שו"ת מהרשד"ם/אורח חיים/סימן יח
בכתובות פרק קמא
גרסינן בגמרא תניא לא יבעול בתחלה בשבת וחכמים מתירים ובעי בגמ' מאן חכמים אמר רבה ר"ש דאמר דבר שאין מתכוין מותר וכו' ראוי לעורר לרב דאמר לעיל דסבירא ליה כר' יודא וא"ה שרי למיבעל בשבת משום דלהאי לישנא וכו' האי ברייתא איך יתרץ לה דאי מקלקל מאן אסר לא רבי יודא ולא רבי שמעון כיון שאין מתכוין ואם תאמר דמאן דאסר סבירא ליה דמתקן א"כ תקשי ליה דאיהו סבר דשרי משום דמקלקל והכא אסר תנא קמא משום מתקן וא"ת דסבירא ליה כחכמים איכא למימר דחכמים דשרו היינו ר"ש ואיהו סבירא ליה כרבי יהודה ואפש' לומר דתנא קמא ס"ל בחדא כרבי יודא ובחדא כרבי שמעון לחומרא ובצד א' דקאמר לעיל בגמרא ודוק
וקשה עוד למה לא הקשה המקשה מיד יאמרו בקי מותר וכו' עוד כשתירץ לשאינו בקי למה לא הק' יאמרו בקי חייב בק"ש וכו' עוד כשאמר רוב בקיאין היה ראוי לומר אלא ועוד הדרן קושיא לדוכתין טורד למה לכן היה נרא' לומר שמתחלה כשתרץ יש בקיאין כו' פי' לא כהללו בבליים אלא יש אחרים בקיאין שהם שאר כל העולם ודבר ששאר העולם בקיאין א"כ נראה שהדבר מצוי וכיון שהוא מצוי אפשר שאפילו מי שאינו בקי לא פסיק ואפשר דאיתרמי ליה רמיה והקשה המקשה א"כ טורד למה דודאי מתניתן סתמא קתני חתן פטור מק"ש דמשמע דכרובא פסקי וכיון דרובא בקיאין למה פטורין מק"ש ותירץ למי שאינו בקי וכוונתו היה ומתני' בשאינו בקי הוא דפטר וחזר והקשה לו יאמרו וכו' וזה כי המקשה חשב שהרי הוא הקשה לו טורד למה ובזה תודה לו לומר שא"א שמתני' מיירי בשאינו בקי וא"כ מה משיב לו לשאינו בקי לכן חשיב שכוונתו היה לומר שלא כמו שהיה חושב הוא שהשיב לו מסברא שריב העולם היו בקיאין אלא שיש כל כך בקיאין כמו אותם שאינן בקיאין ולכן אינו מן התימה דמיירי מתני' לשאינו בקי ולכן חזר והקשה לו יאמרו וכו' לומר א"כ כפי דבריך אי איפשר שכלם יהיו מותרים בבעילה בשבת דבשלמא מתחילה שהייתי סובר שכונתך לומר דרוב בקיאין היה איפשר לומר שכלם מותרים אבל עכשיו אי איפשר לומר כן א"כ יאמרו וכו' ובלי ספק שהיה אפשר לחזור לומר לו א"כ מה תרצת לי במתני' דחתן פטור טורד למה הבקיאין אין להם טירדא שאינן בקיאין אי אפש' שיהיו מותרי' לבעו' ואין לה' טירדא אלא דהאי פירכא כבר הקשה לו עכשיו רצה לגלו' שאפילו היה אפשר לסבול קושיית טורד למה נתחדש עתה קושיא אחרת יאמרו וכו' וחזר ותירץ לו שכוונתו היה כמו שחשב הוא מתחילה שרוב בקיאין וא"כ כלם מותרים אלא דלגבי ק"ש מי שאינו בקי הוא טורד וטורד פטור מק"ש ולבעול מותר משום דלא פסיק ואינו חושש לדוחק דיאמרו חתן בקי חייב שאינו בקי פטור כי הטרדא מחייב כך כי יש אנשים אחרים שפטורים מחמת טרדא
אבל התו' נראה בעיני שברחו מזה הפירוש ואמרו שמה שהבין המקשה בדברי המתרץ הוא יש בקיאין הלכך שרי להו כנראה ודאי לבקיאין הוא דשרי ולשאינן בקיאין אסור דאי לאו הכי למה להו לתוספות למימר שרי להו לא הוה להו למימר אלא הלכך שרי ולכן לפי שהקשה להם כיון שאותן שאינן בקיאין אסורים משום שודאי יעשו פתח או חבורה כ"ש שהיה ראוי לאסור לבקיאין לבעול בעילה גמורה דבשלמא אם היו כלם מותרי' משום דאמרי' כיון דלא פסיק משום דאפשר דמתרמי גם הבקיאין אפשר דמתרמי להו הטייה אלא עתה שאני אוסר לשאינן בקיאין אע"ג דאפשר דמתרמי כ"ש לבקיאין שיש לאסור כיון שכונת' לבעול יותר דחוק להם דיתרמי הטיי' כשאין רוצים לכך אמר ובלבד דודאי מה שאני מתיר לבקיאין היינו ובלבד וכו' ופריך וכו' כונ' תתוס' דעכשיו בעי פי' פרכת טורד למה היא קושיה עצמית וזה דמתני' דחתן פטו' מק"ש בשב' במאי מוקמינן לה אינו בקיאינו בועל הבקי אעפ"י שיבעול ליכא טרדא כיון שאינו מכוין לבעול בעילה גמורה
ולפי דרך זה היה אפשר לומר שהתוספות מרגישים דוחק לפי שכיון שעתה לפי פי' יש מותרים לבעול ויש אסורים א"כ למה לא הקשה עתה יאמרו אלא שהפרכא זו בטורד למה יותר עצמית שא"א לישב מתני' בשום אופן כנז' אבל לפי' הא' קושית טורד למה אינה קושיא כי אחר שכלם מותרים לבעול משום דלא פסיק כנז' אפשר היה דחתן שאינו בקי פטור ומתני' בשאינו בקי מיירי אבל השתא לפי פי' התו' קושיית טורד קושייא עצמית אמרו עוד דודאי משום חול ליכא לאקשויי טורד למה דבחול כיון דבעיל בעילה גמור' אפי' הבקי יש לו טרדא והביאו ראיה מר"ג וקשה דמה ראיה היא זו לעולם אימא לך דטורד למ' פריך בחול לבקיאין דכיון דבקיאין לית להו טרדא וכמו שהקשה לו למקשה מתני' דחתן כן קשה לו ר"ג איך היה פטור כיון שהיה בקי לא היה לו טרדא לזה אני אומר בשני פנים א' שא"כ המקשה למה לא הקשה מרבן גמליאל והקשה סתם טורד למה דמשמע דקושייתו אינו אלא ממתניתין דלעיל ומשם אינו (קשה) כ"כ מימי החול דאפשר דמיירי כשאינו בקי והיה לו להקשות מר"ג דמיירי בהדיא בחול והיה בקי מאי אלא ודאי לא רצה להקשות מר"ג משום דבחול אפילו לבקיאין איכא טרדא כיון שרוצים לבעול בעילה גמורה:
וזה נראה שדקדקו התוס' במה שאמר ופריך טורד למה ולמה פטור לעיל דנראה שסתם לישנא דטורד למה ולא פירש משמע דאמתני' דהביא לעיל קאי לבד ודוק:
עוד נר' לומ' שכוונת' לומ' שאי אפש' לומ' דפרי' מר"ג דא"כ מאי משני לשאינו בקי והרי ר"ג בקי היה וא"ת דמשני לפי שאינו בקי בק"ש וכפי' התוס' זה א"א דבשלמא בשבת איכ' למיחש ולימא דאפי' הבקי אינו בקי אלא בשעת מעשה אבל קדם אינו יודע אם יהיה בקי כי הוא חושש שמא לא ידע בהטייה ונמצא כמי שאינו בקי ויעשה פתח או חבורה אבל בחול גם שלא יהיה בקי ולא יטה מה לו ולצרה וא"ת שמתיירא שמא יבעול בעילה גמורה ויעשה כרות שפכה זה א"א שהרי רוב הבועלים בעילה גמורה אינה נעשים כרות שפכה דבשלמא כשמכוין לבעול בעילה גמורה איכא חשש שמא יעשה כרות שפכה אבל עתה שכוונתו לבעול בהטייה והוא בקי איך נחוש שמא יבעול ושמא יעשה כרות שפכה וק"ל: