שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/סימן לט
שאלה שנית על מעשה הכוליא שאירע במוניסטיריו וז"ל המעש' ב"ד שבא מחדש: במותב תלתא כחד' הוינא אנחנ' בי דינא דחתמין לתתא כד אתא קדמנא היקר ומעולה כ"ר בנימין פיסו יצ"ו והעיד בתורת עדות אחר האיום והגזום הראוי להעשות לו מן הדין בואם לא יגיד וכו' קם על רגליו וכה העיד כי הוא ראה אותה כוליא ביד התוגר פושט עורו' מכושה חלב שלמה וקיימא ובראותו אותה קטנה מחברתה השליכה לכלבי' וכי שאל אל התוגר למה השליכה והשיב הלא קטנה היא ומה בצע והלא חברתה נתתי מתנת חנם לתוגר העומד שם כמפורש בעדויות השלוחות העירה שאלוניקי יע"א ככל הדברים האלה וככל העדות הזה העיד כ"ר בנימין הנ"ז בתורת עדות היום כ"ד למספרינו פה מוניסטיריו גם באותה שעה ובאותו מעמד בא היקר ומשכיל כ"ר יוסף ניניו יצ"ו והעיר בתורת עדות אחר האיום והגזום הראוי להעשות לו מן הדין ביא' לא יגיד וכו' והעיד בתורת עדות שראה הכוליא ביד התוגר פושט עורות ברואה וטוב' וכי השליכה לכלבי' להיותה קטנה. וגם היתה מכוסה חלב בלי שום מוגלא כמו כן העיד העד הא' כר' בנימין הנז' שראה הכוליא בלי שום מוגלא גם שניהם הנז' העידו כי ראו הכוליא כשהיה הכלב אוכל אותה והנה מראה כמראה כוליא בריאה זהו מה שהעידו העדים הנז' ואם כי אמרנו להרבות עוד עדים רבו מלמנות אולם אמרנו אטרוחי בי דינא לא מטרחינן כ"ש דתרי כמאה וקים:
יצחק ן' פלוני דיין גבריאל די סיסה דיין שלמה מורסה דיין
כבר לשעבר הגיעו אלינו עדויות כתובים וחתומים כפי מה שנראה אלינו והוא אמת מב' בתי דינין אשר שם מונישטיריו וגם ראינו פסק מב' חכמי' מנהיגי העיר ההיא זה מתיר וזה אוסר עפ"י העדויות ההם והסכימה דעתינו לאסור ע"פי אותם העדויו' כי היו קצת מעידים מהם דבריהם סתומים לבלתי יודעים ומשיגים מציאות הכולייא באיכותה ומהם ג' או יותר מעידים עדות ברורה על רוע הכוליא רק שלא היו יודעים אם נגע הרוע עד החריץ אם לא גם ראינו כלם מעידים על רוע בחירת הבודק נק' לראות הכוליא ולא רצה ונתן טעם לדבריו שלא היה מחויב לראות כי אם הריאה וזה ודאי טענה שקרית מפורסמת שעם היות אמת שאין הבודק מחויב לחזור אחר שאר הטרפיות היינו דוקא על הסתם אבל כאשר נראה כמראה נגע צרעת ונקר' הן צריך לראות אשר ע"כ אמרתי השכל גוזר שלא היה זה אלא בהעדר ידיעה או ממיעוט יראת שמים או משניהם יחד ועל העדר הידיעה כתב הרא"ש שהוא חולי יותר נקל להרפא בלימוד אבל העדר יראת שמים קשה מאד סוף דבר שכל הכתוב וחתום עמד בפנינו והסכמנו כנז' ואני כבר כתבתי באורך קצת טענותי שם לאסור. וגם אחרים כתבו גם כי אני לא ראיתי דבר משום אחד מהם ומ"מ הסכמתי להתיר הכלים
אך אמנם עתה הגיעו דבריכם בעדות אחר משונה מן הראשון מכל וכל ולא עלינו תלונותיכם כי אם עליכ' שמה עלינו לעשות ולא עשינו אחר ששני הכתות יחד באו לשאול דעתנו ע"פי הדברים ההם היינו מצווים מאבינו שבשמים להגיד האמת כפי השגתינו ודעתינו גם עתה בעדות זה אני אומר שכפי עדות זה הבהמה הית' מותר' בודאי כמו שאבא' בס"ד הא קיימ' לן ודאי דתרי כמא' וא"כ אפי' הי' שהעדי' הראשוני' היו מעידים על רוע הכוליא שהיה עד החריץ מגיע והיתה טרפה כפי דבריהם אחר שאלו מעידים שלא היה בה מוגלא ושהכירו מראה הכוליא שהיתה מראה בריאה וטובה הדין היה נותן להכשירה והטעם שכבר הביא ב"י בי"ד סי' ל"ט תשובות יש מהם ללמוד דין זה תשו' הרשב"ץ ז"ל וז"ל אם אמר הבודק שלא כסדרן היתה וא' מכחישו ואיור כסדרן היתה מעמידין הבהמה בחזקת היתר שכל שנשחטה בחזקת היתר עומדת ע"כ ואין זה מזיק כלו' למה שכתבתי בפסקי הראשון שהחלוק מבואר משום דהכא אמרינן אוקי חד לגבי חד והו"ל כמאן דליכא עדות כלל וע"כ סמכינן אכללין דנשחטה בחזקת היתר עומדת וכו' דהוי כנטל זאב אבל בעדות הראשונים לא היה מי שיכחיש לאוסרים וכיון דחזקת הבהמה אתרעי היה לנו לאסור כמו שכתבתי שם ואין צריך לחזור הדברים.
עוד הביא ב"י תשוב' הר"י בן הרא"ש ז"ל שהיו שנים שהעידו בתחלה וכפי עדותן היתה טרפה והעידו האחרונים עדות שלפי עדות' היתה כשרה והשיב אם הייתי שם לא הייתי אוכלה וכו' עד דאוקי ב' בהדי תרי דשרו ובהמה שנשחט' בחזקת היתר עומדת כיון ששנים אומרים שבשר מקיף הייתי סומך עליהם שלא לשבר את הכלים ע"כ:
והואיל ואתא לידן נימא בה מילתא ראיתי שנתוב מהר"י קארו ז"ל ולי נראה דלהיתרא נמי יש לסמוך ע"ז יאפשר שכונתו לומר שאעפ"י שמן הדין מותר' מ"מ היה מחמיר בעצמו עכ"ל. אמנם לי נראה דר"י ז"ל מדינא קאמר ולא חומרא לבד והטעם שכתב הר"ן ז"ל בחידושיו על ההלכות פ"ב דכתובות על ההיא דפריך בגמ' מכדי תרי ותרי נינהו הבא עליה באשם תלוי קאי כתב וז"ל ומדאמרינן באשם תלוי קאי איכא מאן דבעי לאוכוחי כההיא לישנא דאמרינן ביבמות פ"ד אחין דתרי ותרי ספק דאורייתא ולא אמרינן אוקי אחזקה ומשום הכי הבא עליה באשם תלוי קיימא בין שהיתה בחזקת פנייה ובין שהיתה בחזקת אשת איש וכו' יע"ש. כי אין כונתי להאריך וא"כ אפשר שדעת הר"י בן הרא"ש ז"ל כדעת אותם האומרי' כיון דאיכא תרי ותרי הוי ספקא דאורייתא ולא אמרינן אוקי אחזקה ואע"ג דהר"ן דחה סברא זאת מכ"מ אין זה הכרח וק"ל. ומעתה אפשר לפרש דברי הר"י באופן זה אם הייתי שם לא הייתי אוכל מפני דברי הא' כנזכר ועוד וכו' ר"ל ועוד שאפי' היה העדות באסו' טרפות ברור בתלמוד א"ל אוקי ב' בהדי תרי וכו' עד הייתי סומך עליהם שלא לשבר את הכלים ומ"מ הבשר אם היה בעין לא היה אוכל מן הטעם הנז'
ועוד היה אפשר לפרש דשמא ס"ל לר"י דלא אמרי' אוקי תרי בהדי ב' אלא כשבאו בבת א' אבל כשבאו ב' ונאסר על פיהם ואח"כ באו שנים אחרים אפשר דבכי האי גוונא לא אמרינן הכי וקצת ראיה לזה מדברי הרשב"ץ הנז' שכתב וז"ל הקונה ריאה ואמר שמצא בה סירכא מגב האונה במקום שעושה אותה טרפה והמוכר אומר שהסירכא היתה מחיתוך לחיתוך כיון שבאו שניהם לבית דין בב"א אין כאן עדות והרי זה כבהמה שנאבדה הריאה שלה קודם שנבדקה עכ"ל. נמצא שיש חלוק בין כשבאו העדים בב"א לכשבאו זה אחר זה ואפשר דבמעשה דר"י כיון שהעידו האומרים לאסור ויצא הדבר לאסור ע"י עדותם אעפ"י שאח"כ העידו השנים האחרונים עדות שמעדותם היה ראוי להתיר כיון שיצא מחזקת היתר תחלה לא הדרינן לחזקה הראשונה ואעפ"י שיש לחלק בין חד להדי חד לבין תרי להדי תרי מ"מ אפשר שהר"י חשש כפי הדין ולא מצד חומרא לבד ולאפס פנאי לא יכולתי להאריך בזה
ומ"מ אני אומר דאפי' לדעת הר"י בנ"ד הבהמה היתה מותרת דדוקא התם במעשה דר"י שהעידו עדות גמורה וברורה לאסור אעפ"י שהאחרונים העידו אח"כ עדות שכפי עדותם היתה הבהמה מותרת היה מקום לאסור אבל בנ"ד שאפי' עדות הראשונים לא היה ע"ד ברור ומה שאסרנו לא היה אלא מכח ספק כיון שבאו האחרונים והעידו עדות ברורה לכ"ע נוכל לומר אוקי תרי בהדי תרי ואוקי בהמה בחזקת היתר וכ"ש לדעת הר"ן שהוא רב מובהק דאמר תרי והרי הוי ספקא דרבנן דפשיטא דאית לנו להתיר מכח החזקה ואע"ג דלענין קדושין בתרי ותרי נשאר ספק אסור דרבנן שאני חומר ערוה משאר אסורין וכמ"ש שם הר"ן פ"ק דקדושין בפי' ההלכות עלה דרבא וז"ל אני מסתפק בענין ס' קדושין אי צריכה גט דאורייתא או לא ואפשר דמדאורייתא שרי דא"ל העמד אשה על חזקתה דמאי שנא מכל תיקו דממונא דאמרינן ביה העמד ממון על חזק' והסכימו בו כל גדולי אחרונים שאפי' תקפו תובע מוציאין אותו מידו ה"נ מדינא אית לן למימר הכי שתהא מותרת לינשא אלא מפני חומרת ערוה אסורה מדרבנן ע"כ: א"כ לכל הפי' לע"ד בהמה זו מותרת היתה ואין בה ס'
ועדיין נ"ל לפרש על ענין הקטנות שהרי אלו העדים מעידים שהיתה קטנה מחברתה והקטינה הכוליא עד כדי ענבה וענבה בכלל טרפה וענבה פי' הרב הגדול מהר"י ן' חביב ז"ל שהוא פיג"ון וא"כ הוא שיעור גדול קצת ואע"פ שלדעת בעל ה"ג דעתו שבענבה כשרה מכ"מ דעת האחרונים כמ"ש ולהם יש לנו לשמוע דהלכה כבתראי
ומ"מ אני אומר דבנ"ד ליכא לספוקי אלא ודאי כשרה כפי דברי אלו העדים והטעם דכיון דאפי' שהקטינה אינה טרפה אלא אם הקטינה מחמת חולי אבל קטנה ממולדתה כשרה ומראיתה מוכחת עליה כיון שאלו העדים מעידים שהיתה בריאה וטובה אפי' היתה קטנה כשרה כ"ש כיון שהעידו שראוה בפי הכלב נראין הדברים שהיתה גדולה יותר מפיג"ון שאם היתה קטנה היה מבליעה ברגע א' ולא היתה נראית בפי הכלב ותמהני מהדיינים איך לא חקרו ע"ז ומ"מ נראה בעיני ודאי שבפה מלא אנו יכולים לומר שבהמה זו היתה מותרת מכח עדות האחרונים ואלו או אלו מהעדים עתידים ליתן את הדין
וצור ישראל יצילנו מעדות שקר ומכל שגיאה גדולה וקטנה: