שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/סימן לו

הלכות שחיטה

הלכות שחיטה ובדיקה על סדר סימני הטור ז"ל בקוצר כפי האפשר לע"ד

א

כל השוחט צריך ב' תנאים א' מומחה ר"ל יודע הדינין המפסידים השחיטה ב' מוחזק אמיץ לבו שלא יתעלף. כל המצויין אצל שחיטה כשרים וכלם שוחטים נשים ועבדי'. בזמן שהוא לפנינו בודקין אותו בחזקה ובידיע' שחט והלך סמכינן על הכלל הנזכר ומי שודאי אינו יודע אפי' שחט לפנינו כמה פעמים כדת וכהלכה אם שחט בינו לבין עצמו אפי' ששאלנו אותו ומתוך תשובתו נראה ששחט יפה א"ה אסור אבל שוחט הוא לפנינו אפי' לכתחי' ויש מחמירין שלא לשחוט אלא היודע אין צריך שידע כל הדינין רק שרשי דיני השחיטה ובפרט שכשיפול בלבו אי זה ס' יחמיר וצריך שידע דשהיות מצטרפות גם דיני בדיקת הסכין. כל מי שאינו ראוי להאכיל אינו שוחט לעצמו. השוחט צריך לכתחילה שידע מקרא משנה תלמוד מי ששחט זמן רב ואח"כ בדקוהו ומצאוהו שלא היה יודע צריך לשבר כל הכלים שבשלו בהם בשר משחיטתו. היודע שעומד על השוחט צריך שלא יעלים עין מתחלת השחיטה ועד הסוף.

המוצא בהמה שחוטה כראוי בעיר שרובה גוים אסורה בעיר שרובה ישראל ולחומרא גם השוק רובה ישראל מותרת ואפי' נגנבה ממנו. מצאה באשפה שבשוק אסורה ע"כ פנים.

חרש שוטה וקטן אסור לאכול משחיטתן ואפי' אחרים עומדים על גביהן אסור ליתן להם לשחוט ואפי' שרוצה ליתן לכלבים ובדיעבד אם הכשר ראה השחיטה מותר'. שוטה נקרא מי שיש בו א' מד' סימנים יוצא יחידי בלילה או קורע כסותו או לן בבית הקברות או מאבד מה שנותנין לו א' מאלו או כיוצא בזה שעשה דרך שטות נקרא שוטה חרש סתם שאינו שומע ואינו מדבר אבל מדבר ואינו שומע אפי' אם שחט בינו לבין עצמו שחיטתו כשרה ושומע שוחט אפי' לכתחלה ואחר יברך. קטן נקרא שאינו יודע לאמן ידיו היודע לאמן ידיו אפי' שהוא מומחה לכתחילה לא ישחוט ובדיעבד שחיטתו כשרה וקטן נקרא עד בן י"ג שנים ויום א' לזכר ובת י"ב ויום א' לנקבה. שכור שהגיע לשכרותו של לוט דינו כשוטה לא הגיע שוחט י"ח

ערום לכתחלה לא ישחוט בשביל הברכה טבח שעבר על חרם הצבו' שלא ישחוט אלא פלו' שחיטתו אסורה. טבח שאמר על בהמה שלא שחט ועדים מעידים ששחטה אסורה לו ומותר' לאחרים אמר על בהמה א' שהיא נבלה ואח"כ אמר שכשרה היתה ונתן אמתלאה לדבריו נאמן. שוחט שא' העיד עליו ששחט שלא כהוגן והוא מכחישו השוחט נאמן ואפי' העד יכול לאכול משחיטתו פעם אחרת והמחמיר תע"ב:

ב

שחיטת נכרי ואפי' קטן ואפי' אחרים עומדים על גביו נבלה. משומד אוכל נבלות לתיאבון אם ישראל בדק סכין ונתן לו שחיטתו כשרה בדיעבד ואפי' אינו ידוע אם יודע הלכות שחיטה וי"ח בזה ואם לא נבדק הסכין תחלה או סוף אסורה. יש בידו ב' סכינים ואמר שביפה שחט נאמן וכן בשר שנמצא בידו במקום שיש מקולין ישראל נאמן לומר שכשרה היא ואפי על עוף שחוט נאמן לומר מומחה שחט לי אם נמצא שם מומחה. היו לפניו ג' בהמות או יותר והיה שוחט והולך סמכינן שבסכין שבידו שחט הכל ואם עבר שעה שגמר לשחוט והוא אומר בסכין זה שחטתי אינו נאמן ויש מקילין גם בזה ואם לא ראינו הסכין אפי' נשבע ש"ח שבסכין יפה שחט אינו נאמן. משומד אוכל נבלות להכעיס דינו כגוי י"ח. משומד לא' משאר עבירות חוץ מע"ז ומחלל שבת בפרהסיא אין צריך אפי' בדיקת סכין י"ח ערל שמתו אחיו מחמת מילה דינו כישראל ואם אין לו יראה דינו כמשומד לשאר עבירות. גר שחזר לסורו מחמת יראה וכן ישראל שחטא מחמת יראה שלא יהרגוהו דינו כישראל האנוסים שהיה בא לידם להנצל ולא נצולו בחזקת פסולים הם. משומד לע"ז בפני גוים ובבית ישראל אומר שהוא יהודי אפשר לסמוך עליו. כותי האידנא דינו כגוי: צדוקי וביותוסי מומחה אם ישראל עומד ע"ג אפי' יוצא ונכנס מותר ואם לאו אסור אפי' הוא אוכל מן הבהמה. התחיל א' מן הפסולי' לשחוט בושט כל שהו או בקנה רוב וגמר ישראל שחיטתו פסולה שחט חצי קנה וגמר ישראל שחיטתו כשרה. כשר ופסול ששחטו בבת א' שחיטתן פסולה בכל ענין:

ג

שחיטת חולין א"צ כונה אבל נפלה סכין מעצמה אפי' מידו ש"פ. זרק סכין בכותל ושחטה בדרך הליכתה אם לא החליד ש"כ. לא שחט בהליכה אלא בחזרה שחזר הסכין לאחוריו מחמת המכה היה נ"ל ששחיטתו פסולה ומתוך ההלכה בסנהדרין פ' אלו הן הנשרפין מוכח דכשרה דקאמר רבא זרק צרור בכותל וחזרה לאחוריו והרגה חייב ופרש"י ז"ל דהא נמי כחו הוי וכן מוכח בגמ' בהכל שוחטין דמשני אהא דפריך והא בעינן מוליך ומביא ומשני שהלכה ובאה כדרכה:

ד

השוחט לשם ע"ז הרי זה זבחי מתים ואפי' שחט סתם ואח"כ חשב לזרוק דמה או להקטיר חלבה לע"ז שחיטתו פסולה. ישראל ששחט בהמת חברו לע"ז כשרה ואם היו שותפין יש אוסרין ואם הוא משומד או ישראל שהתרו בו וקבל ההתראה פסולה בכל ענין. השוחט לשם הרים ימים ונהרות פסולה. ואם כוון לעובדם יש אוסרין בהנאה. לשם שר בין לשם מיכאל בין לשר שלשול קטן שבים אסורה בהנאה י"א אפי' אינו מכוין לעובדם אסורה ולא בהנאה. ישראל השוחט במקולין גוי ומקפיד עליו גוי שלא ישחוט אלא כנגד מזרח נקרא אצלם אילי קיבלה צריך הישראל למנוע עצמו מלשחוט שם:

ה

השוחט לשם דבר שבא בנדבה ובנדר או פסח ואשם תלוי ש"פ אפי' היו בעלי חיים שאינם ראויין להקרב' לשם דבר שאינו בא אלא לחובה כפרה אם לא שידענו שעשה דבר שחייב עליו קרבן. ובעופות לא שייך דין זה אלא בתורים גדולים או בני יונה קטנים. ב' אוחזים בסכין ושוחטין או בזה אחר זה א' לשם דבר כשר וא' לשם א' מכל אלו שחיטתן פסולה על דרך הנ"ל י"א שגם בזה אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אלא על הדר' הנ"ל:

ו

בכל דבר תלוש שאין בו פגימה שוחטין אבל לא בקרומית של קנה ולא בדבר שצדו א' חלק וצדו הב' פגום אפי' בצד הבדוק לא ישחוט אם יש בסכין פגימה וכרך עליה סמרטוט יש לסמוך על המתירין לעשות כן אפי' בחול אם השעה צריכה לכך ובי"ט מותר לכ"ע. שחט בדבר המחובר מתחלת ברייתו בין בקרקע בין בדבר אחר ש"פ. תלוש ולבסוף חברו ולא בטלו בדיעבד כשר ובלבד שיהיה הדבר השוחט למעלה והנשחט למטה אבל איפכא שחיטתו פסולה בכל ענין ובעוף כשר בכל עניין ובאווזים הכבדים י"א שדינם כבהמה ואם בטלו דינו כמחובר וי"א דחבור זה אין חילוק בין קרקע לדבר אחר. השוחט צריך שיהיה לו סכין מיוחד:

ז

סכין קבוע בגלגל יכול לשחוט בו בין שגלגלו ביד בין ברגלו אם הגלגל ע"י מים ופטר המים ושחט בסבוב ראשון שחיטתו כשרה בדיעבד ובסבוב שני ש"פ:

ח

סכין אפי' כל שהוא שוחט בו והוא שיוליך ויביא ואם יש עוקץ בראשו אין שוחטין בו וי"א דהאי כל שהוא חוץ לצואר קאמר ובמחט אפי' רחב קצת כאותה של רצענין אין שוחטין בו:

ט

סכין מלובנ' אם שחט בה יש אוסרין וי"מ וראוי להחמי':

י

סכין של משמשי ע"ז והכשירו שאין בו משום געולי גוים שוחט בה בהמה בריאה לא מסוכנת ואם שחט יוליך שיעור שכר סכין לשחוט לים המלח הרא"ש ז"ל כתב שאינו צריך וסתם סכין של גוים י"א שצריך קליפה בית השחיטה אם שחט בה וי"א דדוק' בשידוע שהוא בן יומו אבל סתם א"צ קליפה. ואם נעצה עשר' פעמים בקרקע קשה א"צ יותר. וסכין ששחט בה אפי' הוא מלוכלך בדם מותר לשחוט בה. והמנהג עתה לקנחו בין שחיטה לשחיטה ואפי' שחט בה טריפה די בזה. ואם לא קנח הסכין צריך להדיח בית השחיטה:

יא

לעולם שוחטין אלא שבלילה או במקום אפל ביום צריך נר לכתחלה. מי ששחט בשבת וביום הכפו' בשוגג ש"כ וי"א אפי' במזיד אם היה בצינעה א"נ פ"א אבל שתים פסולה. שוחטין בכ"מ אפי' לתוך ימים או נהרות ולא לתוך כלים ואם יש בכלים מים עכורים מותר. מי שבא בספינה ואין שם מקום פנוי שוחט ע"ג כלים לא בתוכם או על דופני הספינה אע"פי שהדם שותת ויורד לים:

יב

אין שוחטין לתוך גומא אפי' בבית וי"א אפי' שאין הגומא נקייה ובבית יכול לשחוט במקום מדרון והדם שותת בגומא אבל בשדה א"ה לא וי"א שאם שחט בגומא שחיטתו פסול' עד שיבדוק השוחט וי"א דעל הסתם בחזקת כשר עומד:

יג

בהמה חיה ועוף טעון שחיטה לא דגים וחגבים ויש מי שאוסר הדגים אם מתו בתוך המים השוח' בהמה או חיה ומצא בה עובר אפי' בן ט' חי אין טעון שחיטה ובחלבו ובגידו יש מתירין ויש אוסרין. ויש מתירין החלב ואוסרין הגיד והדם לכ"ע אסור ואם הפריס בן ט' ע"ג קרקע דינו כולד שלם לענין שחיטה אבל שאר טרפות אין אוסרין אותו וי"א אפי' דרס או החליד או סכין פגומה אין אוסרין בו בדיעב' ואם פרסותיו קלוטות כחמור אפי' הפריס ע"ג קרקע אין טעון שחיטה וחלבו מותר ולדעת הגאונים דוקא שאמו של זה היתה קלוטה אז מותר.

לא נשחטה האם כהלכה או שנמצאת טרפה אז אין תקנה לעובר אלא אם יהיה בן ט' חי וישחטנו כהלכה. בן פקוע שבא על בהמה פקועה כיוצא בו עד אלף א"צ שחיט' אלא מדר' בן פקועה שבא על בהמה והוליד אותו הולד אין לו תקנה כל הטמאים מבהמה או חיה היוצאים מן הטהורים אי נמצאים שם מותר. דמו' יונה או שאר עוף אסור גוף בהמה ורגלים כיונה יש אוסרים ויש מתירין מצא מין שיש לו פרסה ואין לי דמות בהמה ס' הוי. אין לו רגלים ויש לו דמות בהמה נראה דלכ"ע מותר מצא בה בריה שיש לה שני גבין ושני שדראות אסורה:

יד

עובר שהוציא ראשו בחיי אמו אע"פי שהחזירו איני ניתר אלא בשחיטתו ואם בן ח' בין חי בין מת או בן ט' מת אין לו תקנה הוציא אבר א' לחוץ והחזירו ושחט האם מה שיצא מן האבר אסור ומה שנשאר בפני' שלא יצא ומקום החתך מותר לא החזירו קודם שחיטה גם מקום החתך אסור. יצא רוב עובר דינו כיצא ראשו. יצא חציו ועם מיעוט אבר שיצא נשלם לרוב הוי כילוד וכן יצא חציו עם רוב אבר שדינן מיעוט אבר שנשאר בפני' בתר רוב אבר שיצא לחוץ ודיינינן ליה נמי כילוד. הוציא אבר והחזירו אבר והחזירו אפי' יצא הרוב המיעוט הנשאר בפני' שלא יצא מותר כיון שלא עמד רוב בחוץ יחד רגע אחד חתך אבר ונשלם לרוב גם הנשאר בפנים אסור:

עובר שהוציא אבר והחזירו ואח"כ שחט אמו ונמצא בה נקבה וגדלה וילדה חלבה אסור. נחתך מן העובר במעי אמו ולא יצא בחוץ בחיי הבהמה מותרת אבל חתך מגוף הבהמה אע"פי שלא יצא אסור תלש חלב מבן ט' חי שבמעי בהמה חייבים עליו כעל חלב גמור אם יצא לחוץ בחיי הבהמה:

טו

אפרוח שבתוך הביצה אסור יצא לאויר העולם י"א שמותר מיד וי"א שאסור עד שיפתחו עיניו ולד בהמה שאינו ידוע שכלו חדשיו צריך שלא ישחטנו עד תחלת ליל ח' ללידתו ואם ידוע שכלו חדשיו מותר מיד:

טז

אותו ואת בנו או בתו או אותה ואת בתה ובנה אסור לשחוט ביום א' בין אדם א' בין שנים והוא שידוע שזה האב וזה הולד או זה האם וזה הולד כגון שכרוך אחרי' ואם עבר ושחט יש אוסרים לאכול ממנה אותו היום והיום הולך אחר הלילה עד שאם שחט בערב סמוך לשקיעת החמה מיותר לשחוט הולד בלילה. המוכר בהמה לחברו עי"ט של פסח או אחרון של חג או ערב עצרת או ערב ר"ה צריך להודיע שמכר האם או הבן לשחוט בו ביום ואם לא הודיעו שוחט ואינו חושש ואם נודע הדבר הוי מקח טעות ודין זה ג"כ במוכר א' מהם לחתן וא' לכלה בכל ימות השנה. שנים שלקחו אותו ואת בנו מאדם אחד מי שלקח ראשון ישחוט ראשון אבל משני בני אדם הקודם לשחוט זכה אותו ואת בנו אינו נוהג בחיה ובעוף ונוהג בכלאים ואם האם מן בהמה והאב מן חיה שחט האם ובנ' חייב אפי' שהבן מין חיה וכן אם ילדה בת ואותה בת ילדה בת לעול' אסור וה"ה בן תיש הבא על הצביה וילדה תיש ולדעת הטור מותר לשחוט האם והבן ולהרמב"ם אסור מדרבנן אבל הבת ובת הבת אסור לכ"ע ואין אסור אלא בשחיטה כשרה. חש"ו ששחטו אם לא ראו אחרים מותר לשחוט אחריהם בהמה שאסור לשוחטה היום ונתערבה באחרות נכבשניהו דניידי ממקום הקביעות ויקח מהם א' וישחוט עד ב' אחרונות שהם אסורות היום. בן פקועה שצרי' לשחו' מפני מראית העין אין לשוחטו בו ביום. מכר הגוי ב' בהמות אחר שמכר אמם שהיו אותו ואת בנו מל"ת מן הדין אינו נאמן ואם מאמינו אסור לשוחטן בו ביום:

יז

בהמה דקה שהיא מסוכנת שאינה יכולה לעמוד כשמעמידין אותה אם בגמר שחיטה פשטה ידה והחזירה כשרה פשטה לבד אסורה כפפה ולא פשטה מחלוק' ורגל אפי' פשטה הוי סימן ובגסה אפי' פשטה ידה לבד הוי סימן וחיה גסה דינה כבהמה דקה וכשכוש הזנב הוי סי' לכ"ע אלא שמדברי הרמב"ם יראה דלא הוי סי' אלא בעוף

יצא דם בקילוח בגמר שחיטה י"א דהוי סי' ואפי' שלא ראה אלא שמצא כותלי בית השחיטה מלאים דם בידו' שיוצא בקילוח בגמר שחיטה וכשרה וי"א דקילוח לא הוי סי'.

הטילה רעי ומתרזת או קולה חזק נפל באלו מחלוקת אם הם סי' אם לא וכל הסימ' אינם מועלים אלא שהתחיל בגמר שחיטה ואחר שחיטה יגמור או הכל אחר שחיטה אבל אם התחיל לעשות הסי' באמצע השחיטה י"א שאינו מועיל ואם היתה בחזקת בריאה אינה נריכה סי'. מדת חסידות שלא יאכל אדם בהמה כזו גם שלא להתיר אלא בבהמת ישראל אבל לא בבהמת גוי:

יח

בהמה או אפי' בן יונה שנשחט ונמצא הסכין פגו' אחר שחיטה אפי' שבדק הסכין קודם הרי זו נבלה. ושיעור הפגימה כל שתחגור בה כל שהוא וי"א חגור' צפורן וספק' דאורייתא לחומרא צריך לבדוק הסכין קודם שחיטה שמא ישכח אחר שחיטה ואם בדקה אחר שחיטה ומצאה יפה כשרה פגימה שנרגשת בהולכה ובהובאה נקר' אוגרת שחט בה אפי' בדיעבד שחיטתו נבלה. נרגשת מצד א' לבד נקרא מסוכסכת ואם במקום שקודם שיתחיל לשחוט הסימנים כבר עבר מקום חוץ מן הצואר וגם כששחט שחט על דרך שאין הפגימה נרגשת בסימן אז כשרה בדיעבד הא חסר אחד מאלו פסולה. ולדעת הרי"ף ז"ל מסוכסכת שאינה נרגשת מצד אחד כלל כשרה אפי' היא באמצע הסכין בדיעבד ולכל הפי' אם לא ידע שהיה פגימה בסכין קודם ששחט אסורה אפי' שיאמר ששחט בדרך שלא פגע הפגימה בסימן ואם הרבה פגימות בסכין אפי' כולם מסוכסכות דינה כאוגר' י"א סכין שהושחזו פגימותיה נקרא עולה ויורדת מותר לשחוט בה לכתחילה סכין שמרוב חדודה אוחז הצפורן כשרה סכין שפיה חלק ושוהה הרבה לשחוט בה אם מוליך ומביא כל היום מותר ולא שייך דין זה אלא בעוף וי"א דבבהמה אם שהה במיעוט אחרון של סי' ראשון אסורה:

עיקר בדיקת הסכין שיוליך בשר האצבע על חודה של סכין ומשני צדדיו ביישוב הדעת ובכונת הלב ובכן יעשה אח"כ בצפורן לבד ויש מחמירין לשנות הצפורן בין בדיקה לבדיק' השוחט בהמות הרבה או עופות צריך לבדוק הסכין בין בהמה לבהמה לא בדק ומצא סכין פגומה כלן אסורו' ויש מתירין הא' וי"מ שאם נאבד הסכין ונמצא מפרקת בהמה פגומה כל שנשחטו אחריה אסורות שחט בלא בדיק' הסכין קודם שחיטה ונאבד הסכין או לא בדק הסכין אחר שחיט' אסורה והיה אפשר להתיר בסכין טבח מיוחד שבחזקת בדיקה עומדת מ"מ אין להקל סכין בדוק שנאבד אחר שחי' ואח"כ מצאו פגום נראה דתלינן ששברו בה עצמות וכשרה סכין ששיבר בה עצמות אחר שחיטה ובדקה ומצאה פגומה וכן נפלה על חודה על קרקע קשה תולין שבעצמות או בקרקע נפגם וכשרה אבל מצא המפרקת פגום אין תולין בו ויש מקילין גם בזה ויש מחלקין בין פגם לחתך דבחתך תלינן ובפגם לא וגם בזה אין להקל

הדין היה להראות השוחט הסכין קודם שחיטה לחכם קודם שיבדקנו ובדורות האחרונים נתבטל מפני שהצבור מנו אנשים ולהם מחלו חכמים כבודם ומכאן נתפשט לכל אדם ומ"מ אשרי הירא וחרד את דבר ה' בבדיקת הסכין מן הדין ראוי שלא יטול הטבח אלא דבר קצוב ליום בין מן הכשרות ובין מן הטרפו' ולא יטול דבר מן הכשרות טבח שראו כוונתו לשחוט בלי בדיקת הסכין ראוי להעבירו ואם יראה בשוגג היה צריך שיקבל דברי חברי' שמכאן והלאה לא יארע לו כדבר הזה טבח שנמצא לו פגימה בראש הסכין ואמר שדרכו לכסות כראש הסכין ושהוא נזהר שלא לשחוט בראש ראוי להעבירו וקרוב שהכלים שבשלו בהם משחיטתו צריכין שבירה:

יט

השוחט צריך שיברך קודם שחיטה ודי בברכה א' לאלף שוחטין ויש מצריכין ברכה לכל מין וי"א לבהמה לבד ולחיה ולעוף לבד והראשון עיקר צרי' השוחט שלא ידבר בין ברכה לשחיטה ולא בין בהמה לבהמה ואם סח שלא מענין השחיטה צריך לחזור ולברך פעם אחרת ואם הפסיק בין חיה לחיה או בין עוף לעוף יכסה ויברך על הכסוי ויחזור ויברך על השחיטה וא"צ לברך על הכסוי אם היו לפניו אלו כשמכסה הראשונות.

מי שהי' דעתו לשחוט בהמה א' לבד ואח"כ הביאו לפניו אחרו' צריך לחזור ולברך וי"א שאם היה ממין הראשון א"צ. היו לפניו הרבה ואח"כ הביאו לפניו אחרות אם עדיין לא גמר הא' א"צ לחזור אבל אם כבר גמר הא' כשהביאו הב' צריך לחזור ולברך כן עיקר וי"א דטוב לשוחט כשיתחיל לשחוט שיברך ויכוין לכל מה שיביאו ואם מתחלה בירך על סמך שיביאו לו אחרית וכסה קודם אין הכסוי הפסק:

כ

מקום השחיטה בצואר ובקנה לצד מעלה אפי' שחט בחיטי לבד ששייר בהם כל שהוא למעלה לצד הראש כשרה ויש מחמיר בזה אבל בין טבעת הגדולה לחיטי לכ"ע כשר ולצד מטה כל הנמשך מן הצואר כשרועה הבהמה ובלבד שלא תאנוס עצמה והוא מקום שתגיע ראש האונה העליונה אנסה הבהמה ומשכה צוארה יותר מדאי ושחט שם הוי ספק אנס השוחט הסימנין אף על פי ששחט במקום הצואר כהוגן כיון שנחתכו הסימנין שלא כהוגן שחיטתו פסולה ובושט צריך שיניח בשר הגדול לצד מעלה ארבע אצבעות ולמטה עד מקום שישעיר שיש בסוף כמו פרצים בכרס ושאר הנשחטין הכל לפי גדלו יש סברות אחרות וי"א למעלה בושט כנגדו בקנה. וטוב לשוחט שישחוט באמצע הצואר ובדיעבד אם שחט מן הצדדים או שהחזיר הסימנים לאחורי הבהמה שחיטתו כשרה כיון שחתך הסימני' קודם שנגע במפרקת ואם לא ידע שחיטתו פסולה ואם חתך המפרק' קודם שחיטה הוי נבלה:

כא

שחט רוב סימן א' בעוף ורוב ב' בבהמה שחיטתו כשרה ולכתחלה ישחוט ב' לגמרי אפי' בעו' חצי א' בעוף אפי' חצי מזה וחצי מזה וא' וחצי בבהמה שחיטתו פסולה אבל רוב' כל שהוא נכר לעין בעינן.

התחיל לשחוט בצד א' ונתהפך הסי' ושחט מצד הב' בין ששני החתכים זה כנגד זה בהקף א' בין שא' למעלה וא' למטה אם יש בין ב' החתכים רוב כשרה ואם הכל מצד א' צריך רוב במקום א' ואם לאו פסולה אפי' יש חצי למעלה וחצי למטה אבל יש רוב במקום א' אפי' שאין השחיטה מפורעת כשרה.

שחיטה כמסרק פי' ששחט מעט והוריד הסכין ושחט מעט וחזר ועקם למעלה ושחט ובין כל המיעוטין רוב כשרה היה חתוך חצי הקנה למעלה ושחט והשלים לרוב או היה למעלה שלם ובאמצע חתוך ושחט ופגע בחתך ונשלם לרוב כשרה ובלבד שידע שהושט היה שלם בודאי שחיטה עשויה באלכסון כקולמוס שחיטתו כשרה:

כב

אעפ"י שהורידין אינן כלל בתורת שחיטה מ"מ צריך לנקבן בשעת שחיטה לא נקבן בשעת שחיטה צריך לנתח העוף אברים אברים ואפי' הכי לא יסמוך על שינתכו אלא שינקוב הורידין בשעת השחיטה וכן גדיים וטלאים דינה כעוף שדרכם לצלותם כא' כן פי' מהרר"י בן חביב ז"ל ועיקר ואם כפירו' מהרר"י קארו כך הו"לל וכן בהמה אם רוצה ומה שהקשה מהרר"י י"ל שדרך הגדיים כשרוצים לצלותן ודייק לישנא דלא אמר אם רוצה אלא שרוצה שר"נ שדרך הגדיים שרוצה לצלותן.

לא חתכן וצלאן שלם ר"י מתיר והרא"ש מצריך ליטול הורידין כלם ועוד כדי נטילה סביב דהיינו עובי אצבע והר"ן כתב כדי קליפה הרשב"א הסכים לדעת הרא"ש ז"ל ואם בשל במים צריך שיטול כל החוטין ויראה אם יש ששים כנגדם וישליך החוטין ויאכל הבשר. ובבהמה א"צ חתיכת ורידין שאין דרך לצלותן כא' והטור ז"ל כתב חומרת ה"ר אפרים ובה"ג והעולם לא נהגו אלא כמ"ש וי"א כיון שחותך הראש לבשל העוף ומולח בחוץ ובפנים א"צ אפי' בעוף חתיכת הורידין ומותר לבשלו שלם וי"א עוד שחתיכת הורידין אינו אלא מדת חסידות:

כג

חמשה דברים מפסידים השחיטה

א' שהייה ורבו הפירושי' והנכון שאם שהה כדי שחיט' רוב סימנים גסה לגסה ודקה לדקה עוף לעוף שחיטתו פסולה ואעפ"י שהטור ז"ל הסכי' שמשערים הגבהה והרבצה ושחיטת רוב סמנים ויזהר שוחט עוף שאם חתך העור ויצא דם והגביה הסכין ושהה השיעור הנראה לי שלא יחז' לשחו' אפי' שיאמר ברי לי שלא נגעתי בסימני' כיצד יעשה ישחוט הקנה לבדו ויבדוק הושט ואם לא מצא דם ואמר ברי לי שלא נגעתי בסימני' מותר לחזור ולשחוט וא"צ בדיקה שחט מעט ושהה מעט פעמים רבות השהיות מצטרפות ופסולה השחיטה מספ' שהה במיעוט אחרון של סימן ראשון אפי' בדרך שחיטה פסולה ובעוף לא שייך דין זה כנ"ל לדעת רוב הפוסקים אבל לפרש"י אפי' שחט רוב הסימנים שייך אח"כ שהייה וכן ראוי להחמיר התחיל לשחוט עוף והגביה הסכין ושהה גאול מה תקנתו וי"מ שגם בבהמה יכול לשחוט במקום אחר קנה וושט ויבדק במקום הראשון ב' הסימנים אם נגע בוושט או ברוב הקנה שחט עוף ומצא גמי בתוך הושט שנחתך בשחיטה יש לחוש לשהייה התחיל לשחוט בהמה וחתך העור והגביה ידו יש תקנה לשחוט במקום אח' ואם לא נמצא טיפת דם ולא נקב נגד החתך הראשון כשרה ואם אינו בקי בבדיקה טוב שימכרנה לגוי ע"מ שישחטנה הגוי לפניו כדי שלא יחזור הגוי וימכרנה לישר' כשתולש השוח' הנוצה של עוף אע"פי שיצא דם אין לחוש:

כד

ב' דרסה השוחט צריך שיוליך ויביא הסכין לא עשה כן אלא חתך הסימנים כחותך צנון או שדחק הסכין שחיטתו פסולה. שחט בהולכה או בהובאה לבד אם יש בסכין כשיעור שני צוארים כשרה ואם הוליך והביא אפי' בסכין כל שהוא כשרה וי"א דוקא בעוף א"צ להוליך ולהביא כל הסכין קודם חתיכת הסימנים רק שלא יתפוש הסכין במקום אחד וישחוט בדרסה י"א השוחט שני ראשים כאחד צריך שיהיה באורך הסכין שלש צוארים לא היו אלא ב' הוליך ולא הביא הפנימית כשרה והחיצונ' פסולה הביא ולא הוליך הדין להפך הרמב"ם והר"ן ורי"ו אוסרים שחיטתו (פסולה) מן הספק יש מחמרי' ג"כ אם חתך הראש בהולכ' או בהובאה לבד ולא נרא' עוד יש אוסרים דרסה אפי' במיעוט קנה קמא שנים אוחזין בסכין ושוחטין כשרה צריך ליזהר השוחט עוף שיתפוס בסימנים כדי שלא ידרוס:

ג חלדה צריך שיהיה הסכין מגולה בשעת השחיטה החליד הסכין תחת הסימן ושחט מלמעלה למטה או בין סי' לסימן או תחת העור או תחת הצמר המסובך או תחת מטלת מהודק שחיטתו פסול'. פירש טלית על הסכין ושח' הרמב"ם אוסר ושאר הפוסקים מתירים החליד במיעוט הסימנים אסור' מספק וגם בזה רבו הפירושים תחת מיעוט אחרון של ב' הסימנים רש"י ז"ל אוסר ורבו המתירים אבל תחת מיעוט אחרון של סי' ראשון או תחת מיעוט ראשון של ראשון שחיטתו פסולה מספק ויש לשוחט ליזהר מאד כשחס על העור שלא יטמין הסכין בעור:

ד הגרמה פי' שהטה הסכין חוץ ממקום השחיטה לצד מעלה גם בזה רבו החולקים י"א שכל היכא דאיכא תרי רובי במקום שחיטה כשרה וי"א דוקא תרי רובי יחד בתחלה ובסוף וי"א תרי רובי דוקא בתחלה הא לאו הכי ש"פ ורש"י פסל גם בזה וכל זה בקנה לצד מעלה אבל לצד מטה וכן בוש' בכל מקום פסלותו הוא בכל שהוא כל שלא גמר השחיטה קודם ורבים ג"כ הסכימו בשהייה ד"ח לפרש"י לא בהגרמה:

ה עיקור פרש"י ששחט בסכין פגומה שעוקרת הסימן ובה"ג פי' ששחט סימן שהיה שמוט ובעודה הבהמה בחייה חלבה היתה מותרת וגמירי דשמוטה ששחטה נבלה ולדעה הרמב"ם טרפ' ואינה נבלה אלא כשנשמט הסימן בשעת שחיטה ואפי' עוף שהכשרו בסימן א' נשחט א' מהם אסורה אבל אחר שחיטת רוב בבהמה או אחר שחיטת א' בעוף כשר' אפי' לרש"י ונק' שמוט כשנעקר כלו או רובו ממקום חבורו בלחי בכח וניכר כשאנו רואים שנתפרק במקומות רבים אבל כשנקלף במקום אחד והשאר אפי' מיעוט נשאר יחד כשרה לפי שנראה שנקלף בנחת. שחט א' בעוף ונמצא השני שמוט וספ' אם נשמט קודם שחיטה אסור'. נמצא השחוט שמוט אם לא תפש בסימ' כששחט כשרה ואם תפש אסור' ולא מהני בדיק' וי"א דמהני ואחרים מחמירים דתרתי בעינן לא תפש ובדיק' וא"כ עכשיו שאין אנו בקיאים לבדוק בזה כל שנמצא השמוט שחוט או שנמצא א' מהם שמוט וספ' אם היה קודם שחיטה אסורה מי ששחט בעוף סימן א' ולא בדק בסימן יזרקו ואח"כ ראה הסימן הא' שמוט טרפ' השוחט נאמן לומר שבשעת שחיטה לא היה שום סימן שמוט יש ליזהר לשוח' תרנגו' שלא ידחוק צפורניו בשום מקום שלא יעקור הסימנים השוחט שמצא אח' השחיטה בהכשר טבעת מהגרגרת על הסכין אין לחוש.

כה

השוחט צריך שיבדוק הסימנים אחר שחיטה ויש מחמירים לומר שצריך שלא יניחנה מידו ובדיעבד אפי' שהניחם אם ראה אח"כ שהיו שחוטים כשר וכ"ש אם ראה אותם בשעת שחיטה ואותם שמכניסים נוצה בפיו של עוף לראות אם נשחט רוב הסימנים כאלו מאכילי' נבלות לישראל וא"צ לבדוק אם נעקרו הסימנים או נשמטו רק שידקדק ששח' במקום שחיטה שלא בהגרמה

כו

אעפ"י שחיי הריאה תלוי' בקנה וחיי הבכי מעיים תלויים בושט אם אירע שום טרפות בא' מאלו קודם גמר שחיטת ב' הסימנים בבהמה טרפה וכ"ש קודם א' בעוף:

כז

אפי' אחר שחיטה אסור לאכול משום ב"ח עד שימות אבל אחר שמת מותר אפי' נחתך בעודה מפרכסת בין לישראל בין לבן נח: כל פסול מחמת שחיט' נביל' מחמת דבר אחר טרפה נשברה מפרקת עם רוב בשר נבלה:

כח

השוחט חיה או עוף חייב לכסות בעפר תיחוח למטה ולמעלה ק' חיות וק' עופות אפילו כלם יחד כסוי אחד לכלם ברכת הכסוי נהגו לברך קודם י"א אחר הכסוי. כוי בי"ט לא יכסה ובליל' אם רשומו ניכר יכסה י"א שגם עפר שלמטה צריך הזמנה לכסוי והרא"ש כתב שא"צ ומכסה ביד או בכלי לא ברגל שחט בלי עפר תיחוח למטה צריך לגרר קודם למקום תיחוח שחט ולא כסה וראהו אחר חייב לכסות כסהו ונתגלה פטור כסהו הרוח ונתגלה חייב לנסות נתערב במים או שנבלע בקרקע אם יש מראית דם חיי' לכסו' נתערב בדם בהמה או ביין אדום רואים אם היה השיעור ההוא מים וא"ה היה מראית דם חייב לכסות שחט חיה ועו' ונפל על הדם דם בהמה פטור מלכסות כל שיש שם דם אחר. שחט לחולה בשבת בלילה יכסה אם רשומו ניכר לא יכסה עד שיבדוק הסימני' או הריאה בחיה ואם נמצאת טרפת בבירור לא יכסה ואי"ס כמי סירכה וכיוצא בזה יכסה בלא ברכה. חש"ו ששחטו בינם לבין עצמ' לא יכסה ואם אחרים ראו השחיטה צריך לכסות. אין לשחוט עד שיהיה לו עפר תיחוח השוחט ולא יצא דם מותר. בכל דבר שנקרא עפר מכסין ואפי' עפרות זהב ובשאר מתכות לא אם לא ששרפן. בכל הדברים שמצמיחי' בו הזרעים מכסי' בהם. אין מכסין בעפר המדבר ולא בדב' שיש בו לחלוחית מים. השוחט קודם לכל אדם ואם קדם אחר וכסה מן הדין היה חייב לו עשרה זהובים אלא שאין מגבין עתה א"נ כיון שהיה יכול לענות אמן פטור המכסה ואם לא ענה איהו דאפסיד אנפשיה והזריז הרי זה משובח.

 

כט

טרפה שאמר הכתוב ר"ל כל שאינה יכולה לחיות בין שטרפה ארי בין מחמת חולי וח' שרשם הם וסימנם ד"ן ח"ן פ"ק נ"ש ופירושם דרוסה נקובה חסרה נטול' פסוקה קרועה נפולה שבורה:

ל

בהמה או חיה שנתרוצץ עצם גלגולת בין ברוב גובהה בין ברוב היקפה טרפה ושיעור זה כשהבהמה עיניה לשמים וחוט המקיף לצד הרחב של הפנים מאזן לאזן נקרא רחב וזה השיעור יש לך לשער למטה מן העינים תכף ומיד עד למעלה ורוב הגובה יש לשער למעלה מן העינים רוב האורך עד מקום המוח וכל שנחבס העצם השיעור הנז' אפי' שהקרו' קיים טרפ'. נפחת וחס' כסלע טריפה נקבה נקבים שיש בהם חסרון מצטרפין לכסלע. ובעו' של מי' אם נקב העצם כ"ש טרפה. ועוף של יבשה אם כקב העצם מניח ידו בצד הנק' או מניח ידו בתוך פיו ונועץ כלפי מעלה ואם יצא המוח דרך שם טרפה ואם לאו כשרה:

לא

המוח יש לו ב' קרומים נקב הא' מהם טרפה ויש מתירין עד שינקבו שניהם ויש אומרי' שהעליון עיקר וי"א שהתחתון עיקר. נשפך כמים בתוך הקרום או שנתרכך עד שכיוצא בזה בחו' השדר' אם מעמידין אותו אינו עומד טרפה. נמצא מים בתוך המוח אם המוח מקיף המים מכל צד כשרה ואם לאו טרפה וכן דין זה בשלפוחית של מים שנמצא שם לפעמים כל שאינו מקיפו המוח מכל צד טריפה. נמצא תולעת בתוך המוח או בקרום טריפה נמצא בחיטי כשרה אפי' פני תולעת כלפי חוץ. כל מה שיש בתוך הקדר' שהמוח מונח שם נדון כמוח עד הפולין ופולין בכלל מהן ולחוץ נדון כחוט השדרה:

לב

חוט השדרה יוצא מן המוח ונמשך עור השדרה כלו עד הזנב וכשמגיע החוט עד בין הירכים מתפצל פיצול א' לצד ימין וא' לצד שמאל פסק העור רובו ואפי' המוח קיים טרפה פחות מרובו או שנסדק לאורכו כשר' וטרפות זה עד פ' ג' והיא בכלל אעפ"י שיש מקילין כשנפס' כנגד עובי פ' שלשי ואם נפסק א' מהפצולים ראשון או ב' ימין או שמאל טרפה נפסק חוטי הפיצול הג' כשרה נמוח המוח שבתוך החוט עד שאם ינקב החוט היה יוצא ממנו כמים או שנתמסמס עד שאם היה יוצא מעט מעט ממנו חוצה מיד היה מוחה או שאינו יכול לעמוד מפני כבדו טרפה ובעוף טרפות החוט הנזכר עד בין האגפים. ויש פי' י"א מקום תחלת חבורם בגוף וי"א מקום כלות חבורם בגוף וי"א עד הפ' הב' מקום ששוכבות הכנפי' בגוף ונקטינן מקום כלות חבורן בגוף נעקרה חוליא א' מן החוט אפילו למטה מן הכסלים טרפה. בהמה שהכו אותה במקל לאורך השדרה ולא הגיע המקל ע"כ אורך השדרה או שהיה קשרי' במקל או שהכה לרוחב השייירה חיישינן שמא נפסק החוט ואם הלכה אח"כ כשרה וי"א שא"ה צריך בדיקה בחוט וי"א דהא דחיישינן היינו להצריך בדיקה. וי"א שדינה כדין נפולה ודאית. בהמה שגירר' רגליה אין חוששין שמא נפסק חוט השדרה שלה שאנו תולין אותה שיעלה כאב בירכי' וזה בשלא נודע שנפל':

לג

ניטל לחי התחתון וכן ניטל חרטום העוף אם יכולים לחיות על ידי המראה והלעטה כשר. ניטל לחי העליון רוב הפוסקים מתירין והרשב"א ז"ל חושש לדברי הרמב"ם שאוסר ב' עורות יש לושט נקבו שניהם אפי' זה שלא כנגד זה טרפה ובתנאי ששני הנקבי' ברוח א' אבל א' למעלה ואחד למטה שא"א לפגו' זה ע"ז כשר נקב א' לבד כשר נהפך החיצון ללבן והפנימי לאדום טרפה ב' אדומי' ב' לבני' יש אוסרי' ויש מתירין ושט אין לו בדיקה מבחוץ אצל ס' דרוסה ואם עוף הוא בודק הקנה מבחוץ ואח"כ מהפך הושט מבפנים ובודקו אם יש קורט דם אסור וי"א דגם בהמ' יש לה בדיקה ואין נראה ונקב י"א שג"כ אין לו בדיקה וי"א יש לו בדיקה ויש מכשירין אם הנקב במקום ידוע יש לו בדיקה ואם לאו לא ובעוף יש תקנה כנ"ל והעיקר שגם בנקב אין בדיקה לושט בחוץ א"כ לא משכחת דין ניקב פנימי בלא חיצון אלא כשהנקב ע"י חולי דאז אפ' לעמוד על החיצון לראות שאין בו שום חולי עוף שאנו רואין צוארו מלוכלך בדם לרש"י ז"ל בדקינן ליה משום חשש נקב כנ"ל וי"א שאנו צריך וי"א שאין תקנה עתה אפילו לעוף נמצא קוץ תחוב בושט בפני' הוי ספ' נבלה י"א כגון שנמצא קורט דם וי"א אפי' בלא קורט דם וכן עיקר ודוקא תחוב אבל מוטל לאורך הושט כשר נפרד הושט מן הקנה ברובו טרפה ניקב הזפק כשר הגג והוא כל שנמתח עם הושט והושט נעשה ככסוי לזפק ניקב שם טריפה וי"א שאפי' ניטל הזפק מן הגג ולמטה כלו כשר יש פי' אחר בגג:

לד

גרגרת שנפסק רוב חללה למעלה עד מקום שחיטה טרפה. ולמטה שלא במקום שחיטה במשהו ובטבעת הגדולה רוב הקף הוי כרוב חלל נסדק לאורך שנשאר כל שהוא במקום (שחיט') למעלה ולמטה כשרה ואם חסרה כאיסר אפי' מעט כאן ומעט כאן מצטרף וטרפה. ואם מסתפק על השיעור טרפה מספק י"א אם אין בקדרה רחב יותר מחצי עיגול פי הקנה כשרה וצ"ע ניקבו נקבים דקי' כנפה אם אין בין נקב לנקב כמלא נקב מצטרף אפי' השלם שבין הנקבים [לכאיסר ואם יש ביניהם כמלא נקב מצטרפים הנקבים] לבד לא מה שביניהם יאם הנקבים אין בהם חסרון אז משערינן ברוב עוף שניקב הקנה כנפה מקפל מקום הנקבים עפ"י הקנה אם חופה רוב חלל טרפה ע"ד הנ"ל ושיעור חסרון כאיסר בקנה היינו בשור הגדול ובשאר הכל לפי גדלו וקטנו לבד הרי"ף ז"ל דאמר דגם זה נכנס ברוב חלל הקנה נפתחה כדלת והדלת שם שיעורו יותר מכאיסר והוא כדי שיכנס איסר ויצא והרי"ף והר"מ במז"ל פי' שנקב' הגרגרת נקב מפולש משני צדדים שיעור' פחות מכאיסר דהיינו שיכנס איסר יש מפרשי' שבעוף גס שיש בקנה שני איסרי' דינו כבהמה י"א כל אלו הדיני' יובנו כשאנו יודעים בודאי שלא נפל ריעותא בושט מצא גרגרת פסוקה וספק אם נעשה מחיי' חותך במקו' אחר בקנה אם הא' במקו' עובי הקנה יעשה ג"כ במקו' עובי הקנה ואם במקו' הדק יעשה במקו' הדק ואם בעור בין טבעת לטבעת שם יעשה החתך השני אם דומי' כשרה ואם איכא למתלי שבשעת שחיטה נעשה א"צ לדמות שלש קני' הם ונקיבתן במשהו וי"א דבשל כבד דינו ככבד והר"ם במז"ל החמיר אפי' בסמפוני הכבד וקנה הלב מן הג' הנז' י"מ דהיינו שומן שבין שני הערוגות הריאה ודבוק בשדרה ועיקר ואחרים פי' דהיינו קנה דנפיק מגרגרת ואזיל לליבא יש בקנה הלב נקבי' והם פיות הסמפונות ואין לחוש שכך הם מתחלת ברייתם:

לה

הריאה יש לה חמשה אונות שלש מצד ימין הבהמה וב' מצד שמאל וכשתולין הבהמה ברגלי' השלש לימין האדם הבודק והב' לשמאלו ויש בצד פנים לימין ורדא בתוך כיס של עור דק פעמים יוצא בחוץ ואם יש ב' כשרה וכן אם אין אפי' אחת וי"א ב' כשרה חסרה טרפ' וי"א להפך וראשון עיקר כל שהיא במקום ורדא ממש ובימין אבל בשמאל היינו יתרת וטרפה לדעת רוב הפוס' אעפ"י שהרמב"ם ז"ל מכשיר כל יתרת כלפי פנים לא נהגו כן ויתרת דטרפה היינו דשיעורה כטרפה דאסא או יותר פחות מכן כשרה אעפ"י שי"ח חסר אונה א' מימין הורדא משלמת מצד שמאל טרפה יתרת אם היא בסדר האונות בין מימין בין משמאל כשרה על גבה או ביני ביני שלא כסדר טרפה שלא כדברי הרמב"ם יש אוסרים כשאינה הורדא עגולה כצורתה ויש מתירין וזה עיקר: האונה העליונה הימנית משונה בצורתה משאר האונות ונקראת רגל חמור ומחציה ומעלה אעפ"י שיש שם יתרונות ופיצולין נהגו להתיר שכן דרכה. נמצא על גב הריאה כמין גבשושית רחב למטה ועבה למעלה כשרה ואם למעלה חד ככובע טרפה נמצא כמין יתרון יוצא מגב האונה וגומא שם וכשנופחים הריאה נכנס היתרון בגומא ונרא' שזה ממש כשאר הריאה נשרה חסר א' מהאונות אם יש שם כטרפה דאסא כשרה ואם חסר לגמרי מצד ימין הורדא משלמת כנ"ל נמצאו ב' אונות כא' כל שיש סדק הכר כל שהיא למעלה או למטה או באמצע כשרה ויש סברות כל דיני הריאה תצייר כמו שהיא נפוחה:

לו

שני עורות לריאה ניקב א' מהם כשרה ניקבו ב' זה שלא כנגד זה כשרה י"ח. נגלד האחד כלו צריך בדיקה נקבה ועלה בה קרום טרפה ריאה שנפחו אותה במקרה ושמעו קול הברה אם נודע המקום מניחין שם רוק או נוצה או קש אי מבצבצה טרפה ואם לאו כשרה אם אין יודע מאיזה מקום הקול משים אותה בכלי מים לא קרים ולא חמים אי מבצבצה וכו' אם נמצא הנקב במקו' שיש לתלית שנעשה אחר שחיטה כשרה כגון שתלש הריאה בכח או שהעביר הטבח שם ידו בסכין ואם יש ס' עושין נקב אחר אם מתדמין כשרה ומדמין מאומה לאומה או מאונה לאונה ובאותה בהמה ויש מתירין לדמו' מבהמה לבהמה אחרת כמותה ואם נראה סביב הנקב אדום או כנגדו טרפה י"א שאין אנו בקיאין בבדיקה זו וכן אם נמצא עליה תולעים תלינן דלאחר שחיטה נקבו ויצאו אבל אם התולעי' מושכבים ומונחים בה ואינם זזי' משם נ"ל להטריף וכן עשיתי מעשה פעם אחד שבא לפני

ניקב א' מסמפוני הריאה במקום שאין בשר הריאה מגין אפי' שחברו מגין עליו ט' נמוק הבשר מבפנים עד שחסר רביעית אבל העור והסמפונות קיימי' כשרה ואם חסר יותר מרביעית טרפה יש אוסרין אם המים עכורים או אפי' זכים אם הם סרוחים וי"א שאין לחלק ולראות הסמפונות אם הם קיימי' מריקי' הריאה בקערה מחופה מאבר לבן ואם יראו שם רירין לבני' טרפ' ואם לאו כשרה חסר מגוף הריאה כפגימה של לבנה והעו' קיים כשרה והרמב"ם לבד אוסר וכן ריאה שיש בה גומא והקרום קיים כשרה. אטו' בריאה והוא מקום שאין נכנס שם אויר כלל חותכין העור שם אם מצאו שם ליחה כשרה ואם לאו נופחין אותה אי מבצבצה כשרה וכן ממשמשין ומרככין שם הרבה או מריקין מים דרך הקנה חוזרין ומריקין המי' ולפעמי' עול' בנפיחה ומדברי הרשב"א ז"ל ירא' כשחותכין מקום האטו' לא עליו ממש אלא סמוך וצריך ליזהר שלא יחתוך אלא העור לא הבשר אם יש סירכא במקו' האטו' אז אין תקנה ריאה כשתולין אות' נופלין חתיכות חתיכות ממנה טרפה אפי' שנראה שלמה היתה קשה כעץ במשוש' טרפה. נפרכת בציפורן אפילו כל שהוא ממנה טרפה. צמקה כלה משימין אותה במי' כנ"ל מעת לעת אם חזרה כשרה ואם לאו טרפה. ובקיץ יהיה הכלי מצופה באבר לבן ובחורף לא יהיה לבן וצריך שכל הכ"ד שעות יעמדו המים פושרין וכשהדבר ברור שהצמוק היה בידי שמים א"צ בדיקה וכן להפך בידי אדם טרפה כגון ששחטו אחרת לפניה. מחט שנמצאה בריאה אם הריאה שלמה בודקין אותה אם תעלה בנפיחה כשרה ואין חילוק בין קופא לבר וכו' וי"ח וי"א שא"צ בדיקה וא' עקר ואם יש סירכא במקום המחט טרפה נמצא מחט בסמפונא רבה דריאה כשרה וא"צ בדיקה:

לז

ריאה שיש בה אבעבועות מלאות מים כשרה וי"א בתנאי שלא יהיו עכורים ולא סרוחים והרא"ש ובנו מכשירין בכל ענין ובמקו' שאין מנהג ראוי להחמיר גם לבדוק הסמפונות כנ"ל דעת הראב"ד ז"ל להטריף בבועה שיש בה סירכא אפי' תלויה ואפי' בגב האונות ב' אבעבועות אם יש ביניה' הפרש שני חוטי בשר כשרה וי"א אפי' א' די ובלבד שלא יהיו שוכבו' זו ע"ז י"א שאפי' מלאות מים זכים טרפה ויש מתירין אם הם זכי' ולא נהירא. צמחי' קשין אפי' הרבה סמוכי' כשרה. ואם בעבוע א' נראה כשתי' נוקבין א' אם נשפך כל המי' אחת היא וכשרה ואם נשארה בשנית מים טרפה. אבעבוע בשפולי ריאה ואין שם אפי' חוט א' מקיף מבשר טרפה ובשפילי אונה או בין החדודין הדין היה נותן להכשיר אלא שאמרו לי שהמנהג בשאלוניקי לאסור אבעבוע נכרת מעבר לעבר נהגו להכשיר בכל ענין ויש אוסרין אותה ויש מכשירין בבדיקת הסמפו' וזה נכון. אבעבוע שנמצא בה נקב וספק נקבה מחיים טרפה שאין לה בדיקה אין לאסור סירכא או בועה אלא בריאה לא בשום אבר שלא נזכר בתלמוד:

לח

ריאה נפסלת בשנוי מראה וד' הן סי' ב"ד י"ב בשר דיו ירוק בקעת ר"ל כחריות של דקל נוטה לאמאריליו ובכל שהוא מאלו המראות פוסלות י"ח ולכ"ע אינו פוסל אלא כשאינו חוזר אחר נפיחה למראה הבשר אבל חוזר כשרה. ואם יש איזו מוגלא בין עור הריאה לבשר שגורם המראה הפוסל יש מכשירין ואפשר לסמוך עליהם כיון שאין אנו רואין בזה מחלוקת וכן יכול למשמש כל מה שירצה בריאה ואם חוזר למראיתו על ידי משמוש כשרה.

המראות הכשרות א"ך ל"ך פי' אדומה אפילו בתכלית ואפילו כלה ואם יש מכה בדופן כנגד האוד' טרפה כחול כשרה וכן כרתי פי' כל מראה וירדי וכן כבד ואפילו יש בריאה הרבה גוונים מאלו המראות כשרה יש חולקין יש בה גילדי גילדי פי' קליפות כמו נתק והיא שלמה כש' זה לשון הטור ז"ל

וראיתי מי שרצה להורות שצרי נפיחה מכח הלשון ועוד סמכו עמ"ש הרוקח וזה לשונו ואם על הריאה כמו חלב כסוי כמו בשר בלוי קולפין אותו ואם הריאה תחתיו יפה ושלמה כשרה נראה דבעי בדיקה. ואני אומר דגילדי דהיינו קליפות לא צריך בדיקה שהרי הוזכר בגמ' והביא הרי"ף ז"ל בהלכות בפ' א"ט אמר רבא ריאה דקיימא גילדי גילדי אוכמי אוכמי חזותא חזותא כשרה דהדרא בריא איכא מאן דפריש גילדי דדמי למצורע והיינו קליפות דקאמר לע"ד שכן פני המצורע קליפו' וכיון דערבינהו רבא בהדי חזותא ואוכמי כי הדדי נינהו וכי היכי דהנהו כשרים וא"צ בדיקה ה"נ גילדי ועוד דזיל בתר טעמא דקאמר דהדרא בריא וכן אם יש בין קליפה לקליפה סירכא לא הוי כלום דהני קליפות לאו מגוף הריאה הוו ומה שכתב הטור והיא שלמה פי' שאין אנו רואין בה נקב לא שצריך שנבדוק אותה ומ"ש הרוקח ז"ל ענין אח' הוא שהוא כמו טיל' אדוקה היטב בגוף הריאה ואפשר דבההיא צריכה בדיקה כנ"ל:

לט

כל טרפות שמנו חכמים בבהמה ובעוף אין צריך לבדוק אחריהם אלא הריאה כשהיא לפנינו ויש חולקים שאומרים שאין מתירין כשאינה לפנינו כגון בא זאב ונטלה אלא בגדיים וטלאים ואחרי' אין מחלקי' וכן נראה עיקר ומי ששחט בהמות בחנות גוי ובין אחת לחברתה העלי' עין ואפשר שהגוי יכניס ידו דרך בית השחיטה ויסתור הסירכות אם עשה כן פעם ופעמי' בשוגג הבהמה כשר' אבל במזיד ראוי להעבירו. חיה שוה לבהמה לענין בדיקה

כל סירכה שיוצאת מן הריאה חיץ ממנה נהגו בשלוניקי להכשירה אם תעלה בנפיחה וכל ששני קצוות הריאה בגוף הריא' טרפ' מלבד מחתוך לחתוך בין אונה לאונה שאצלה ובין חתוך לחתוך אומה שאצלה אפי' שהסירכ' באלכסון מראשה לסופה ולא בענין אחר בשום צד ואופן בעולם לא מגב לגב ואפי' בחתוך א' מהאונות מנה ובה טרפה כל עור שאין הקצה השני נאחז אל חתוך שכנגד' שאז מחזיק זו לזו ואין חלוק בין שהסירכה ארוכ' או קצר' כל שיש לה ב' ראשין וחלון באמצע וכן יש סירכה שמתחלת מעיקר שתי האונות ויש מכשירי' הרשב"א אוסר כיון שאינה בין חתוך לחתוך אלא עומדת על הגב ומי ימלא לבו להתיר. סירכה מגב ערוגה לגב ערוגה טרפה כפי מנהג שאלוניקי כנז'. נמשך סירכה כפולה והיא שיש סירכה מחיתוך לחיתוך ומאמצע הסירכה יוצאה סירכה אחרת וראשה השני נאחזת אל מקום אחר אם הוא מגוף הריאה טרפה. ואם אל מקום אחר חוץ מגוף הריאה בדקינן להכמנהג ואם היא בדופן שכנגד אם ראשה האח' רובה בגב האונה כשר' ואינה צריכה בדיקה ואם רובה בחתוך או בגב האומ' צריכ' בדיקה תרתי איני דסריכין מגבן לרופן וראשי הסירכות דבוקים זה בזה באופן שאין ניכר שם ראשי הסירכות טרפה

ורדא לכל מקום שתסרך טרפה ואפי' דבוקה לכיס שלה כלה צריכ' בדיקה. לפעמים הורדא ע"ג הגידין בטלאים וגדיים ויש קרום למטה כלפי האומה כשרה ואם הקרום לצד הראש טרפה ולפעמי' היא מחוברת באותן גידין ואינה בכיס ותלוי במראית העין אם מקום גדולה או לא.

ריאה דבוקה בלא שו' פילוש עמדנו במנין ועזרנו ה' ונקבעה הלכ' לאסור אם לא שתעלה בנפיחה כדברי מהר"י ן' חביב זצ"ל גג הערוג' הסמוכות לדופן אם כל הגג דבוק בלא שום פילוש כשרה כדברי הרשב"א מקבל' הגאונים סירכה תלויה כשרה:

אין הפרש לסירכה בין דקה לגסה והממערין הסירכה ביד או מנסה אותה לאחר שיצאה הריאה מן הבהמה הרי זה מאכיל טרפות לישראל ואין התר אלא סירכה הנתק' כאשר הטבח מכניס ידו בנחת או במקומות שנוהגים עפ"י הוראת מר יעקב גאון שמנענעין הריאה ג' או ד' פעמים וכל סירכה שתנקר כשרה ואנו אפי' זה מעולם לא ראינו:

בודק שהכניס ידו ואמר טרפה ואחר כך בא אחר והכניס ידו ולא מצא טרפות לראשון שומעין ואם ראינו שהראשון אמר כן בטעות כגון שראינו שעדיין לא נפתח הטרפש כשרה: אמר אחד כסדרן ואמר אחד שלא כסדרן איקי חד בהדי חד ואוקי בהמה בחזקת כשרה אמר הקונה שהיה בה סירכה שלא כסדרן והמוכר אמר כסדרן היתה המוכר נאמן ומ"מ אסורה לקונה כיון דשוייה אנפשיה חתיכה דאיסורא. שנים שבדקו ריאה ואמרו שהיתה שם בועה ואין בשר מקיף אותה ושנים אחרים אמרו שהם נפחוה היטב והיה שם בשר מקיף הדין נותן להתיר והמחמיר תע"ב.

ריאה שניקבה ודופן סיתמתה כשרה ודופן נקרא כל שכנגד גב האונות ועד השל' שביניהם נקרא דופן עד החוט שמנקרין מן החזה ומש' ואילך נקרא חזה וכל שנקב בגב האונות ונאחז אל הבשר שבדופן הנז' כשרה. אבל רוב הסירכה בבשר ומיעוט בעצם טרפה כל שיש שם נקב ודאי וי"ח אבל אם אין שם אלא סירכה אז אזלינן בתר רובה רוב הסירכה בבשר כשרה ואם המחצה בעצם טרפה אם לא תעלה בנפיחה ואם הסירכה מחיתוך או משפול או מגב האומה אל הדופן או אפי' מגב האונה אל הדופן שבצד האומה בכל הני המנהג בשאלוניקי שאם תעלה בנפיח' כשרה ואם יש נקב ודאי טרפה כאשר נסרכה הריאה לכל מקום חוץ מחתוכי דאוני אפשר יהיה על אחד מד' פנים א' דאיכא צמחים בריאה וריעותא ג"כ בדופן כגון מכה שנשבר' העצם ואפי' שחזרה ונתרפא הוי ריעותא אבל בהרות בהרות לא מיקרי ריעותא. ב' שאין ריעותא בריאה כלל ולא בדופן ג' שיש ריעות' בדופן ולא בריאה. ד' שיש ריעות' בריאה ולא בדופן. כששניה' שוין לטובה מכשרינן ע"י בדיקה כששניהם שוין לרעה וכ"ש ריעות' בריא' והדופן שלם טרפה כשיש ריעות' בדופן ואין ריעות' בריאה אז כשר' בלא בדיק' ואע"פ שרבו הסברות כך נר' שהיה מנהג בשאלוניקי אלא שעת' נהגו להכשיר בלא בדיק' אפי' כששניהם שוין לריעותא ואני אומר כי מנהג כזה בשאלוניקי נא שיערו אבותינו ורבותינו הקדושי' אשר בארץ המה. כשהסירכ' בריאה והראש השני במכה וחוצה לה אזלינן בתר רובה כנ"ל וכן כשהאונ' והאומ' נסרכו יחד אל הדופן אזלינן נמי בתר רובה. אם הרוב מהאונה כשר' ואם לאו טרפ'. וכן הסירכ' באונ' ויוצאה אל הדופן שבצד האומ' או לחזה בכולהו דיינינן בתר רובה כנז' וכן הדין שיש בין סירכה לדופן שכנגד האומה כן הדין בין ריאה ולחז' ולשומן הלב ולגרגר' וטרפש הכבד דין א' להם ואין צורך להחזיר' ממה שכתבנו שם תבין באלו המקומות כלם אעפ"י שיש חולקים כך נהגו בשאלוניקי:

מ

הלב יש לו ג' חללים א' לימין וא' לשמאל וא' גדול באמצע ניקב הלב לא' מן החללים טרפה ולא מהני ליה סתימת חלב הטרפש' ואם הנקב מחמת קוץ או מחט אפי' לא נקב לחלל טרפה ומחט שנמצא בחלל הלב אם החוד' למטה אפי' אין רואים שם נקב טרפה אבל אם קופא לתתאי בסימפונא רבה עאל וכשרה והרשב"א ז"ל אסר בכל ענין ואפשר דטעמא משום דלא ידעינן מאי מקרי קופא כמה צריך שיהיה עובי שלה קנה הלב דינו כלב כנ"ל ניטל הלב טרפה נמצא שומן הלב אדוק מאד קורעין שם אם נמצא קורט דם בעובי הלב אע"פ שלא הגיע לחלל טרפ' ואם לאו כשר':

מא

ניטל הכבד ולא נשתייר ב' זתים א' במקום מרה ואחד במקום חיותא י"א שהוא מקום תלייתה תחת הכליות וי"מ תלייתה בטרפש טרפה ואם נשתיירו אלו הב' זתים כשרה נשתיירו כרצועה או מתלקט מעט הנה ומעט הנה טרפה אלא צריך שיהיו במקום א' והשיעור הזה בשור הגדול ושאר ב"ח הכל לפי גדלו והכל לפי קטנו. יבש א' משני הזתים הנז' עד שנפרך בצפורן טרפה אבל התליע כשרה ולדעת הרמב"ם ז"ל אם התליעו סימפוני הכבד טרפה ולא הודו לו.

מחט שנמצא בכבד בין כשהוא שלם או בחתיכת אם חוייה של מחט לצד הכבד וצד העב נוטה לחלל הבהמה אפי' שכל המחט טמון בכבד טרפה ואם החוד' לחלל הבהמה כשרה ולפי' רש"י ז"ל כשטמונה כלה בכבד כשרה וכן אם חודת יוצאת לחלל אב' ביוצאת הקופ' לחלל והחודה תוך הכבד טרפה והרשב"א ז"ל פי' כדברי הרמב"ם הפך פרש"י שפי' שקופ' לגיו ר"ל לצד חלל הבהמה וכשרה וכשהקופה לבר ר"ל לצד פי הקנה וחודה נוטה לגיו טרפה נראה לי כי לפי' זה המח' זקוף הצד אחד פונה למעלה וב' למטה ולשאר הפי' המחט מוטה ולכן נראה דלענין דינא לא פליגי ועתה שאין אנו יודעים כמה צריך שיהיה עובי הקופה לעולם טרפה אם לא שיהיה קופה גסה כגרעינ' של תמרה. נמצא' המחט בסימפונ' רבא דכבדא או בריאה כשרה וא"צ בדיקה

נקב טרפש הכבד טרפה כן כתב הטור בשם ה"ג ולא הביא חולק והיה בזמנינו מי שרצה להקל ולא ירדתי לדעתו שהרי נתפשט' איסור בבוע' בשיפולי ריאה שלא נוד' אלא מבה"ג ז"ל והחמירו בו יותר מדאי כנ"ל לפי שדבריו דברי קבלה בלי ספק וכ"ש כאן שהביאו הטור ולא הביא שום חולק. גם הר"י בת"ה כן כתב בלי שום חולק. וגם האגור כתב לאיסור בשם ר"ח ור"ש בן חפני ורבינו נסים ואם יאמר אומר שהרי הרשב"א חולק ע"ז בתשובה כ"א שהשיב על סירכה א' היוצא' מן הריא' לכבד דרך הנקב שבטרפש שטרפה מטעם סירכ' לריאה ואם איתא תיפוק לי משו' דנקב הטרפש בעיני אין זה טע' מספיק לפי שאפילו נניח שהרשב"א מנשיר אין לעשות מעשה נגד בה"ג שדבריו דברי קבלה או שמא שלא נזכר או לא ידע שבה"ג מטריף והדעת היה נוטה לזה אם לא כן איך אפשר לא חשב דבריו אפי' להשיב עליהן וכ"ש דאפשר שכונת הרשב"א להשיב שואלו עפ"י דרכו כי היה חכם בעיניו להתי' לפי שלא הוזכר הדין הרוא' בתלמוד כפי דברי השואל את פי הרשב"א והוא הוכיחו על פניו שהיא אסורה מדין וקי' ליה בדרבה מיניה כי נקב הכבד קבלת בה"ג לא תלמוד ערוך וא"כ ח"ו להקל אלא ודאי טרפה הוי. נמצאו ב' כבדים בין בעוף בין בבהמה טרפה י"מ דוקא שדבוקים בכזית מרה או בכזית חיותא והרא"ש ז"ל אסר בכל ענין:

מב

מרה שניקבה טרפה ואם כבד סותמתה כשרה ואם אפשר לתלות הנקב בסכין או בידא דטבחא כשרה ואם נקב הכבד כנגד נקב המרה טרפה ניטלה ביד או שחסרה טרפה. יש מינין שדרכן שאין להם מרה כתורין ובני יונה והם כשרי' י"א בין שיש לו ב' מרות ובין שאין לו אפי' מרה א' כשרה וראוי להחמיר בב' החלוקות וכשאין מרה טועמין בכבד אם יש בו טעם מרה או אחר שנצלה יש טעם מרירות בכבד כשרה ואם א' נראה כשתים אי שפכי הדדי כשרה ואם לאו טרפה ואם מתחלתה אחת ובסוף נעשה ב' או שבמקום דבוקן בכבד כרחב אצבע הן אחת ואח"כ נפרדו' כשרה. נמצאו ב' מררות וסימפון א' שופך מרה לשתיהן וכששתיהן כברייתן אינה שופכות זו לזו אבל כשזוקפין אחת למקום שהסימפון שופך מרה לשתיהן יש צד להחמי' וצד להק' ונראה בעיני דכיון שיש גאוני עולם מכשירים בב' מררות די לנו להחמיר בודאי אבל בשיש ספק הוי כס"ס וכשרה כנ"ל: נמצא בה גרעין אם היא כשל תמרה כשל זית טרפה ואם איתא למרה לקמן ושלמה היא כשרה ויש מחלקין בין קופא לבר וכו' ול"נ:

מג

ניטל הטחול כשר נקב במקום עוביו דהיינו החלק הדבק לכרס שלא נשאר שם כעובי דינר זהב טרפה אבל אם נשאר שם שלם כעובי דינר זהב או שניקב בקולשיה כשרה וכדין הנז' בנקב כן הוא בנחתך יש חולקים נמצאו ב' טחולים כשרה הרמב"ן ז"ל אוסר אם הם דבוקים מצד העב. טחול של עוף אין הנקב פוסל בו:

מד

נטלו הכליו' או שחסרו או שהיו יותר משנים כשר' נקבו או חסרו אפי' הגיע הנק' או החסרון עד הלובן כשרה. היו מלאים מים זכים כשרה עכורי' או סרוחים טרפה נתמסמס הבשר שכשאוחזין בו נופל חתיכות טרפה הקטינה הכוליא בבהמה דקה עד כפול הלבן ופול בכלל ובגס' עד כעכבה בינונית טרפה אם הוא מחמת חולי וניכר במראית' אם אינו כווץ כשרה. היו השתי' כהלכתן אם יש יתרות ויש בהם פיסול אין לחוש. כל שנוי מראה פוסל בהם צבע ירוק כשר לובן בכוליא לקותא ואין דבר פוסל בכוליא אלא א"כ מגיע לחריץ וי"א דבמוגלא פסולה בכל ענין אין טרפו' בכוליא של עוף:

מה

ניטלה האם שהולד מונח שם כשר'. ניטל השלפוחי' שמימי רגלים נקוין לתוכה יש איסרי' ויש מתי':

מו

ניקבו הדקין אפי' שהליחה שבהן אדוק היטב בנק' טרפ' חלב טהור סותם לבד חלב הכרכש' אטבאחיא' בלע"ז ושעל הלב אעפ"י שהם טהורי' אינם סותמים בשר סות'. וחלב חיה שכנגדו בבהמה אסור אינו סותם וחלב עוף סותם והרבה מן הפוסקים והתו' מהם הסכימו שאפי' חלב טהור אינו סותם אלא חלב שעל הדקין כשיש בהן נקב ואין חלב טהור של אבר זה סותם נקב אבר אחר. וכתב הרשב"א ז"ל על נקב שנמצא בדקין סמוך לקיבה לאסור עיין שם.

יצאו הדקין לחוץ והפך בהן או שמצאן בתוכ' הפוכים טרפה אפי' הם שלמים אבל חזרו ולא הפך כשרה ומדברי הרמב"ם ז"ל נראה להחמיר גם בזה. בהמה ועוף שוין בדין זה הדרא דכנתא איטוריל בלעז שניק' לחבירו חברו מגין עליו ואם נקב מצד החיצון טרפה ואם שומן הכנת' סותם לעול' כשר' גרעין של זית שנמצא בדקין חיישינן כמו במרה וטרפה דאין שם בדיקה. טבחיאה שנקב' טרפה בכ"ש ובמקו' הדבוק בין הירכי' כשרה רק שישאר שלם ד' אצבעות וי"א ב' אצבעות וזה בשור הגדול ובשא' הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו. ואם ניקב באלו ד' אצבעות במשהו טרפה ורבינו יונה הכשיר עד שינק' הרוב פי' רוב הרח' לבד סירכה באלו המקומו' שנקיבת' במשהו י"א שצריך להחמיר כמו בריאה. והר"ן כתב דלא אשכחן סירכא ובועא אלא בריאה כנ"ל ודברים של טע' הם דקרום הריאה דק מאד מה שא"כ בשאר מקומות שעורן עב וכיון שאין הנקב פוסל אלא כשהוא מפולש לא חיישינן לסירכ':

מז

הדקין של בהמה שיוצאין מהם מעי קטן כענף היוצא מן הבד יש פירושים ולצאת ידי כלם כתב הרשב"א שצריך ג' תנאים א' שמתחלה קודם שיפרד המעי מחובר כדי רחב אצבע ב' משמתחיל להפרד עד שיחזור להתחבר אינו מתארך הפרוד יותר מרחב אצבע ג' שבסוף חוזר ומתערב בתוך המעי באלו הג' תנאים כשרה חסר אחד מאלו טרפה ובעוף כשר כפירוש רש"י ולדעת הרמב"ם ז"ל כל שנמצא יותר מן הרגיל אסור כמו בבהמה. מעי היוצא מבית הכוסו' להמסס כשר' והיוצא מבי' הכוסות לכרס טרפה תרתי סניא דיבי טרפה אי שפכי הדדי כשרה. יתרת שיוצא מאמצעית הדרא דכנתא שתלוי בדקין כמו מעי קטן ארכו אצבע או יותר או פחות כשרה:

מח

קיבה שנקב טרפה ואם חלב שעל היתר סותם כשרה ושעל הקשת אינ' סתימה כרס הפנימי שניקב בכ"ש טרפה עיקר הפי' שכל הכרס נקרא כרס הפנימי ליאס' במשהו וכרס החיצון נקר' קרו' עב של בשר שקורעין הטבחי' להוציא המעיים מן הבהמה ודינו אם נקרע אורך או רחב טפח או רובו בקטנה והקרע הוא עד שיתגלה חלל הבהמה ולדעת הרמב"ם כל שנקרע רוב עובי זה העור טרפה וכן הדין אם נטל או נתמסמס עד שכיוצא בו הרופא גוררו טרפה. נקדר הבשר בעיגול אם חסר כדי שיכנסו ג' גרעיני תמרה עם קצת בשר מן התמרה דבוק בגרעין ויכנסו ג' יחד טרפה וא"ל כשרה.

המסס ובית הכוסו' שנקבו נקב מפולש לחוץ טרפה ובמקו' שדבוקי' זה לזה כשרה אפילו הנקב מפילש מזה לזה ורש"י ז"ל אוסר בהמסס אפי' אין הנקב מפילש וכן פסק בת' הדשן. נמצא בא' מה' מבפני' מחט או קוץ תחוב בודקין מבחוץ אם נמצ' קור' דם או חלודה בחוץ סביב הנקב טרפה יצא המחט לחוץ ויש קורט דם או חלודה בחוץ סביב המחט טרפה ואם לאו כשרה אפי' החוד' מחוץ אבל בנקב מפולש ואין שם מחט או שיש מחט אלא שהדיחו הכרס או שהמחט תחוב מצד חוץ בכל אחד מאלו אפי' אין שם קורט דם טרפה. מחט שנמצ' החוב בכיס הקרקבן ואין אנו רואים נקב לא בפני' ולא בחוץ כשר' ומחט שנמצ' וקוד' בדיק' ניטל משם ואינו ידוע מקו' הנקב וכן קטן בר דעת שאמר שמצא מחט תחוב בכרס וניטל משם בכל אלו ראוי להחמיר:

מט

כל הטרפיות שוים בבהמה ובעוף באברים הנמצאים בשניהם וקרקבן יש לו ב' עורות ואם נקבו שניהם זה שלכנ"ז מחמת חולי כשרה ואם נקב ע"י מחט או קוץ מבחוץ טרפה אפי' באחד מהם סוף דבר שדינו כדין מחט שנמצא בכרס ושומן שעליו מהני לסתום הנקב. אם אינו ידוע הנקב אם מצד חולי או מצד מחט יש אוסרים ויש מתירים נמצאו עליה תולעים כשרה:

נ

כל הנקובין שיש לתלות שנעשו אחר שחיטה תולין וכשהדבר ספק נוקבין ומדמין אם שיין הם כשרה ואם משמשו בידי' בראשון ימשמשו ג"כ בשני י"א שאין מדמין בלב וכבד וקרקבן וקנה היינו קנה הכבד וי"א דבכלן מדמין כל אבר שנקיבתו במשהו כ"ש אם נטל ביד או מצד חולי או שנשתנה בכל שהו או שנלקה או שנברא חסר או שנים טרפה באחד מאלו כל הפסולים בנקיבת משהו אם יעלה בו קרום אינו כלום וטרפה כל שאמרו חסר טרפה כ"ש ניטל או נחתך וכל שאמרו ניטל טרפה בנברא חסר יש אוסרים ויש מתירים וראוי להחמיר:

נא

קוץ או מחט שנמצא בחלל הבהמה טרפה מספק ולא מהני בדיקה וי"א דמהני ואם היה קנה או דבר גס לכ"ע מהני מחט שנמצא תוך שלל של בצים טרפה כתב הרשב"א ז"ל כל הנקובים שאמרו שצריך משני צדדי' היינו כשתנקב מחמת חולי או שנקב בפנינו ומצאנו הקוץ והמחט שלא עבר מצד אל צד אבל כל שמצאנו קוץ או מחט תחוב בחלל הבהמה באחד מן האברים ולא ראינו כשנכנס אוסרין מספ' וכן ראוי להורות אעפ"י שיש מקלין נמצא מחט בעובי הירך אפי' צד הגס לצד החלל כשר' י"ח בזה הלעיט' חלתית וכל דבר שנוקב טרפ' ולא מהני בדיק' ויש חולקין:

נב

נפל' לאור ולב וקרקבן שדרכן להיות אדומים נשתנו והוריקו או המעיים שדרכן להיות ירוקין האדימו טרפ' אפי' במשהו ואפי' לא הגיע לחלל וי"ח אבל אדומים שהאדימו ביותר וירוקין שהוריקו ביותר כשרה ושנוי מרא' הכבד אינו פוסל אלא בראש התחתון וכלפי פנים או כנגד מרה או כנגד חיותא אבל בשאר מקומות הכבד כשרה. הוריק הטחול בצד העובי שלו כל שהוא טרפה ריאה לא חיישינן לה אפי' נפלה לאור לפנינו ואם ראינוה ירוקה חוששין לה וי"א אפי"ה תולין בדבר אחר וכשרה והא דשנוי פוסל היינו שעמדו בשנוי אחר ששלקן אבל חזרו למראיתן כשר'. והרשב"א חלק דלא מהני חזרה אלא בירוקין שהאדימו לא באדומים שהוריקו ולפי' גירסאות הדין להפך לכן נר' שאין תקנה לא לזה ולא לזה.

וירוקין או אדומים שנשתנו על ידי שליקה טרפה וי"א דוקא בידוע שנפלה אבל סתמא תלינן בחולי וכשר' וי"א אפי' סתם שקרה מקרה ששלקו הירוקין והאדימו או האדומי' והוריקו טרפה ולחומרא נקטינן ועכ"ז אין צריך לשלקן לראות אם ישתנו אלא אוכלן כרצונו צלויים או מבושלים וירוק דהכא וידי שאמרילייו לא הוי שנוי ואפי' הורי"די בעופות הבייתים שיש במין מדבריות אינו אוסר והוריק כנגד בני מעיים אפי' לא ראינו שנפלה לאור אסור ויש מתירים כל שלא ידענו שנפלה לאור ובהמה שנפלה לאור י"א שחוששין לה וי"א שאין חוששין:

נג

נשתברו ידי הבהמה או אפי' נחתכו לגמרי או שנשמטה מעיקרא או שיש לה שלש ידים כשרה י"א דוקא שלא עבר' המכה לצלעות אבל אם עברה חוששין שמא נקבה הריאה וכן י"א שאם נשמט היד אצל חיבור הגוף טרפה ואבר עצמו כשנשבר אם עור ובשר חופין מותר ואם לאו אסו' ובעוף נשתברו גפיה מותרת מן הדין אפי' שנשבר עצם הג' המחובר לגוף אלא נהגו להחמיר כשאין רחוק מן הגוף השבירה כדי רחב אצבע היינו גודל אבל נשמט הגף מעיקרו צריכה בדיקה שמא ניקבה הריאה נמצא תחת הכנף מכה עמוקה צריכ' בדיק' הרבה בריאה:

נד

נשתברו רוב הצלעות הגדולות טרפ' בין י"א מצד א' וא' מצד ב' או ו' מצד זה ושש' מצד זה והוא שנשברו מחציין ולמעלה לצד השדרה חסר מזה בין שהעור קיים בין אינו קיים בין השבר לצד הפני' בין לצד חוץ כשרה נעקר' צלע מן החוליא והחוליא קיימת דינ' כנשבר' נעקר צלע וחצי חוליא טרפה וי"א דלצלעות הקטנות אפי' צלע וחצי חוליא נשרה וי"א שאין חלוק נעקרה חוליא אחת אפי' מאותן שאין להם צלע טרפה:

נה

נחתכו רגליה טרפה יש לדעת שיש לרגל ג' חלקים א' מפרס' הדורסת בארץ עד עצם קטן ערקום קורין קאשארי"טה וזה נקרא ארכובא הנמכרת עם הראש למעלה מן הקשארי"טה עצם שני נקרא שוק אשר בתחתית פרק זה צומת הגידין סמוך לקשארי"טה הנז' הפרק הג' נקרא ירך וקצהו העליון מחובר לגוף נשברה הארכובה או נחתך עד הערקום כשרה ולא הערקום בכלל נשבר או נחתך מהערקום ולמעלה טרפה וי"א למעלה מצומת הגידין דינו כארכיבא. ולע"ד עתיד ליתן הדין מי שמורה כן כי האוסרים רבים וגדולים האחרונים התוספות ורבינו יונה והרשב"א ועוד שהרי כתב הטור שאשכנז וצרפת נהגו כרש"י וספרד ודאי נגררים אחר הרא"ש שהסכים לפרש"י וא"כ ודאי מי שמקל ראשי בכך אינו אלא מן המתמיהין וכשנשבר עצם האמצעי דאסרינן דוקא שאין עור ובשר חופין רוב עוביו ורוב הקיפו אבל חופין רוב עוביו וגם רוב הקיפו הכל מותר בהמה ואבר וצריך שלא יצא רוב חלל עצם השבירה לחוץ וכן ראוי להורות כיון שהרשב"א וסמ"ג וסמ"ק הסכימו לכך לא כב"י שהקל בזה והאי דמהני בשחופה עור ובשר הרוב דוקא שהיה חופה כשהיה שם כל העצם שלא נפל דבר ממנו אבל אם נפל עצם ומפני כך חופה ואלו היה שם העצם לא היה חופה השתא נמי לא מהני ובנשבר פרק התחתון אם עור ובשר חופין כנז' הכל מותר ואם לאו אבר אסור ובהמה מותרת עוד צריך שהחפוי יהיה הרוב מן הבשר אבל מחצה בשר ומחצה עור לא הוי חפוי אבל בעוף העור דינו כבשר שהוא כך בתנאי שלא יהיה כל החפוי מעור לבד ובבהמה ג"כ מקום שאין ברייתו להיות שם בשר. עיר הוי כבשר ורידין שבין העור והעצם דינן כבשר וגידין שסופן להתקשות לא מהני לא הי' הבשר החופה במקום א' אלא מתלקט מעט כאן ומעט כאן או שהי' יחד אלא שהיה מרודד כדוק או נקלף מעל העצ' או ניטל שלישיתו התחתו' או ניקב או נסדק כל הני אסירי מדברי סופרים וכן כשנתמסמס נקדר הבשר כעין טבעת מעל הבשר ורוב הקפו מכוסה אם הבשר דבוק בעצם סביב הקדרה כשרה כשבר העצם במקום שנעשה טרפה וחזר ונקשר יפה אם חזר מכוין שבר על שבר ואין שם עקימה כלל וספק אם יצא לחוץ כשרה נשבר העצם וספק אם נעשה מחיים אם מקום המכה משחיר טרפה ואם לאו אם יש במה לתלות כגון שרצצה או דרסה לכותל אחר מיתה כשרה ואם לאו אסורה מספק:

עצם הקולית אפי' לא נחתך אלא שנשמט ממקום חבורו בגוף ונפסקו הגידין מחמת שנתעכלו טרפה חסר אחד מאלו כשרה נטלה הירך טרפה בכל ענין נשמט וספק איעכול ניביה אסורה מספק ובעוף יש אוסרים בנשמט לבד אפי' לא איעכול ניביה וי"א שדין הבהמה והעוף שוים וכן עקר. קצה התחתון של זה העצם שנשמט ממקום חבורו עם השוק יש אוסרים אפי' לא נפסקו הגידין ויש מתירין אפי' נפסקו וכן נר'

כ"מ שכתבתי הוא לדעת רש"י שהסכימו עמו רוב הפוסקים כנראה לי דרך אחרת לקולא להרי"ף והרמב"ם והרמב"ן. ולא חששתי להאריך כי למעשה יש לנו לעשות כמו שכתבתי.

ורגל יתר שמחובר במקום שאם יחתך הראשון טרפה גם עתה טרפה ואין אבר יתר אוסר בבהמה ובעוף אלא שדומה לאבר הראשון אבל אם אינו דומה לו אינו אוסר כמו אם היה רגל היתר שאינו מגיע לארץ או שמתנדנד והולך וכיוצא בזה אינו אוסר וי"ח ואם נבראת חסר עצם האמצעי וכ"ש העליון טרפה אבל הארכובה כשרה:

נו

ניטלו צומת הגידין או נפסקו אעפ"י שהעצם קיים טרפה יש מחלוקת במקומן וכ"ע שוים שהם בסוף העצם האמצעי בסוף הארכוב' סמוך לארכוב' למעלה מן הערקום הנז' אלא שי"א שהם מצד חוץ מקום שמכה זנב הבהמה וי"א לצד פנים לחלל הבהמה וצרי' לחוש לב' הפירו' מחלוקת שני לרש"י במש' אורכן למעלה לצד הקולית ד' אצבעו' בשור הגדול ולדעת הרמב"ן י"ו ורבים הסכימו לזה ובבהמה דקה נשאר לאומד הדעת כל שהם לבנים וקשים יש להם דין צומת הגידין משהתחילו להתרכך או שהם דקים וקטנים אין להם דין צומת הגידין ובמקום שאינם לבנים אלא שמזהירין קצת לרש"י הוי צומת הגידין ולהרי"ף והרא"ש לא.

עוד מחלוקת ג' כי הגידין ג' א' עב וגדול וב' דקים ממנו והב' דבוקים בבשר ובעצם והגדול שוכב עליהם רש"י מחמיר ואוסר אפי' נפסק א' מן הג' ברובו ולהרא"ש אינם אסורה עד שיפסק הגדול כלו ורוב כל אחד מהקטנים או הקטנים כלם ורוב הגדול. סברא ב' דברוב כל א' מהג' טרפה ובעוף מקומן כמו בבהמה והם י"ו אם נפסק א' מהם לבד טרפה לכ"ע ואם נפסק רוב כל א' וא' אפי' מן הט"ו יש מתירין עד שיפסקו רוב כל א' מהי"ו או א' לגמרי ואם נשבר העצם במקום צומת הגידין בלא בדיקת אפילו שנקשר ונתרפא וכן החמיר הרא"ש ויש מתירים בע"ש וי"א שאם נשתנה מקום השבר אסורה ואם לאו מותר' נשבר העצם בפנים ולא יצא כלל יש מחמירים שא"ה צריך בדיקה צומת הגידין:

נז

דרוסה טרפה יש סברות וחלוקים ואכתוב מה שנר' לי במעשה הזאב יש לו דריסה אפילו בשור הגדול וכ"ש הארי וכל חיה טמאה גדולה מן הזאב דינה כזאב. חתול נמיה ושועל אין להם דריסה אלא בגדיים וטלאים ובעופות חולדה אין לה דריסה אלא בעופות. כלב אין לו דריסה כלל אלא דין קוץ יש לו שאם נכנס לחלל צריך בדיקה בבני מעים. הנץ יש לו דריסה בגדיי' וטלאים שאם נכנס לחלל חוששין שמא הטיל ארס לא בענין אחר ואין עוף אחר שיהיה לו דריסה אפי' בגדיי' וטלאים אלא הנץ הנקרא אישפארויר ויש לו דריסה ביונים וכיוצא בהם ובתרנגולים הקטנים והנץ היא הפלקין וכל שלמעלה ממנו יש לו דריסה בכל עוף אפי' בגס שבגסים ושאר עופות למטה מנץ יש להם דריסה בעופות שכמות' לא בגדולי' מהם וכל שלמטה מן הנץ אין לו דריסה כלל. וכל אלו שיש להם דריסה אין חלוק בין באין להציל הנדר' ממנו בין אין באין י"ח וחתולי' נהגו בזמן הזה שלא לחוש להם אם לא כשראינו רודף ומכה

ואיסור הדריסה היא בד' תנאים סימנם י"צ ד"ם פירוש יד צפורן דעת מחיים יד לאפוקי שן ורגל דעת לאפוקי שאם נפל הדורס על הנדרס בכח שלא בכונה ונתחב הצפורן אין לזה דין דריסה מחיים לאפוקי שאפי' נעץ הדורס הצפורן בנדרס אם הרגו הדורס קודם שהוציא הצפורן אין כאן דריסה וכן נמי אם חתכו ידו קודם אין כאן אלא כקוץ בעלמא

ראינו הצפורן תחובה ולא ידענו איך היה המעשה אסור מספ' וכן אלו הצדין בעופות אפילו הרגו הדורס קודם שסלק היד יש לחוש חוששין לספק דריסה נגון ארי שנכנס בין השוורים או זאב והוא שותק והם מקרקרין לא בענין אחר הרג א' מהם אין חוששין להם לשאר: הכה ולא הרג חוששין ספ' נכנס או לא או ספ' ארי או כלב או בקנה נגף או נסתפק לנו אי שתיק הוא והם מקרקרין או להפך וכן אם המקו' רחב שיכולין לברוח ובכל דבר שאפשר לתלות להקל והוא שיהי' דבר מצוי תולין להקל ארי שנכנס בין השוורי' ונמצא צפורן של ארי תלוש' ויושב' בגב א' מהן חוששין לכל השוורי' בכל ענין בהמ' או עוף שבא לפנינו מבעבע דם אם יש דבר מצוי תולין בו בין להקל בין להחמיר ואם יש לתלות להקל א"צ בדיקה אלא כנגד מקום הדם ואפילו שראינו שנקב הקנה כשרה כל שיש לתלות בדבר שאינו דורס ואם מצוי הדור' כ"כ כמו הבלתי דורס תלינן לחומרא.

דרוס' ודאית י"א דאין לה תקנ' בבדיקה ולדעת הרא"ש יש לה בדיקה ובחשש דרוסה לכ"ע יש לה בדיקה לבד ובעל העיטור דסבר דלעול' אין תקנה אלא היכא דאמרו אין חוששין לה דלדעתו פירוש אין חוששין לומר ודאי נדרסה אלא בודקין אותה והבדיקה מכנגד המוח עד צומת הגידין ואם נמצא שהאדים הבשר נגד א' מן האברים שהבהמה נטרפת בהן אסור' וכן אם נתמסמס הבשר הוי כמו האדים סימנים קשים אצל דריסה ואם לא האדימו הם עצמם אין חוששין להם לדע' הרשב"א ז"ל אם בדק סמוך לדריסה אז אם לא האדי' הבשר מבחוץ כשרה ואם לא היה סמוך אז צריך בדיקה דשמא הארס נכנס בפנים והבריא מבחוץ

י"א דבזמן הזה אין בקיאין לא בדרסה ולא בנפולה ושבורה בבדיקה שלהם ומי שאירע בו ספ' אם זכר הוא ישהנו י"ב חדש ובנקבה עד שתתעבר ותלד ובעוף תשהנה עד שלא תטיל בצים כ"א יום ואם יחזור אח"כ ותטיל כשרה וכ"ז בספ' אבל באות שאמרו חז"ל טרפה אין להם שום תקנה. גם אם היו רבים הספקות אסור להשהותן. ואסור למכור דרוסה או ספק דרוסה לגוי וכפי דעת הרומת הדשן ז"ל דרוסת שאר חיות בר מארי וזאב מותר למכור דהוי ס"ס וא"כ אפשר דכל ספק נדרס מותר ואם שחטה לפנינו נראה שהכל מותר. ספק דרוסה שנתערבה באחרות נראה יש צד להתיר א' א' משום שכל א' הוי ס"ס והטור כתב תקנה אפי' בודאי דרוס' שנתערבה באחרות דנכבשינהו דניידי וכל דפריש מרובא פריש לבד השתים האחרונות שהם אסורות:

נח

נפלה הבהמה ממקו' שיש מכרסה עד מקו' שנפלה שם י' טפחים או שטרפה לכותל או דרסה ברגליו או הכה באבן בכל גופה וכן עוף שנחבט על דבר קשה בכח אסורה אם לא שתשהה אותה מעת לעת ותבדוק כנגד כל החלל אם היא שלמה מכל י"ח טרפיות כשרה ואם לאו טרפה ואפי' נתרסק אבר שאם נטל כולו כשר כגון טחול וכליות טרפה והמוח והסימני' א"צ בדיקה עמד' בתוך מעת לעת ושחט' כשר' ע"י בדיק' הלכה כשר' בלא בדיק' פשטה ידה לעמוד אעפ"י שלא עמדה הוי כעמדה עקרה רגלה לילך הוי כהלכה מ"מ ראוי להחמיר עד שתעמוד ממש אי עד שתלך ממש ועוף שנחבט על דבר קש' אם שט מלא קומתו ממטה למעלה לעומת המים הרי היא כהלכה ומלמעלה ולמט' לא ואם היה שם קש שוה לעוף וקדם העוף לקש אז הוי כהלוך וכשהלכה אפילו שחטה ונמצא איזה שנוי באברים אינו חושש כל שאינו מוצא בה שום טרפות הפוסל ואם הפילוה בע"כ אפי' בפחות מי' יש לה דין נפולה ואם מדעת כאילים המנגחים או שוורים שמפילים לשוחט' אין חוששין להם ובלבד שלא יקשרו רגלי הבהמה קפצה מדעת אפי' ממקו' גבוה הרבה אין חוששין לפיכך אם הניחה למעלה ומצאה למטה כשרה גנבי' שגנבו בהמה והפילוה בין בהליכה בין בחזרה אין חוששין לה ואם כשהחזירוה לא היה מחמת תשוב' אלא מיראה חוששין לה. עובר אם ידוע שכלו לו חדשיו מותר לאכלו ביום שנולד ואפי' שנראה שאינו יכול לעמו' עוף שנדבקו כנפיו בדף שצדין אותו חוששין לו ואם לא נדבק אלא כנף א' אין חוששין כל היכא דאמרינן חוששין דינה כנפולה י"ח:

נט

גלודה אסורה בין שנפשט עורה בידי אדם בין בידי שמים על ידי חולי נשתייר רחב סלע ע"כ השדרה כשרה ולהרמב"ם צריך עוד ע"כ פ' מפרקיה ועל מקום טבורה ואם נטלו אלו המקומות המיוחדים והשאר [נשאר] אסורה מספק ולהרא"ש ז"ל בכל מקום שישאר רחב סלע מציל וכשרה:

ס

בהמה שאחזה דם וחלתה או חלתה מצינה או [אכלה] סם המות של בהמה או ששתתה מים הרעים כשרה אכלה סם המות של אדם או הכישה נחש או נשכה כלב שוטה מותרת משום טרפה ואסורה משום סכנת נפשות. בהמה או חיה שנפסקו רגליה אין לאכול ממנה אלא צלי שאם יש בה ריעותא יראה על ידי האש: