ידיד נפשי אודיעך דעתי במי שנפל מן הסולם והיה חושש מצד כאב האיברים ולא נפל למשכב ולא חלה אם חייב לברך הגומל או לא. ואם יש לחוש משום הוצאת שם שמים לבטלה. תשובה דבר זה מחלוקת פוסקים דאיכא מ"ד דוקא חולה שנפל למטה אבל חש בראשו או במעיו ולא נפל למשכב א"צ לברך ואיכא מ"ד אפי' חש בראשו צריך לברך וכיון שהוא מחלוקת טוב הוא שלא לברך להוציא עצמו מספק ברכה לבטלה. ואע"ג דכתב הטור שנהגו בספרד לברך אפי' על מיחוש אין ראוי לסמוך על זה כיון שיצאנו מספרד ואין במקומות הללו שום מנהג וכ"ש שאני רואה את דברי האומרים שאם לא נפל למשכב לא יברך חדא דהוי מילתא מציעתא שהרי הראב"ד ז"ל כתב דאין מברכין אותה אלא היכא דאיכא סכנת נפשות כגון אשתא צמירתא ומכה של חלל שמחללין עליו את השבת ונמצאת סברא זו ממוצעת בין סברת הראב"ד וסברת הערוך ז"ל. ותו דנלמוד מענין שבת דאמרינן חולה שאין בו סכנה אומר לעכו"ם ועושה. ואלו משום מיחוש לא התירו לעכו"ם אפילו בדבר שאיסורו מדרבנן ומשמע ודאי דחושש לא הוי בכלל חולה והכא לענין הודאה חולה תנן. ואפי' לשיטת הירושלמי דאמר כל הדרכים בחזקת סכנה הם ויש מי שלמד ממנה דאפי' לענין ברכת הודאה היא שנויה ולא לענין תפלת הדרך דוקא. לא קשיא אלא אדרבה איכא מינה סייעתא לדידן דוקא כל הדרכים בחזקת סכנה אמרו ולא כל החולים ולא די זה אלא שאתה בא להוסיף עלינו שהחושש יהי' בחזקת סכנה ולפיכך הנכון הוא שאם נפל למשכב מחמת הנפילה צריך לברך ואם לא נפל למשכב והיתה הנפילה מקום סכנה צריך לברך שעשה לי נס. ואפי' בזה ראיתי להרב רבינו אברהם אב ב"ד בתשובה שהעלה הדבר בצ"ע וז"ל ומי שנפל אבן סמוך לראשו או נתקע עץ או ברזל סמוך לעינו ונעשה לו נס ולא נפל על הראש וגם הברזל לא נכנס בעינו או שהיה עולה בסולם ונשמט עקבו או נשמטה שליבה מתחתיו ונפל ולא אירע בו שום מיחוש י"א שצריך להודות ברוך שעשה לי נס במקום הזה כי כל אדם שהוא קרוב לדבר שיש בו סכנה וניצול ממנו צריך לברך ברוך שעשה לי נס. וי"א שאין צריך לברך אלא על נס חדש שהוא מעשה שמים כמקום שנעשו בו ניסים לאבותינו ואית דמייתי ראיה על זה ההגדה דסלע המחלוקת שהיו יורדין ומברכין ברוך שעשה לנו נס במקום הזה ודברים אלו צריכין עיון ע"כ. הרי אתה למד מתשובה זו כי הנפילה מן הסולם אם לא נפל למשכב אינו נכנס בגדר חולה שצריך להודות ולברך הגומל אלא תחת גדר נס וצריך לברך ברוך שעשה לי נס. ולמר א"צ ורואה אני בכיוצא בזה שיברך בלא הזכרת שם ומלכות דהא איכא מאן דמפרש דכל הברכות כיוצא בה הם בלא שם ומלכות והיכא דאיכא פלוגתא בעיקר הברכה נעשה כדבריו שלא הפסדנו כלום כיון שאינו מזכיר שם ומלכות. והנראה לע"ד כתבתי:

(אעפ"י שלא כתב כן הריב"ש ז"ל בתשובה סימן של"ז)