שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/סימן עג
מי כהחכם יענה דעת ויראת ה' לכל שואל די מחסורו כרועה עדרו להשביע נפש שוקקה ונפש רעבה מלא טוב אין טוב אלא תורה כי לקח טוב נתן לך ה' אלהיך גם אתה תתן בידנו זבחים ועולות הבל המה ונגרע מערכך להוביל שי למוראך מורא רבן כמורא שמים ורבבות נחלי תבוז לשכל מליך הוד והדר תשוה עליך מי ימלל גבור' תורתך מי יאמר זכיתי לבי הלא בספרתך מי פעל ועשה קורא הדורות לאביהן מי העיד זולתך מי יורה דעה מי יבין שמועה הלא למשמע אוזן לקצוות הארץ שמועותיך מי זאת עולה מן המדבר זולתי מעלתך מי יעלה לנו השמימה הלא בצדקתך מי אני ומה חיי ההולך לקראתך ואני ברוב חסדך ביתך באתי לשאול מעט מים כי צמאתי אין מים אלא תורה ממעינך הנובע מבארך הגדול באר מים חיים
על מעשה אחד שאירע בג' אנשים שנשבו ולראובן חתכו וקצבו פדיונו באלף ות"ק גרוש' ולשמעון בר"ן וללוי בקרוב לזה והשבאים שלחו לשמעון וללוי להיותם פחותי הערך בפדיונ' כדי שיקבצו ויביאו פדיון שלשתן וראובן שפדיונו גדול נשאר שם אסור בזיקים בערבות פדיון שלשתן ובבוא' הנה ש' ולוי קם אחד מקרובי וחשובי קהלו של ראובן וקבץ מעמד העיר חכמיה ופרנסיה ומנהיגיה נגד שמעון ולוי באומרו שהם היו סבה שיתעכב ראובן שם בין השבאים יחידי מוכה אלהים ומעונה ואשתו העניה כאן שכולה וגלמודה בחסר ובכפן בערום ובחוסר כל והם השיבו שפי כסיל מחתה לו בעשותו עצמו עשיר גדול לפניהם ולפיכך קצבו פדיונו כ"כ גדול אמנם עכ"פ אנו אעפ"י שאבדנו ולקחו השבאים כל נכסינו ניתן כפי יד כחינו והשאר ישתדלו היהודים לפדותו כי שבוי הוא וכל העם מקצהו מחוייבים בפדיון איזה יהודי וכ"ש קרוביו ובני משפחתו ובני עמו וקהלו ואז החכמים גזרו על זה האפן שהק"ק יתנו מאה סולטאניש ואדונו שמסר סחורותיו בידו שיהיה קרוב לשכר ולהפסד שיתן כ"כ שיעור ממון ושמעון הנתבע שהיה פדיונו ר"ן גרושוש שיתן ששת אלפים ות"ק לבנים ומיד לקחו מידו אותו השיעור ונתנוהו ביד התובע הנ"ל ונהיה בפני כלם הוא ואחיו פרענים קבלנים לסלק ולהפיץ מעל שמעון זה כל מין ערעור שבעולם מאותו השבוי ומכל באי כחו כמו שמורה יפוי שטר כתוב וחתום שבידו וזה נוסחו וטופסו בפנינו עדים ח"מ הודה ראובן הודא' גמורה איך נטל וקבל מיד שמעון כ"כ מעות באופן שנתרצה ונתפייס רצוי ופיוס גמור בעד כל החלק המגיע לפדיונו של שמעון הנז' בין על סכום הפדיון שחתך עם האישקוקיש ובין על שאר ההוצאות הנעשות עד היום ואשר יעשו מהיום והלאה בסבת הפדיון הנז' עד אשר יצא לחפשי לוי אשר נשבה עם שמעון הנז' ונהיה ערב ופרען בעד פדיונו ובכן לוי הנז' קבל על עצמו מעכשיו אחריות דמי הפדיון הנז' באופן שאם ח"ו יזדמן איזה אחריות בהם בדרך אשר שולחים אותו לא יהיה רשאי לתבוע אפי' פרוטה אחת מאת שמעון הנז' כמו כן נתחייב ראובן הנז' לסלק ולהדיח ולהפיץ מעל שמעון הנז' ומעל באי כחו כל מין ערעור שיערערו נגדו לוי הנז' או באי כחו באיזה זמן מהזמנים מחמת הפדיון הנז' אם מחמת הקייצים של הפדיון עצמו הנז' ועם מחמת ההוצאות דשייכי ודצריכי לסבת הפדיון הנז' הכל נתחייב ראובן הנז' לסלק מעל שמעון הנז' ומעל כל באי כחו סלוק גמור בגופו ובממונו מבלי שיגיע לשמעון הנז' ולא לשום א' מבאי כחו שום נזק והפסד אפי' מפרוטה א' כלל ולבטחון כ"ז נתרצה יהודה אחיו של ראובן הנז' ברצון נפשו שלא באונס כלל ונהיה מעתה ערב קבלן ופרען לשמעון הנז' ולבאי כחו בעד אחיו הנזכר ובעד כל נזק המגיע לשמעון הנזכר ולבאי כחו באיזה זמן ועדן בעולם מחמת הפדיון הנז' כנ"ל והכל כדין כל ערב קבלן ופרען משתעבד לבעל חוב בשעת מתן מעות שאם רצה מזה גובה ואחריות כו' בבטול כל מיני מודעות בעולם ובפסול עדים כו' ולקיום כל הנ"ל קנינו מראובן ומאחיו יהודה הנ"ל לשמעון הנ"ל קנין שלם מעכשיו במנא דכשר למקניא ביה ונשבעו שבועה חמורה לדעת המב"ה ולדעת כל הנשבעים באמת ולדעת שמעון הנז' לקיים כל הנ"ל בלי שום מרמה ותחבולה כלל והיה זה ביום כו' משה אבייג עד אברהם בין מאויר עד זהו טופס השטר שביד שמעון הנז'.
וכיון שיצא לוי מהשביה במקום הודאות לה' הפודהו מיד צריו הוליך לשמעון לדייני אומות העולם ליקר שם ע"ז ולהחשיבה ושמו אותו בסוהר ברשות המורה אותם את הדרך דרך עקלתון אשר ילכו בה ואת המעשה הרע אשר יעשון וכשקמו קרוביו ומיודעיו בקהל ושועו על החמס ושוד של הערבים הנ"ל להיותם עבריינים טענו לפני ק"ק שלא היו עוברים שהמורה שלהם הורה להם שהשטר הוא בטל שיש צד רבית ודמה זה הענין למ"ש הרשב"א סי' תר"ס לכן נא אדוננו גאוננו תשגיח בעין שכלך עין ה' אל יראיו כי רצה לפטור ולהצדיק את המושבעים ולהקל בענין שבועה החמורה ורצה לפסול השטר עם שני חכמי הדור החתומים בו ששפתותיהם דובבות בקבר ואם בשטר יש צד רבית א"כ המלוה והלוה והערב הם כלם רשעים לדעתו ועתה אנו מקוים יבא דברך בגשם יורה ומלקוש ויורנו אם הם עבריינים ואם שייך בדבר פדיון שבויים שהוא יותר מהקדש צד רבית ובפרט כי ענין השבאים אינו דבר קצוב כי לפעמים מוכרים השבויים בזול ופעמים ביוקר ואם מחוייב אותו השבוי הנשאר שם ליטול ס"ת בחיק וחומרת נח"ש כמה פרע בעד פדיון שלשתם ואיך וכמה כי אולי יהיה מחוייב להחזיר לו כפי החשבון וזה המורה הוא לרוב ענותנותיה דמר כי כן ראוי לאיש שר וגדול כמוך להשמיע לבני ישראל עם קדושך ויקבלו כלם את עול תורתך ובזה יסוגו אחור מורים ומגלים בתורה שלא כהלכה ובזה ימצאו חן בעיני אדוני כל העם איש על מקומו יבא בשלום ועאכ"ו אני הצעיר א' מעבדי תלמידי תלמידיך הקטנים אשר נפשי שוקקה בתורתך ובמצותיך דניאל בכ"ר שבתי די לי'גי:
לפעמים יקרה שיש שנוי טעם או טעמים בין תוכן הענין ואמתתו לדברי השואל וע"כ היו נוהגים הראשונים שלא להשיב דבר אם לא עפ"י שני הצדדים שוים הם לקבל עליהם דברי הנשאל ומ"מ לראותי דבר זה אפרושי מאיסורא וגם שנראים הדברים הם כפשוטן לא מנעתי עצמי מלהשי' בהנחת דברי השאלה לא יגרע ולא יוסיף שא"כ הוא האמת הדין עם שמעון דמה שעשו לו הכל היה עול והחמס קם למטה רשע והמורה להם כן עתיד ליתן את הדין וכמו שאבאר ראשונה אומר נניח שנושא תשובת הרשב"א ונ"ד שוה ממש א"ה שגו ברואה לעשות מה שעשו וכי לא ידעו ולא יבינו מה שידוע לדרדקי דב"ר כי יש הפרש בין דבר שהוא אבק רבית לדבר שהוא ר"ק כי הדין מבואר בגמ' שר"ק דהוי דאורייתא יוצאה בדיינין אבל רבי' דרבנן אינו יוצאה בדיי' והשתא נדון דהרשב"א ז"ל יש לראות מאיזה מין הוא ופשיטא דלא הוי אלא אבק רבית חדא דלא מקרי רבי' מן התורה אלא כל שהיא דרך הלואה וכל שאינה דרך הלואה לאו הוי רבית מן התורה
וכללא דרבית כל אגר נטר שראובן מלוה מעות לשמעון וקוצץ לו סך כך בין רב למעט כדי שימתין לו לזמן פ' אבל מה שאני אומר לפ' אני חייב לפלוני סך מעות כ' הא לך מאתים ופרע בשבילי מתי שתוכל או תרצה אינו אלא אבק רבית כי אין זה מלוה ולא זה לוה וזה דבר ברור וכן לשון הרשב"א בההיא תשוב' כתב וז"ל והרי זה כאלו אמר טול מאתים ופרע בשבילי שלש מאות למלך דזה ודאי רבית ואסור ע"כ וקשה וכי עד השתא לא ידעינן דרבית אסור למה ליה למימר דאסור כיון דהוי רבית פשיטא הוא דאסור אלא ודאי לומר שאעפ"י שהוא רבית ודאי לא תחשוב שהוא רבית דאורייתא אלא אסור לבד דרבנן לעשות כן אבל אינה יוצאה בדיינים ולפי שיש באיסור רבית דרבנן מדרגות זו למעלה מזו שהרי קרוב לשכר ורחוק להפסד הוי אבק רבית ולדעתו ז"ל זה דוקא מותר ליתומים לא אבק רבית אחר משמע שמדרגה זו קלה יותר לזה אמר שזה רבית ודאי ואסור לומר שהיא מדרגה גדולה אמנם כפי האמת לא הוי אלא דרבנן. עוד כתב וז"ל ועוד שאם אתה אומר כן פתחנו פיהם לרמאין המלוין ברבית עכ"ל ואם איתא דהוי איסור' דאורייתא לא היה לו ליתן טעם זה וק"ל אפי' למתחילים
ואחר שכן הוא דהוי רבי' דרבנן ואינה יוצא בדיינים ודאי אי אנס לוה למלוה והוציא ממנו האבק רבית שנתן לו כבר גזל הוא בידו ולא מבעיא לדעת הרא"ש אלא אפי' לדעת הראב"ד אין הלוה יכול לחזור ולהוציא מה שכבר נתן וז"ל הריב"ה בי"ד סי' ס"א אמר רב נחמן כללא דרביתא כל אגר נטר כו' עד אלא שאם הוא דרך מקח הוא מדרבנן וזה אבק רבית ואינה יוצאה בדייני' וכתב הראב"ד נהי שאינה יוצאה אם תפס לוה משל מלוה לא מפקינן מיניה וא"א הרא"ש כתב אפי' תפס לוה משל מלוה מפקינן מיניה דאחר שנתנו לוה למלוה הוא שלו ע"כ ולדעת הרא"ש מסכימים שאר הפוסקים וכתב בספר התרומות שאף הראב"ד לא אמרה אלא במשכנתא או בזביני אבל רבית מוקדמת דמדעתי' יהיב אי תפס מפקינן מיניה ואפי' הכי ע"כ לא קאמר הראב"ד דאי תפס לא מפקינן מיניה אלא אי תפס מעצמו אבל ע"י גוים פשיטא ופשיט' דלא מקרי תפיס' כלל ובהא דכתב המרדכי בפ' גוזל קמא וז"ל הואיל וההיא שותה הדין כל דאלים גבר הלא היה הוא בעצמו תוקף בה היתה שלו הכי נמי כשתקפה ע"י גוים ומסרה לפרוגונה גם בזאת דע כי הדבר מכוע' הוא למסור ממון לגוי אנס ומש"ה קנסו אותו שמוטב שהוא היה בעצמו תוקף מיהו קא מבעיא אם הגוי מסייע לתקפה ותקפה ישראל לעצמו ע"י גוים ולא למוסרה לגוים אם זהו כל דאלים גבר מסתבר דאין לעשות ע"י גוים כלל ע"כ. דהדברים ק"ו ומה התם שהיה הדין נותן מעיקרא כל דאלים גבר אפי' הכי על ידי גוים אין לעשות. נ"ד שאפי' תימא דהוי פלוגתא קי"ל דכל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא לא מפקינן ממונא עאכ"ו דתפיסה על ידי גוים אסיר ולא מהני ודאי כ"ש במקום דרוב' דפוסקים פליגי עליה דהכא בנ"ד ועוד כי אפשר שאפי' הראב"ד מודה ובהא דכתב בעל התרומות ע"כ
כ"ש שכל זה הוא אם נודה דנ"ד דומה לההוא דכתב הרשב"א למי שאומר לחברו שיפול הוא תחתיו ויעשה הוא אותה מלאכה למלך כו' עד והרי זה כאומר טול מאתים ופרע בשבילי שלש מאות למלך אז היינו צריכים להורות כי מעשה ראובן או מי שנכנס ערב בעדו באיסור עשו כל מה שעשו וחייבים להחזיר מה שנטלו בכח א"ה אבל נ"ד לא דמי כלל ועק' לההיא דהרשב' אלא למי שחייב לחברו מנה ונתפייס בנ' ומחל כל השאר דזה מותר לגמרי בין שהגיע זמן הפרעון ובין שעדיין לא הגיע וטעמא דכשיצאו שמעון ולוי מהשביה כבר נפטרו מן הגוים וחייבים הם לראובן שהגוים גובים ממנו הכל בעל כרחו בין שיפרעו הם לראובן ובין שלא יפרעו וכן היה אפשר שירויח ראובן כל אלו המעו' ולא יפרע כלל לשבאי אם יברח ראובן מן השביה ונמצא מרויח הכל גם באופנים אחרים היה אפשר מ"מ לע"ד עדיף האי מההיא דכתב שם הרשב"א דמותר לומר מלטני מן האוצר יע"ש ואפי' שהיה אפשר להאריך ראיתי לקצר.
וכלל הדברים אני אומר שמה שחתמו החכמים בהתר חתמו ולא היה בו שום עון אשר חטא והמורה שהורה לצעקה שגה שגיאה גדולה והתובעי' עברו ברית אלא שאם עשו בהוראת חכם אשמם בראש המורה ואתם שלום ממני.