שו"ת מהרשד"ם/אורח חיים/סימן כ
עוד יורונו רבותינו בזאת העיר בעצמה בני העיר היהודי' הדרים בה הם קרוב לת"ק בעלי בתים והם עשירים ואין להם בית אכסני' לארחי ופרחי העוברים ושבים כדי שיתאכסנו שם לבד זה שהבית הכנסת של נשים שהוא קטן מהכיל שם מתארחי' ואין להם שם שום הכנה לא אפיה ולא בישול לא מטה ולא שלחן ולא מנורה ויורדים בו גשמים עד שאותו העני שמתעכב ומתאחר בעיר על הרוב נוטה לחולי ורוב האורחי' אשר החלו מתו לסבה שאין להם שום צידה והכנה
ויהי היום קם הבעל תורה מרביץ תורה בקהילו' ואמר לחברת קברים דשל הק"ק הגדול ידעתי שיש לכם חמשים פרחים מונחים בכיס מה אתם נרפים החזיקו במצוה זאת ועשו הקדש בזה האופן שתבנו שלשה בתים בית אכסנייא לעוברי' ושבים עניים ובעלי תורה ועליה גדולה על גבי הבתים שיתקבצו שם ת"ח מלמדים שלומדים עמהם בני העניים והיתומים דהיינו המלמדים של ת"ת ובזה תזכו לב' מצוות הא' במצות האכסנייא והב' במצות ת"ת שתהיה כהוגן שעד היום והיום בכלל יש לק"ק ת"ת לעניים וליתומים וכל מלמד ומלמד לומד בביתו ואין דורש ואין מבקש אופן למודם כיצד הוא והסבה לפי שאינם מקובצים יחד המלמדין כמו שהם בשאלוניקי ובשאר ארצות ועתה בהיותם גם פה יחד נשים ונסדר עליהם דורשים וחוקרי' על לימודם גם ימשכו שאר תועלות הרבה בהיות המלמדים יחד
וכשמוע בני החברה דברי החכם מיד הלכו ובקשו מקום לבנות ומצאו בתים של הקדש לא הקדש של כל הקהלות אלא של קהל אחד ומצאו ג' בתים כמעט הרוסי' ועמדו ונתצו אותם ובנו ג' בתים רצו' החומות לבד בנין חזק ונאה וכלו הג' אלפים עם ג' אלפים אחרים שלקחו ברבית החכם וב' יחידים אחרים ועתה העיקר חסר לקרות הבתי' ולתקן העלייה וצריכים עוד ג' אלפים אחרים כדי לתקן הכל והנה קהלות העיר הם ד' ורובם מסכימי' לפרוע ולסייע בכל מכל ובני קהל אחד אומרים מה לנו לסייע בזה לפי שנבנו אלו הבתים ברשות אותו הבית הכנסת רצו' שהמקום והבתים אשר נמצאו ונבנו אלו הבתים עליהם (אלו הבתים) מחדש הוא ברשות בית הכנסת א' ולא יקרא שמנו טל זה הבנין. ובוני הבניין וגם אנשי ב"הכ אשר נבנה הבנין בחלקם הם אומרים אנו אין לנו ואין אנו רוצים יד ושם בזה אלא יסייע מי שירצה ושם המצוה תקרא על שם מי שירצה ואנו נותנין רשותינו ונחלתנו לכל שאר הקהלו' ושם המצוה יהיה נקרא על הכל זהו תורף וכוחם ועתה יבא נא דברכם הטוב ואת הדרך ילכו בה על כל פרטי השאלה הן שיפרעו כל הקהילות מה שלקחו הג' אנשים בהלואה כנ"ל הן להשלים מה שיצטרך לבנין ההקדש הן שיסייעו בני הקהל האחר ועל הכל שיתחייבו כל הקהלו' לגמור מצוה זו כי שמא שאר הקהלות ג"כ יחזרו לאחור בראותם בני הקהל הזה שנמנעים מלסייע ומאת ה' תהי' משכורתכם שלמה אכי"ר:
לעניין המורים ללכת ברחוב שעיקר הדרים בה יהודים כנז' בשאלה המורים האלה ראויים לירות אותם במו אופל כי הם הם הולכים חשכים ואין נוגה להם מכמה טעמים שהרי המדקדק בדברי אבי העזרי יראה שברחוב כזה אין לילך אלא יחף בלא מנעל שהרי כתב דבזמן הזה שאנו בין גוים שאין לחלוץ אלא כשנכנס ברחוב היהודים וכי יש רחוב ליהודי' שלא יהיה רשאי הגוי לילך ולעבור דרך שם אלא ודאי כל שעקר הדרים הם יהודים נקרא רחוב היהודים ועוד דקי"ל דעיר שרובה ישראל דנין אותה העיר בתר ישראל וכן שוק שרוב ישראל לענין בשר הנמצא כו' או תינוק הנמצא כו' או מי שמריח ריח חוץ לעיר לענין ברכ' אזלינן בתר רובה וא"כ אחר שרחוב זה רובה ישר' ומיעוט' דמיעוט' גוים פשיט' שלא דבר בזה אבי העזרי ח"ו כ"ש שאפי' באותו רחוב כ' עליו ר"יו דקולא גדולה היא ולא די לנו זה אלא שרוצים להקל במה שלא נמצא שום פוסק שיקל בכה"ג אין זה אלא מבזה בדברי חכמים ורע יותר מאותם שנאמר עליהם עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו והמורה עוד בדבר הזה להקל ראוי לעונש
ולענין הבתים אשר התחילו לבנות לתלמוד תורה ולהכנסת אורחים תחלת דברי אני אומר יחולו ברכות על ראש צדיק החכם אשר נתעורר על המצוה הגדולה הזאת גם על החברים אשר שמעו לקולו ישמע אל ויענם בכל עת אשר יקראוהו וירחיב גבולם ויגדל מעלתם אמן כבר ידוע מ"ש הרמ"בם פ' שני מהלכות ת"ת וז"ל מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך וכל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחרימין את אנשי העיר עד שמושיבין מלמדי תינוקות ואם לא הושיבו מחריבין את העיר שאין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות שב"ר ע"כ. הרי אתה רואה גודל העונש על ביטול מצוה זאת וגודל השכר למקיימה עד שאין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם
עוד מצינו ראינו כמה חשו חכמים עליהם ר"ל על התינוקות ועל הנהגתם וכמו שכתב הרב בפ' הנז' עד שאמר לא יכה אותם בשוטים ולא במקלו' אלא ברצוע' קטנה עוד כתב מוליכין את הקטן ממלמד למלמד אחר כו' עד במה דברים אומרים כשהיו שניהם בעיר א' ולא היה הנהר מפסיק ביניהם אבל מעיר לעיר או מצד הנהר לצדו אפי' באותה העיר אין מוליכין אלא א"כ היה בנין על גבי הנהר בנין שאין ראוי ליפול ע"כ הארכתי להעתיק כאן דברי הרמ"בם עם היותם כתובים בספרו המפורסם ומצוי אצל כל אדם להיותם דברים נאים למי שאמרם עד שמהם נדע מעלת כוונת החכם הנז' ורצון החברה הקדושה אשר הטיבו את אשר עשו למהר לבקש מקום מוכן והגון ראוי לשתי המצו' הגדולות אשר עליהם מתקיים העולם תורה וגמילות חסדים ומה היה המצוה אם ח"ו היו באים האורחים או התנוקות לידי צער וחולי חלילה וחס היה ח"ו הוראה למנוע הולכים ושבי' אחר שהיו יודעים שאם היו נכנסים בעיר ההוא לא היה להם מקום לשבת אלא בצער ואולי יגרום להם חולי על כן אפשר היה סיבה להתרחק מן המקום וכבר ידעתם כי אין זה מדת אברהם אע"ה אלא לעמוד פתח האהל כו' כדי לקרב ההולכים ושבים ולהאכילם ולהשקות' וללוות' שילכו שמחי' ואנן בניו צריכים לילך בדרכיו וכמו שהעיד עליו י"ת כי ידעתיו וכן מקום למוד התנוקות צריך שיהיה טוב ויפה כל האפשר דעל כיוצא בזה נאמר התנאה לפני' במצות
אחר הצעתי זאת אני אומר דכיון שכן הוא נראה בעיני כי אחר שרוב העיר מסכימים ובוחרין במקום ההוא כבר כתבו הפוסקי' כי בכל ענייני הצבור צריכים אני לילך אחר הרוב וברוב כופין את המיעוט להסכי' לדעת' והיא מצוה מן התורה כמ"ש חז"ל אחרי רבים וכ"כ הרמ"בם פ"ח מה' סנהדרין וכן הרש"בא וז"ל שורת הדין בהסכמת בני המדינה כל שהרוב מסכימי' ומתקנין ומקבלים עליהם וכן הרא"ש בתשובה כתב כי כל עסק רבי' אמרה תורה אחרי רבי' כו' ועל כל ענין שהקהל מסכימי' הולכים אחר הרו' והיחידי' צריכים לקיי' כל מה שיסכימו הרבי' דאל"כ לעולם לא יסכימו הקהל על שום דבר אם יהיה כח ליחידי' לבטל הסכמתם ע"כ עוד הגהה במימון פ' י"א מה' תפילה כתוב ואם ימאנו המיעוט יש כח ביד הרוב או ביד מי שימנוהו הרוב להכריחם לכופ' בין בדיני ישראל בין בדיני אומות העולם עד שיאמרו רוצי' אנו ואם יצטרכו להוציא ממון על זה הם יתנו חלק' ע"כ וא"כ למדנו מפי הנביאים פה אחד שאחר שבני העיר הזאת כל' הסכימו לדעת א' שזה המקום הנאות והמובחר למצוות הללו אין למיעוט למחות ולעכב ביד' רק שמחוייבי' לתת חלק' בגמר המצוה
ואין לאומר שיאמר כיון שהם קהל בפני עצמ' הרי הם כעיר בפני עצמ' ואין בני עיר אחת כופין לעיר אחרת וכמו שכתב מהר"ר דכ"ץ ז"ל בתשובותיו דה"מ כשהמצוה או הדבר שעושי' הוא דבר פרטי ויכול כל קהל וקהל לעשות הדבר ההוא מבלי שותפות וחברת הקהל האחד או שאר הקהילות אבל מצוה שהיא בשותפות לכל' אע"פ שכל קהל וקהל נחשב כעיר לשאר הדברים לדבר זה הרי חזרו כלם להיות כעיר אחת וצא ולמד מעיר ואם שאלוניקי יע"א שעם היות כל קהל עושי' כרצונ' בתקונ' והסכמת' מ"מ בדבר שהוא כללי כמו מצות חברת ת"ת והקדש מתנהגי' כאילו כל קהל א' והולכי' אחר הרוב ותמצא לרב הנז' מביא ראי' בתשובותיו ממנהג שאלוניקי
גם איני רואה שיש למערערי' טענה מהא דשנינו בגיטין פ' הנזקין מערבין בבית ישן מפני דרכי שלו' ופרש"י בני החצר שרגילין ליתן עירוב החצר בבית אחת אין משנין את מקומ' ליתנו בבית אחר מפני דרכי שלו' ובגמ' מפרש לה עכ"ל ובגמ' מפ' משום חשדא ופרש"י וז"ל הואיל והורגל העירוב בתוך אותו בית אם באת לשנות את מקומו הנכנסין באותו בית ולא יראו שם את העירוב יחשדו את בני החצר שמטלטלין בלא ערוב ע"כ. ור"ת פי שלא יאמרו מפני חשד שחושדי' אות' לגנוב פת של ערוב אין מניחין אותו שם אבל בזה ליכא חשדא שיודעי' שמניחין אצל ריש מתיבתא לחלק לתלמידי' ע"כ א"כ שום א' מאלו הטעמים לא שייכי בנ"ד ועוד דיש להם טע' גדול וסיבה עצומה לשנות
ואפי' לפי דברי מהרר"יק שכתב בשרש קי"ג על א' שערער שלא ישנו ב"ה מביתו וכתב מהרר"יק שהיה הדין עמו ונתן טע' משו' דנוח לו לאד' להיות ב"ה סמוך לביתו או שיאמרו שאין בני ביתו מהוגני' בנ"ד לא שייך חדא מהני וכ"ש דהת' לא היה להם טע' לשנות ובנ"ד איכא טעמא רבה וכן דקדק בלשונו שכתב וכ"ש הכא שאין לשנות מקו' בית הכנסת אם אין להם טענה כו' משמע דהיכא דאיכא טענה כההיא יכולי' לשנות
ועוד שנראה שאין להם טענה אלא מפני שלא יקרא על שמם והא ודאי ליתא שמאח' שבעלי המקום ההוא מפקירי' רשות' ומקדשי' אותו לקהילו' אין שם כי אם רוע לב ותואנה מבקשי' לבטל המצוה אשר על כן אני רואה שחייבים הם להלך אחר הרוב לכוף אותם כדי שיתנו חלק' במצוה ויגמר על ידם כי אין המצוה נקראת אלא על שם גומרה הנלע"ד: