שו"ת מהרשד"ם/אורח חיים/סימן ה
שאלה מעשה שהיה ראובן היה דר בבית שמעון והשטן היה מרקד ביניהם ונפלה מריבה וקטטה ביניהם על שפעמים שלש נדו ב"ד את שמעון על שעשה שלא כהוגן נגד כבודו של ראובן ושמעון היה מבקש תואנה להוציא את ראובן מביתו והעידו שאמר שמעון אני אעשה לראובן דבר שיצ' מאליו מביתו ואמר בפירוש בעליה שאני דר בה שהיא על מטתו של ראובן אעשה אני בה חור אחת כדי שכל המים שיזלפו בה יפלו על מטתו תמיד ומתוך כך מעצמו יצא מן הבית. ויהי היום יום שבת ויצא ראובן מבית הכנסת אחר שהתפלל וילך לביתו ויאכל וישת ויטב לבו וילך לשכב בחדר המקרה אשר לו ושמעון שהיה דר בעליה למעל' מביתו של ראובן זלף כל עליתו במים כ"כ עד שזלפו המי' על מטתו של ראובן וככלו' שמעון עשו' זאת הרגיש אדם א' בתוך ביתו משבר כליו של שמעון ואמר הא ודאי זה ראובן הוא ועם שמעון היו עמו בעליתו יהודים שנים ולא ראו את ראובן וכלם פחדו לילך לראות מי הוא זה ואיזה היא אשר מלאי לבו לעשות כן פן יפרוץ בם ושמעון צעק צעקה גדולה ומרה והלך ומסר לראובן בידי האומות והעלילו עליו עלילות דברים ופזר והוציא כמו י"ג גרושוש להנצל מהם ועתה טען ראובן כי הוא לא ראה ולא ידע בענין זה ומפני מה מסרו שמעון בענין זה וגרם לו נזק זה כיון שאין עד אחד בדבר וגם שהקהל קנסו אותו על דבר זה בלא שום עדות:
אם יש עדים שראובן עשה דבר זה ראוי להענישו כפי מה שיראה בעיניה' ואע"ג דתנן כל המקלקלין פטורים הא לא מקלקל הוא אלא מתקן שבזה משכך חמתו כמו שפסק הרמב"ם ז"ל בפרק ח' מהלכות שבת והכי איתא בפרק האורג בשבת דקיימא לן כר' יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה וחייב חטאת קבועה ובמזיד חייב כרת ובעדים והתראה חייב סקילה וזה פשוט אין צריך ראיה אמנם אם ראובן זה היה שוגג אין לב"ד להענישו אלא יכתוב על פנקסו אני פלוני עשיתי חטא זה ולכשיבנ' בית המקדש בע"ה אבי' חטאת שמינה כמו ששנינו בפרק קמא דשבת על רבי ישמעאל ברבי יוסף הכהן שכתב על פנקסו אני ישמעאל קריתי והטיתי ולכשיבנ' בית המקדש אבי' חטאת שמינה
ואף אם ודאי ראובן עשה דבר זה לא יהי' ראוי להסגירו בידי האומות כמו שכתב הריב"ש סימן שפ"ז על אדם שיסרוהו על שעבר עבירה וכתב ז"ל יותר טוב היה להענישו בדיני ישראל אי הוה ציית דינא כי יש לחוש ולפחוד מני שים אדם מישראל ביד שופט האומות וכל שכן על מצות תורתינו כי ידוע הוא יש מהם רבים חומדי ממון ישראל וכאשר נפל בידם אין חומלין עליו ולא טוב לפתוח להם פתח לפשפש במעשינו עכ"ד נמצא שלא עשו כהוגן להענישו על ידי האומות וכל שכן במקום שאין עדות ברורה וכל שכן לחזור ולהענישו בידי ישראל אחר שהענישוהו על ידי האומות אם כן לפי הדין ראוי לחזו' לו מה שהענישוהו ע"י ישראל דהוי שלא כדין מכמה טעמי כדפרישי' וק"ל.
ואדרבא לשמעון שהיה פוטר מים לזה היה ראוי להענישו שהיא גרם להחטיא את ראובן ולא די לו שהוא גרם להחטיא את ראובן אלא שמסרו ביד שופט האומות שלא כדין ופרץ גדר הסכמת הערכאות שלהם ולפי שבעיני המון העם חמורה מאד דבר זה אדרבה לפי הדין גדול עונו מנשא של שמעון אם עשה החור בעליתו בשבת כדי להשליך המים משם על מטתו של ראובן והא ודאי בין לרב יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה בין לרבי שמעון דאמר פטור הכא אליבא דכולי עלמ' חייב שמעון בשוגג חטאת קבועה במזיד בלא עדים והתראה כרת ובעדים והתראה סקילה דהא ודאי מלאכה צריכה לגופה מיקרי וחייב משום חופר כדתניא אחד החורש או החופר או העושה חריץ כלם מלאכה אחת הם והביאה הרמב"ם בהלכות שבת פ"ק ה"ט לפסק הלכה ז"ל החורש או החופר או העושה חריץ הרי זה אב מלאכה שכל אחד ואחד מהן חפירה בקרקע וענין אחד הוא עכ"ל הא קמן דגדול עונו של שמעון בעשותו החור יותר מה שעשה ראובן בשבירת הכלים דמה שעשה שמעון חייב בין לר' יהודה בין לר' שמעון אבל בשבירת כלים אינו חייב אלא לרבי יהודה אבל לר' שמעון פטור. איברא דקיימא לן כר' יהודה כמו שכתבתי אבל גדול עונו של שמעו' בעשותו החור ורגלים לדבר שעשהו שמעון החור כהליכת המים בקרקע הבית אין דרך שירדו המים למטה אלא ודאי שעשהו כמו שאמרו ורצה לעמוד בדיבורו ומוצא שפתיו שמרו וקיימו לכך ראוי יותר להענישו
ואל יטעה אדם לומר עושה חריץ חייב משום חורש ובכל שהוא לא מיקרי חרישה דהא דתנן בפ' הבונה החורש כל שהוא המנפץ והמקרסם והמורד חייב וכ"כ הרמב"ם בהלכ' שבת פ' ח' ז"ל החורש כל שהוא חייב ודברים אלו פשוטי' כביעתה בכותחא לכן כתבתי להיות פשוטי' לענ"ד
אפי' היו עדים בדבר מאחר שלא התרו בו והוא אומר שוגג הייתי כי העושק יהולל חכם כו' כאמור ברשום מדין תורה ראוי להענישו כי זה המשפט לאלקים הוא לא נתן לבני אדם ואם רצו להענישו לפי העת וכפי דעת ההמון אין ראוי להענישו ב' עונשי' מאחר שכבר הענישוהו אומות העולם בהליכ' בעל דינו לאומות העול' בערכאות שלהם אם כונתם להענישו לא להרויח מעות והוא צועק חמס יענישו אותו בדין תורה אפי' נניח שהיה מזיד בלא התראה אפי' מלקות אין מלקין אותו לפי שאין שם התראה במקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך לענ"ד יצחק בן עמר'. ע"כ מה שראיתי העתק ענין זה
הביאו לפני מי שאיני יכול להשי' פניו ריקם וחיל' פני לגלות דעתי ואני אומ' שאני מסכים לדברי החכמי' החתומים גם שאין חתימתם ידועה אנלי ודאי אפי' הכי ראיתי להורות דעתי בקצרה ולומר שאני מסכי' לדברי החכמים הנז' שכפי האמת המענישי' לראוב' שגו ברואה וכ"ש אחר ששמעון הענישו על ידי אומות העולם כנז' בתחילת דברי אני אומר שכפי הנראה מדברי החכם הפוס' הראשון לא נודע בבירור שעשה ראובן החור בשבת וא"כ דבר תימא הוא מאד לעלות בדעת לחשוד לשום איש אשר בשם ישראל יכונה שעש' דבר כזה והיה ראוי לכל בעל שכל לתלות שעשהו בימות החול אפי' בצד רחוק שאפי' את"ל שנודע שכל ימי החול ראו שלא היה שם נקב מ"מ היה להם לתלות שמא סמוך לחשיכה עשהו שאי אפשר לנו לומר שהעמידו שם שומרים בבקר ובערב וראו שלא הי' שם חור כלל בהכנסת השבת אשר ע"כ נראה לי שהמשא ומתן בעשיית החור בשבת הוא דבר זר מאד ולא היה ראוי לעלות על ספ'
ואם היה שרצה הפוסק הראש' להורות לנו חדוש שהים חייב משום חופר הא ודאי אינו כן לענ"ד שיותר קרוב אל הדע' שהיה חייב משום בונה וכדאמרינן בגמ' שבת פ' הבונ' העוש' נקב בלול של תרנגולים רב אמר משום בונה ושמואל אמר משום מכה בפטיש ופירש"י נקב בלול כדי שיצא הריח של צואה ולא יזיק להו דידוע שהלכ' כרב באיסורא וא"כ יש לנו לומר שכמו שהעוש' נקב בלול של תרנגולים כדי שלא נמשך נזק לתרנגולים גם זה שעש' הנקב כדי לשפוך משם המים כרי שיגיעו לחבירו הוי בונה וכן הרמ"בם כתב בה' שבת העוש' נקב כל שהוא בלול של תרנגולים כדי שיכנס להם האורה חייב משום בונה הרי למדנו מכאן שאם שמעון זה היה עושה נקב זה בפני עדים היו צריכין להתרות לו משום בונה
ועתה נבא לעיק' הכונה שאין ספק ששמעו' שעש' מעשיו בפרהסיא ומס' לראוב' ביד אומות העולם שראוי לעונש גדול דכתי' כתא מכמר שכיון שישראל נכנס ביד' אין מרחמי' עליו ומביאו לידי סכנה ולכן אע"פ שהיה לנו לצדד בכל הצדדין להצילו מלומ' עליו שחילל שבת מפני שלא נחשדו ישראל על כך ואימת שבת מוטל אפי' על יותר עם הארץ שבישראל ויודעים שהמחלל שבת הוי כמשומד לכל התורה כלה מ"מ אי איפשר לנו להצילו מעונש גדול על המסירה שעש' וכתב הרמב"ם ז"ל והביא לשונו הריב"ה ח"מ סי' שפ"ח וז"ל כת' הרמב"ם אסור למסור ישראל ביד גוים בין בממונו ובין בגופו ואפי' היה רשע ובע' עבירו' ואפי' היה מצר לו ומצערו עד אין לו חלק לעולם הבא הנה אתה רואה הפשע הגדול שפשע שמעון במה שמסר לראובן ביד אומות העול' וכי המבלי אין תורה בישראל הלך לקרא' נחשים
מטע' זה נפלאתי הפל' ופלא על הבית דין שהענישו לראובן מה ראו על ככה להעניש לראוב' ולהניח לשמעון ועולם הפוך ראיתי שמעון חטא ופשע פשע גדול וראוב' לקה על הספ' באומד הדע' אין זה כי אם עון הדור אם הדברים כנים ואמתים כנ"ל בדברי השאלה עד שאני אומר שאלו היה הדבר תלוי בי הייתי מעניש לב"ד שכך דנו והייתי מחייב לשמעון שיפר' לראובן כל מה שהוצרך להוציא בהצלת עצמו מאומות העולם וכל זה בפסיד' דממונא אבל בצערא דגופ' לא יכופר לו לשמעון בכל אילי נביות עד יתרפס לפני ראובן וירבה עליו ריעים יסלח לו וצור ישראל יצילנו משגיאה גדולה וקטנ' כה אמר הצעיר שמואל די מדינה: