שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/סימן סב
שאלה ראובן מכר קרקע שהוא מוצ' הכסף והזהב ורוצה לומר שיש לראובן הנז' בכל מה שמוציאין משם ד' חלקים ואותם מכר לשמעון על מנ' שכל זמן שיחזיר ראובן מעותיו לשמעון שחייב שמעון להחזיר לו מה שלקח ממנו ועתה עברו קצ' שנים מזמן המכירה ורוצה ראובן ליתן המעות לשמעון ושיחזור לו חלקיו אמנם שואל שכיון שהיה התנאי בשעת המכירה שכל זמן שיחזור לו מעותיו שיחזיר לו חלקיו ושמעון אכל הפירות עד עתה הוה ליה רבית קצוצה וחוזר' בדיינין דכיון דאגלאי מלתא דהמכר לא היה מכר נמצאו המעות הלואה ואסור גמור לשמעון ליקח גם לראובן ליתן כמו שידוע דאיסור רבית מן התורה כלוה כמלוה עוברים אין חלוק ביניהם שהמלוה עובר בששה לאוין והלוה בג' ע"כ:
הן אמת כי לבי בל עמי כי אני גולה ממקומי גם ספרים אין אתי מלב' צרות לבבי שרבו ומ"מ להיות ענין אפרושי מאיסורא איסור חמור כזה כנודע לא יכולתי להתאפק להשיב אחור יד ימיני לבלתי השיב שואלי דבר בקצר' וזה החלי
שורש דין זה בפ' איזהו נשך בגמרא מכר לו שדה ואמר לו לכשיהיו לי מעות תחזיר לי אסור כו' ובודאי דלכ"ע אסור לעשות כן אמנם מה שצריך לראות אי הוי רבי' דאוריתא או דרבנן ומן הנראה שיש בזה קצת מחלוקת שהרי כתב רי"ו וז"ל כל אלו של מכר הן צד אחד ברבים ויש מן הגדולים שכתבו שהם אב"ר והרוב הסכימו שהיא רבי' קצוצה וכן כתב הרמב"ם ז"ל עכ"ל הרי משמע שיש מן הפוסקים דסברי דלא הוי אלא אבק ואבק רבי' קי"ל דאינה יוצאה בדיינים והיה אפשר לעלות על הדעת שהיה יכול לומר שמעון כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא אע"ג דרובא ס"ל דיוצא' בדיינים כיון דאיכא מקצ' מן הגדולים דסברי דאינה יוצאה בדיינים לא מפקינן מיני' דיאמר המוחזק קי"ל כהני דסברי דהוי אבק רבי' ואינה יוצאה בדיינים אמנם נראה בעיני דאע"ג דהאי דינ' אמרינן בדינא דממונא היינו בענינא אחרינא דאינו נוגע לאיסור אבל בענין נ"ד דפלוגתא הוי באיסורא דאי הוי איסורא דאורייתא או לא כ"ע מודו דמפקינן מיניה נמצא שהמחלוקת עושה שהוא ספק איסור דאוריית' וספקא דאיסורא דאורייתא לחומרא ולאו כ"כ דשמעון שיאמר קי"ל כפלו' דדוקא בענין ממונא לחוד אמרינן הכי לא בענין איסורא וכן נראה שכתב מהררי"ק ואין לי די הספר להעתיק לשונו אבל הדבר ברור בעצמו
וכ"ש בנ"ד באיסור חמור כזה שיש בו צד כפירה בי' וביציאת מצרים ח"ו וק"ו אלו הפוסקים גדולי עולם אבות ההוראה הלא הם הרי"ף והרמב"ם ז"ל והרשב"א ז"ל כתב בתשו' הביאה ב"י בי"ד סימן קע"ד וז"ל אחד שמכר כרמו לגוי בשלשים ליטרי"ן ובאותו יום הגוי עשה לו שטר שאם יחזיר לו מעותיו שיחזיר לו שטר המכר שורש הדין במכר בין ישראל לישראל חבירו הכל תלוי בתנאי אם נעשה קודם שנגמר המכר או אחר שנגמר ואפי' בשעה א' והוא שאם נעשה ביניהם קודם המכר או בשעת המכר אין לו דין מכר אלא דין הלואה והלוקח חייב להחזיר לו כל מה שאכל כרבית קצוצה ע"כ. הרי לך בפירוש שהרשב"א גדול הפוסקים מכת האחרונים סבר כהרי"ף והרמב"ם דסברי דהוי הלואה ולא מקרי מכר כלל ומה שאכל הוי רבית קצוצה וכן דעת הריב"ש ז"ל בתשוב' מסכים לדעת הרשב"א ז"ל ימצאנה המעיין בי"ד בסי' הנז' והרי הריב"ש הוי בתרא טובא וראה כל הסברות והסכימה דעתו דהוי רבית קצוצה כדעת אלו הגאונים א"כ נלע"ד דהכי נקטינן.
ולרווחא דמילתא אני אומר דאפי' לדעת הראב"ד ז"ל דס"ל דהוי אבק רבית ואינה יוצאה בנ"ד יודה שהדין עם ראובן מטעמא דלא מקרי האי דאנן מפקינן אלא שהוא רוצה לנכות מחובו שיעור הפירות שאכל שהרי כתב הטור בשמו י"ד סי' קס"א א"ר נחמן כללא דרביתא כל אגר נטר לי אסור וכו' עד וזהו אבק רבית ואינה יוצאה בדיינין וכתב הראב"ד ז"ל נהי שאינה יוצאה אם תפש לוה משל מלוה לא מפקינן מיניה עכ"ל ונראה א"כ לדעתו דכ"ש דמנכה לו מחובו ואע"ג דרבים חולקים על סברא הראב"ד מ"מ מועיל לנ"ד דבנ"ד מצד הרי"ף והרמב"ם והרשב"א והריב"ש ור"י זכה ראובן המוכר בדינו שאינו עומד לפנינו אלא הראב"ד ז"ל והרי הוא בעצמו מזכה את ראובן מן הטעם דדוקא אינה יוצאה אבל מנכה וכן דעת רבינו אפרים דבאבק רבית מחשבים ומגבים ונמצא זה בי"ד עלה קע"ו עמוד ג' בסופו
הכותב בטרדא ודאג' הצעיר שמואל די מדינה: