שו"ת מהרשד"ם/אורח חיים/סימן לה/ב
שאלה ילמדנו רבינו קהל ח' שיש בהם עשירים ובינונים ועני' ובתוכה יודעי תורה וחשובים מה הדין נותן איך יתנהגו הצבור בענין צרכי הצבור לקחת ש"צ ות"ח ושאר צרכי הצבור אם יש לילך אחר רוב הצבור בלי השקפ' אל בחינה אחרת מחכמ' עניות ועשירות או אם ראוי לילך אחר רוב בעלי כיסין אפי' אם יהי' שאר העם רבים מהם במנין ראשים:
איברא דלכאורה נר' בסתם אמר' תורה אחרי רבים עד שנראה שאין לחלק בין עשירי' ועניי' שכלם שוים להמנו' ומיעוטא לגבי רובא בטיל וכן נראה מפשוטן של דברים מתשוב' הרא"ש שכתב וזה לשונו ועל כל עניין שהקהל מסכימי' הולכים אחר הרוב והיחידים צריכים לקיים כל מה שיסכימו הרבים כו' עד לכן אמרה תורה בכל דבר הסכמ' של רבים אחרי רבים להטות ע"כ זה מרגלא בפי כל העולם
אבל רואה אני שמה שאמר' תורה אחרי רבים אין הפירו' כפי הנשמע לבני אדם שהם אמרו ביבמות פ' ראשון על פלוגתא דב"ש וב"ה אי עשו ב"ש כדבריהם נגד ב"ה דסבר רבי יוחנן דעשו וכן שמואל וקאמר בגמרא מאן דאמר לא עשו דב"ה רובא ומ"ד עשו כי אזלינן בתר רובא היכ' דכי הדדי נינהו הכא ב"ש מחדדי טפי ע"כ הרי בפירו' דלא אמרה תורה אחרי רבים אלא כאשר הם שוים החולקי' אז הוי מעלת הרוב מכרעת אבל כשיש הבדל בין שתי הכתות אפשר שאיש א' יעלה לאלף והיכן כתוב בתורה אלא שיש לנו לומר שמה שאמרת תורה אחרי רבים אחרי רוב מנין או אחרי רוב בנין כשהם שוים רוב מנין בלתי שוים רוב בנין
עוד יש לי ראיה דלאו בכל הדברים אנו הולכים אחר הרוב שהרי כת' מהררי"ק שרש ל' בשם רבינו שמחה שאפילו יחיד יכול לעכב החזנו' ולומר איני חפץ שיהיה פ' חזן אם לא שכבר הסכים תחלה ועוד כתב שם שהתפלה של הקהל שהיא במקום התמידין שהיו באים משל צבור ואין ראוי שיהיה אדם שלוחי להקריב קרבנם שלא מדעתם ורצונם כו' עד וכן נראה ודאי דה"ה והוא הטעם כאשר הם צריכים להעמיד להם דבר ומרביץ תורה שאפילו יחיד היה יכול למחות משום דבת"ח כלהו איתנהו ביה שלפעמים הוא ש"צ בימים הנוראים ולומד התורה כ"ש שאין אדם לומר תורה אלא ממי שלבו חפץ
סוף דבר להלוך אחר הרוב כמו שעולה בדע' המון העם שאין לנטות ימין ושמאל ממה שיעלה בדעת הרוב אי זה רוב שיהיה ח"ו שאם כן ילקה מדת הדין יעמדו בעיר א' או קהל א' ק' בני אדם י' מהם נכבדי ארץ חשובים ועשירי' והתשעי' אנשי' דלת העם וירצו התשעי' להקים עליה' רועה ראוי להם יהיו מוכרחי' העשרה חשובי' כפופי' לאותו רועה יהיה מי שיהיה חלילה אין זה דרכי נועם
וכבר דרשתי לרבי' כי תורתינו הקדושה קורא לעשירי' פני' וכמו שאמר והרעב היה על פני כל הארץ אלו העשירי' נמצ' שאם העשירי' הם פנים שאר העם הם אחורים ואין האחורים ראיים להיות מנהיגים לפנים אלא הפנים הם המנהיגי' והארכתי בזה ובכאן די במה שאמרתי א"כ מה שאמרנו שיש לילך אחר הרוב היינו בשוים ברוב מנין ורוב בנין
ועוד אמרו כי שפתי כהן ישמרו דעת כו' אם דומה תלמיד חכם למלאך ה' תורה יבקשו מפיהו אם לאו לא וא"כ אם לעיני קצת מהצבור יראה בעיניהם שאיש פלו' אין ראוי ללמוד תורה מפיו יכריחו הרוב למיעוט זה לא יתכן וכתב הריטב"א בש' הרב רבינו יונה ושמעינן מהכא דכשמחרימין חרמות בב"ה אם רוב הצבור שם חייבי' האחרים לקב' עליה' ואם לאו אין חייבים אלא א"כ יש שם גדול בין כלם כו' עד וכן היה אומר מורי הרב דכל תקנ' שרוב הצבור והוא רוב חשוב בחכמה ובמנין הסכימו בה אעפ"י שהמיעוט עומדי וצווחין הרי הם חייבים במה שהסכימו הרוב ובלבד שיהיה נראה לרוב ההוא בגזרה ההיא דיש תקנה לצבור ומתקנים כן על הכל בשוה ואם יש בעיר חבר עיר צריכין לעשי' כן מדעתו ואם לאו אין במעשיהם כלום כדאי' בפ"ק דב"ב עכ"ל הרי אתה רואה דלא מבעיא לרבים אחרים גדולים וטובים דסברי דאין יכולים הרוב לכוף את המיעוט במלתא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי אלא אפילו לסוברים דהמיעוט כפופים לרוב היינו בתנאי שיהיה רוב חשוב בחכמה ובמנין גם תנאי אחר שנראה שאותה גזרה שרוצים לעשות היא תקנה לצבו' ומתקנין על הכל בשוה הא חסר א' מכל אלו אין הסכמ' הרוב כלו' אם לא מדעת כלם.
עוד ראיה לזה מ"ש מהררי"ק שרש א' וז"ל כתב המרד"כי וז"ל רשאים בני העיר להכריע על קצתם. פירש רבינו תם שנעשית מדעת כל טובי העיר כו' עד ופירש רבינו מאיר הטעם דטובי העיר הוו בעירם למה שהוכשרו כמו גדולי הדור בכל מקום ע"כ ילמדנו שבטל דעת הממונים האומרים ומכריזים רוב רוב שחמשה או י' אנשים חשובים עולים לאלף בין מצד החכמה ובין מצד העושר כי העושר קרוב למעלת החכמה כמו שכתוב כי בצל החכמה כו' ואמרו חכמים ג' מתנות נתן הב"ה חכמה עושר גבורה
ובזה שכתבתי יתיישב היטב והוא ראיה למה שכתב הגהה מיימונית פי"א מה' תפלה וז"ל על אשר שאלת אם יש קטטה ואינם יכולים להשוות דעתם לברור ראשים בהסכמ' כלם זה אומר בכה וזה אומר בכה ומחמת חלוק לבם בטל התמיד ומדת הדין לוקה ואין אמת ואין שלום בער ולא בכל המלכות הנגררים אחריהם איך יעשון נר' שיש להושיב כל בעלי בתים שנותנים [מס] ויקבלו עליהם ברכה שכל א' יאמר דעתו לשם שמים ולתקנת העיר וילכו אחרי הרוב הן לברור ראשים הן להעמיד נוהגים הן לתקן כיס של צדקה כו' עד כל דבר צורך הקהל יעשה על פיהם כו' יעו"ש. הרי למדנו מכל מה שאמרנו שמה שאמרו רוב הוא רוב טובי העיר בעלי כיסים הם מה שנקראים רוב אפי' הם מיעוט בערך דלת העם מ"מ הם הנקראים רוב ולכן לא אמר להושיב כל אנשי הקהל ויתמנו לרוב אלא להושיב נותני המס כו' כנז'
עוד ראיתי לכתוב כאן מה שכתב הרא"ש בתשו' וז"ל צבור שיש להם ליתן לרב או לשלוח צבור איזה מהם קודם אם אין ספק לשניהם אם הוא רב מובהק יגדול בתורה ובקי בהוראת ודינים ת"ת קודם ואם לאו ש"ץ עדיף טפי להוציא הרבים ידי חובתם ע"כ ועתה אם רוב הממונים רוצים בא' מהחלוקות כגון לש"צ במקום הרב המובהק או להפך תאמר שיש לנו לילך אחר הרו' הא ודאי לא כיון שהדין הוא להפך והממונים אין להם בחינה בזה ודאי תלוי ברוב בנין בעלי שכל ומביני מדע נמצא ודאי דילך אחרי הרוב לא מלתא פסיקתא רוב מנין אלא אדרבה רוב בנין עיקר וכשיהיו שוים אז ילכו אחר רוב מנין מכל זה משמע שאין לילך אחר הרוב לעו' דלאו מילתא פסיקתא היא אלא מקומות מקומות יש והעיק' לילך אחר רוב מנין כשיהיו רוב בנין דאז ודאי לא יבחרו אלא האמת והיושר משא"כ ברוב ההמון מה שנ' לע"ד כתבתי:
וכן יש לדקדק מה שאמרתי מדברי הרא"ש ריש פ"ק דע"ז שהביא הבריית' בצורתה ז"ל ואם היו שני' א' מטמ' וא' מטהר א' אוסר וא' מתי' אם היה א' מהם גדול מחבירו בחכמה ובמנין הלך אחריו ואם לאו אחר המחמיר עכ"ל ואם איתא דלעולם יש לילך אחר רוב מנין כך הוה ליה למימ' אם א' גדול במנין כי' מדקאמר גדול בחכמה ובמנין משמע ודאי דאעפ"י שהא' גדול במנין אם חברו גדול בחכמ' אין לומר להלך אחר רוב מנין אלא דווקא כשהוא גדול בחכמה ואע"ג דנר' קצת בהג' שם דרוב מנין עיקר שכת' שם הגה ז"ל ואם זה גדול בחכמ' וזה במנין הלך אח' הגדול במנין פי' תלמידי' הרבה א"נ שרוב התלמידים אומרים כמותו ע"כ לכאור' נר' דפליג אהר"אש ונר' בעיני דאפי' נימא דכן הוא מ"מ דברי הרא"ש עיקר דהוי בתרא וכ"ש דאפשר דכיון דשניהם חכמי' אעפ"י שא' מהם חריף יותר דכיון שחבירו זכה לתלמידים רבים מה שלא זכה חבירו ראוי לילך אחריו א"נ כיון שרוב תלמידים אחרים הסכימו לדעתו יש לנו לילך אחריו ומ"מ שמעינן מהא דצרי' שיהיו שניהם חכמים גם רוב המנין ג"כ חכמים לא רבי' כל דהוא וא"כ יל"ל שגם מכאן יש ראיה למה שאמרתי דרוב מנין לאו המון העם קאמר.