שו"ת מהרשד"ם/אורח חיים/סימן ט
יקר מכל חמדה החכם הנעלה כה"ר אליה נר"ו אחרי ד"ש זאת להודיעך קבלתי כתבך וראיתי שאלתך בקשת ממני להודיעך מה שהוקשה בעיניך לשון הרב המגיד ז"ל על מה שכתב בפרק כ"ז מהלכות שבת על דברי הר"ם שכתב וכן השובת בבקעה אפי' היה ישן בשעה שנכנס השבת שלא קנה שביתה יש לו להלך ממקומו אלפים אמה לכל רוח ברבוע וע"ז כתב ה"ה וכתב הרשב"א שאלפים אמה אלו נמדדין חוץ לד' אמות שלו ויש לו ד' אמות לכל רוח ואין סברא זו מוכחת עכ"ל. ועל זה כתבת שתמיהא לך מלתא שהרי נראה מוכרחת מההיא שמעתא בפ' מי שהוציאוהו על מתני' דמי שהיה מכיר אילן או גדר דקאמר התם אמר לך שמואל כגון דאיכא ממקום רגליו ועד עיקרו תרי אלפי' וד' גרמירי והזהרתני לראות בפרש"י
ולא ידעתי מה חדוש יש בפירש"י יותר מלשון הגמרא שהוא מוכרח ודאי ומי לא ידע בזה האמת כי ה' יודע כי להיות הדבר הראשונה ששאלת ממני משם פניתי עצמי להשיבך כי אני טרוד מאד ומכל מקום להפיק רצונך כי הוא רצון שמים ודאי ראיתי לעיין לשון הרמב"ם ולהשיבך כאשר עם לבבי.
וראשונה אני אומר כי אין ספק שיש עלינו לקבל דברי הרשב"א ז"ל כי מי יבא אחרי המלך אמנם מה שחרדת על ה"ה ז"ל כל כך נראה בעיני שיש לו טעם נכון כפי ההוראה הא' וזה אחר שראיתי לדקדק בלשון המשנה וז"ל מי שישן בדרך ולא ידע שחשכה יש לו אלפים אמה לכל רוח דברי ר' יוחנן בן נורי וחכמים אומרים אין לו אלא ארבע אמות וקשה למה הוצרכו חכמים לומר אין לו אלא ד' אמות היה מספיק שיאמר אין לו כי אם הארבע גם תנא קמא סבר דיש לו ולא היה להם להזכי' אלא אלפים אמה דפליגי כי כפי הנראה ארבע אמות לעולם הם עומדים ואי משום פלוגתא דרבי אליעזר וכו' היה יכול לומר בדברי ר"א ר' אליעזר אומר יש לו ד"א והוא באמצע ור' יוחנן אומר וכו' אלא שנראה דתנא קמא דקאמר אלפים ודוקא הם כמו שאבאר ולא ד' אמות וחכמים אומרים ד' אמות ולא אלפים והשתא לא פליגי כ"כ ר"י בן נורי וחכמים ר"ל אין הפרש כל כך ביניהם
ומעתה צריך ליישב לשון הגמר' שנראה בפי' תרי אלפים וד' גרמידי ונראה ששאני ישן מער דהא רקאמר אמר לך שמואל וכו' מיירי בער על ההיא ברייתא דהיה מכיר אילן או גדר ואמר שביתתי תחתיו וכו' דבהא פשיטא דיש לו ד' אמות וחוץ לד' אמות אלפי' למר כדאי' ליה ולמר כדאית ליה אבל נראה דמיירי בישן דהוי פלוגתא דר"י ב"נ ור' מסקי' בגמ' דס' ר"י דחפצי הפק' קונין שבית' ופר"שי קונין שבית' במקומם ואין אדם יכול לטלטלם יותר מאלפים אמה לכל רוח ואפי' ערוב לצד אחר ע"כ. עוד כתב שם והאי אדם ישן שלא נתכוון לשביתה ככלים של הפקר דמי הרי אתה רואה שיש הפרש בין ער לישן שהוא מששים במיתה והוי ככלי של הפקר שאין לו אלא אלפים ולא אמרו ד"א אלא לאדם ער והרי כפי זה מתניתין דפלוגתא דר"י ב"נ וחכמים אתי כפשטא דאלפים דר"י דוקא ולא עוד וד' אמות דרבנן דוקא ולא עוד ואצטריכו חכמים למימר אין לו אלא ד"א וק"ל כך נראה לי והדבר נכון בעיני כדי לישב דברי המ"מ
ומעתה לשון השני שכתבת ואמרת שי"וד קוית קא חזית האמת כי היא עיר גדולה ודלתים ובריח ומה שאני תמיה למה נראה לו פירוש דחוק מה שפירש בדברי הרמב"ם ז"ל כי דבריו בעיני פשוטים וברורים כי מה שהוקשה לך ואמרת כי דבר ברור שיש לו ד' אמות מלבד אלפים אמה וא"כ ג' אמות נכנסין בעיר לא אמרת כן אלא בשביל שחשדת בכשרים וחשבת כי הרב המ"מ היה מכחיש ד"א בכל מקום חלילה רק כמו שאמרתי בישן ולכן כתב כאן מה שכתב כאן להיות ברור לו כי ד"א עומדים במקומם לעולם והנה כתב הר"ם מי שיצא חוץ לתחום אפי' אמה א' לא יכנס שהד"א שיש לו לאדם וכו' ונתנו טעם לדבריו אי משום שברר ממש אי משום דאמרי' כיון שזה מהלך ורוצה לילך נר' כבורר לעבר פניו הנך רואה שד"א לעולם יש לו מלבד האלפים אלא שיש חילוק להיכן וסמוך לזה כתב וכן מי שהחשיך חוץ לתחום המדינה אפילו אמה א' לא יכנס לה וכו' עד ואם כלתה מדתו במקצת העיר מהלך עד סוף מדתו כמו שאמרנו והנה הסכים לתלמידים הרב המ"מ ז"ל וכתב כי הוא דבר מתמיה וכו' והטעם שפשיטא ודבר ברור הוא שכשאמר חוץ לתחום המדינה אפילו אמה א' היינו מלבד הד' אמות כי אותם אינם נכנסים ויוצאים כי זה העני שהחשיך לו הדרך במקום שעומד יש לו ד"א וע"כז יש לו אותה אמה יתירה וזהו חוץ לתחום אמה אחת ולכן אמר הוא דבר מתמיה בפשט המאמר כי ודאי פשט המאמר הוא שאמה יתירה היא מלבד האלפים וד"א כי זה נקרא חוץ לתחום אמה אחת דאי ליכא ממקום רגליו ועד העיר אלא ד"א וחוץ לארבע אמות אלפים אמה ונכנס למדינה כל שהוא אינו נקרא חוץ לתחום אמה וכיון שאמר חוץ לתחום אמה היינו כמו שאמרנו אם כן קשה איך תכלה מדתו באמצע העיר ואפי' לתחלת העיר נראים דברים סותרים ותרץ יפה שפירוש הלשון כך הוא וכן מי שהחשיך וכו' עד אלפים אמה בלבד ואם היה באופן שתכלה מדתו במקצת העיר כגון שהחשיך תוך התחום אז מהלך עד סוף מדתו ושפתים ישק משיב דברים נכוחי'
הנל"עד כתבתי וחתמתי שמי: