שו"ת מהרשד"ם/אורח חיים/סימן לא/ב
לשון רש"י ז"ל:
עד בכור השבי לשון רש"י למה לקו השבוים כו' י"ל בדברי הרב כי בכאן כשאמר לפרעה ומת כל בכור לא הזכיר הכתוב בכור השבי ולשם במקומו היה ראוי להרגיש זה ולומר למה לקו ב' שבמקומו לא אמר זה בלשון קושיא אלא שנתן טעם ג' שבכאן לא נתן רק טעם א' ובמקומו נתן ב' טעמים הא' שלא יאמרו יראת' כו' והב' שהיו שמחים ד' שכאן אמר יראת' ובמקומו אמר יראתנו ה' שנרא' מכאן שהטעם העיקרי הוא שלא יאמרו ובמקו' נר' כי העיקרי הוא שהיו שמחים כו' ועוד נטפל לראשון שלא יאמרו ו' שכאן הזכיר טעם שלא יאמרו כו' בשבי וטעם שמחים בשפח' שנראה שבשבי לא שייך שמחי' ובשפחה לא שייך יראתם ובמקומו סותר זה שנראה דתרי טעמי שייכי בשבי ז' שכאן נתן טעם למה לקו השבויים ונתן טעם למה לקו בכורי השפחה ובמקומו נתן טעם לבכור השבי לבד
נלע"ד שכוונת רש"י לתרץ הקושיא שיקשה לכל אדם בפסוקי' למה בעת אמירת הש"י למרע"ה לא אמר בכור השבי ובשעת המעשה כתוב בכור השבי ובשע' המעש' לא אמר בכור השפח' וכאן אמר בכור השפחה ואיך יתכן זה ולזה יש להבין כי בכור השבי לא היה מיצר לישראל שהם היו בשבי כמוהם ובכור השפחה היה מיצר לישראל כי עבד מלך ודוק בדברי רש"י שכתב שאף הם היו משעבדים ושמחי' בצרתם באופן שנראה שהם בכור השפחה ובכו' המצרי' הכל שוה ובפר' בהיות יליד בית ולכן בשעת המעש' אמר מבכור פרעה עד בכור השבי מן החשוב שבכלם עד הפחות שבכלם והרי בכללם בכור השפחה אמנם בעת האזהרה לא חשש רק למצירים לישראל וכל זה תירץ רש"י בלשונו וזה כשאמר למה לקו כו' יר' לא יקש' אליך כי לא הזכיר כאן בכור השבי כמו שאומר להלן כי כשיודע לך טעם למה לקו יתבאר לך למה לא נזכר כאן והטעם כי השבויים לא לקו אלא במקרה מצד שלא יאמרו יראתם כו' וא"כ כאן לא הזכיר רק אותם שנגזר עליה מות בשביל הרע שהיו עושים לישראל וכשבא בשעת מעשה הזכיר כל המתי' מן החשוב עד היותר פחות ושם תפש רש"י תיבת עד שהיא המורה על בכור השפחה ובו שייך ב' הטעמים הא' והוא העקרי לבכו' השפחה שהיו שמחי' כו' ועוד כו' יראתנו שהוא הכוונה שהם יאמרו כמו שהיו שמחי' בצרת ישראל אולי הם יאמרו יראתנו כו' ושם בשעת ההתראה שלא נזכר שבי אמר יראתם נמי שמדבר עם נסתר יראתם אבל בפסוק שבשעת המעשה ששם הוא כאלו מדבר לנכח אמר יראתנו ודוק ועם זה יותרו כל הקושיות לע"ד: