שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/סימן עב
שאלה ראובן מעדינג"י ושמעון סוחר נתפשרו בזה האופן ששמעון הסוחר ילוה לראובן בכל שבוע ושבוע ההוצאה הצריך לג' ארקי ולמעאדין וראובן נתחייב על כל הזהובים שיוציא מהזהב שיעשה לשים אותה בסך ע"ה הזהוב והלבנים שיעשה מהכסף הנמצח לערך ת"ק הליטרא וכל מה שימכרו ביותר על הסך הנז' יהיה השכר לאמצע ובזמן ההוא היו שוים הזהובין והג' יליש יותר ממה שהיו מעריכים אותם ושמעון נתחייב לתת לו ההוצאה הצריכה לו בכל שבוע ושבוע ונשבע על כך וג"כ ראובן נשבע לתת לו לריוח מעותיו הזהובים והג"ילש לסך הנז' והריוח ירויחו לאמצע נעשה שטר עליו בקנין ושבועה ג"כ התנו שכל האחריות שיהיה בעסק יהיה של ראובן ואין לו לשמעון אחריות כלל בעסק הנז' ובאופן ששמעון זה הוא קרוב לשכר ורחוק להפסד בעסק זה
ויהי כי ארכו להם הימים בעסק זה עברו כמה שבועות שלא נתן לו שמעון לראובן ההוצאה הצריכה כפי התנאין והלך ראובן ולקח מאיש אחר מעות להוצאותיו ונתן הריוח ההוא לאיש אחר ועתה בבואם בחשבון טוען שמעון ואומר הואיל ועדיין לא נתפרע ממעותיו שהיו ביד ראובן שיתן לו מה שהוציא הג' רקי מזהובים לסך שהם נמכרים וישים אותם באמצע לע"ה והריוח יחלוקו וכן בג'יליש וראובן טוען שהואיל שהתרה בו שיתן לו ההוצאה בכל שבוע כפי תנאם ולא נתן לו שהוא פטור מהתנאי והשבועה ולכך לקח מאיש אחר ועוד טוען ואומר שאין לו לפרוע רבית כי זה רבית קצוצה כי אין לו לפרוע רבית יורינו מורינו ורבינו אם חייב ראובן לפרוע לשמעון המותר כיון שנשבע או אם הוא פטור משבועתו כיון שלא נתן לו ההוצאה כפי תנאם ואם הוא רבית והשבועה לא חלה לדבר עבירה והוא פטור מהקנין והשבועה:
אין זה צריך לפנים לע"ד שראובן פטור מלתת לשמעון לא זהובים ולא לבנים דלע"ד הוי רבית קצוצה דתנן בפ' א"נ אין פוסקין על הפירות עד כו' והפי' אינו יכול להקדים מעות לחברו ולפסו' עמו שיתן לו חיטין כל השנה כשיעור מעותיו כפי מה ששוה עתה שבשביל הקדמת המעות מקבל עליו ליתן כפי זה הסכו' ואף אם יתייקרו ודבר זה אסור כל זמן שלא יצא השער של עיירות ע"כ ואם זה אינו אסור אלא מדרבנן היינו טעמא לפי שאין כאן אלא צד אחד ברבית משום שאפשר שלא תתייקר השער ונמצא שלא יהיה רבית כלל וא"ה מדרבנן אסור אבל בנ"ד שכפי מה שבא בשאלה היו שוים הזהובים והגיליש יותר ממה שהיו מעריכים אותם א"כ נמצא שבשביל הקדמת מעות נותן לו מה ששוה חמשה בד' וקוצץ עמו ליתן לו רבית כנ"ל
ולא עוד אלא שאני אומר שמן הדין אפי' לא היה אלא איסור דרבנן לא היה יכול שמעון הנז' להוציא מיד ראובן וכי תימא שהיה חייב לשלם ראובן מכח השבועה דק"ל השבועה חלה על איסור דרבנן והנשבע לעבור על איסור דרבנן חייב לקיים שבועתו איפשר דבדררא דממונא הפקר ב"ד הפקר ואעפ"י שחייב ראובן לקיים שבועתו כיון שחכמים אסרוהו הו"ל כאלו הם הפקירו אותם מעות והפקר ב"ד הפקר ודמי למ"ש הרשב"א בתשו' שהשיב על מי שנשב' לחברו והגיע שמיטה והשיב דשביעית משמטתו ואפי' בזמן הזה דהפקר ב"ד הפקר כו' והילכך לא נשבע לפרוע אלא כל זמן שהוא חייב ואלו מחל לו את חובו אין חיוב שבועה עליו כו' בנ"ד נמי כיון שאסור ללוה ליתן לא יש כאן שבועה ואפי' תימא דיש לחלק קצת מ"מ בנ"ד דהוי ר"ק לא חלה השבועה כנ"ל
וזה אני צריך לפטור לראובן ממה שעבר כי ממה שהוא לעתיד אין צורך לזה שהרי כתב הרא"ש בתשו' כלל ה' סי' י"א בתשו' על שנים שנשבעו לילך לא"י ואח"כ הא' מהם לא רצה לילך והשני שואל דינו אם חייב הוא לקיים שבועתו וללכת לא"י והשיב הרא"ש שהוא פטור משבועתו בין שמה שחברו אינו עולה לא"י הוי בהתר ובין שיהיה באיסור הוא פטור שהוא לא נדר אלא אדעתא לילך בחברה עם פ' כיון שהוא אינו הולך הוא פטור והרשות בידו לילך או שלא לילך כ"ש וק"ו בנ"ד שזה ראובן לא נשבע אלא אדעתא ששמעון יתן לו מעות בכל שבוע כו' כנז' בשאלה דפשיטא ופשיטא שראובן פטור ואפשר שטענה זאת תועיל לראובן אפי' על מה שעבר דנמצא השבועה בטלה מעיקרא אלא שלא הייתי סומך ע"ז מ"מ מן הטעם הראשון פטור ומי שמע כזאת שאפי' אחריות לא היה מקבל שמעון נמצא הכל היה הלואה גמורה הנראה לע"ד כתבתי: