שו"ת מהרשד"ם/אורח חיים/סימן ח
שאלה ראובן בזה תלמיד חכם ונדהו התלמיד חכם והציבור הכריזוהו למנודה וכ"ז היה בשבת ונמצא מי שערער כי אמר שאסור לנדות בשבת וביו"ט הדין עם מי:
נראה בעיני שהדין עם המערער ויפה ערער והטע' דאמרי' בגמ' במערבא מימנו אנגידא ולא מימנו אשמתא אלמא דחמיר' שמתא ממלקות וכן כתב הרי"ף פ' מקום שנהגו וכן פירש"י אע"פ שהם מחולקים מ"מ בהא מלתא תרוייהו שוו דשמתא חמיר טובא וכתב הרמב"ם פ' כ"ד מה' שבת וז"ל אין עונשין בשבת כו' עד הרי שנתחייב בב"ד מלקות או מיתה אין מלקין אותו וא"כ כיון דמלקות קיל משמתא כיון דאין מלקין כ"ש דאין משמת' ודיוק זה הוי ודאי דיוק דהא חזינן דהכי דייק הר"ן בריש פ' מקום שנהגו וזה לשונו בקצת דוכתי אמרינן דמאן דעבר אדרבנן משמתינן ליה ובקצת דוכתי אמרינן דלקי משמע הא משמתי לא ותירץ דמלתא דעיקרו דרבנן דכי עקר ליה קא עקר לכולי מלתא משמתינן ליה אבל בדבר שעיקרו מן התורה והוא עובר על מה שאמרו בו חכמים מכין אותו מכת מרדות ע"כ הרי לך בפירוש דסבירא ליה להר"ן דהיכא דאמרינן לוקין לא משמתינן א"כ הוא הדין היכא דאמרי' דאין מלקין כ"ש דאין משמתין וק"ל.
עוד טעם אחר שהרי אין דנין בשבת ולא ביו"ט כדתנן פ' משילין לא דנין ולא מקדשין ואע"ג דלדעת ר"ת אי ליכא דעדיף מיניה דנין מ"מ רש"י והרי"ף דעתם דבשום ענין אין דנין בין דאיכא דעדיף ובין דליכא דעדיף והרא"ש הסכים לדעתם כמו שכתב בנו הריב"ה סי' תקכ"ד א"ח וגם הרמב"ם כן דעתו שכתב סתם אין דנין בשבת
וא"ת הא אמרינן בגמ' עירובין פרק הדר רבינא הוה יתיב קמיה דרב אשי חזייה לההוא גברא דקא אסר ליה לחמריה בצינתא בשבתא רמא ביה קליה ולא אשגח ביה אמר ליה להוי ההוא גברא בשמתא הרי דשמית רבינא בשבת כבר היה אפשר לתרץ דאפרושי מאיסור לפי שעה שאני ומ"מ אין אנו צריכין לכך אלא דדמי זה להתרת נדרים דתנן פ' בתרא דשבת מפירין נדרים בשבת ונשאלין לנדרים שהם לצורך שבת אבל נדרים שאינם צורך שבת אסור הכא נמי כיון דהוי צורך שבת שהיה האיש מחלל מותר וקרוב לזה מצאתי במגיד משנה בה' שבת פ' כ"ד וז"ל ובספר העתים שאסורים צבור להחרים שום דבר בשבת אלא א"כ הוא לצורך השבת דומה להתר נדרים א"כ משום הכי היה מותר לרבינא לשמותיה לההוא גברא שהיה לצורך שבת
אע"פ שלפעמים אירע בשלונקי שנדו ליחיד בקהל אין ראיה גם אפשר לומר שכיון שאנו מדמים להתר נדרים כבר כ' הרשב"א בתשובה וז"ל שנוהגים העולם להתיר חרמי הקהל בשבת אע"פ שאינם לצורך שבת ואע"פ שמעיקר הדין נרא' שאינם רשאים לעשות כן אלא שכך נהגו ומנהגן של ישראל תורה היא אולי יש להם על מה שיסמוכו לפי שאין כנופיא אלא בשבת כו' יעויין בב"י א"ח סי' שמ"א וא"כ אפשר שטעו בזה ומ"מ כפי הדין אין רשאים לעשות כן הנראה לע"ד: