שו"ת מהרי"ל/סימן קצט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

וללמוד לנשים אעפ"י שצריכן להתקיים כל לא תעשה ועשה נמי שלא הזמן גרמא. מ"מ אין ללמדה דהוי כמלמדה תפלות כדאיתא פ' היה נוטל ויליף לי' מאני חכמה שכנתי ערמה כיון שנכנס חכמה בלבו של אדם נכנס בו ערמימות וכן פי' רש"י ז"ל מתוך כך תעשה דברים בהצנע וא"כ חיישינן שמא תבא לידי קלקול לפי שדעתן קלות. ואפילו כי היא מצוה. קרינן ביה עת לעשות כו' דיצא שכרו בהפסדו. וכל שכן דאינן מצוות. ואי משום דידעו לקיים המצות אפשר שילמדו ע"פ הקבלה השרשים והכללות וכשיסתפקו ישאילו למורה כאשר אנו רואין בדורינו שבקיאות הרבה בדיני מליחה והדחה וניקור והלכות נדה וכיוצא בזה והכל ע"פ הקבלה מבחוץ ובימי חזקיה שהיה טומאה וטהרה נוהג והוא בכל יום היה בקיאות בו ומייתי ראייה שהיה מרביץ תורה בישראל. כי אלולי שהיתה הרבצת תורה באנשים מנ"ל לנשים עמי ארץ ולתנוקת לידע כל זה. וכן צריך לומר דהא דקאמר נמי תנוק ותנוקת וכי ס"ד שלמדו כל זה אלא על פי קבלת אביהם שהיו בקאין וגדולים בתורה הכי נמי נשים ועבד נמי חייב בכל המצות שהאשה חייבת בהן ואסור ללמדן תורה. ואפילו הכי מצינו מהם שהיו גדולים בתורה כגון טבי עבדו של ר' גמליאל שהיה ישן תחת המטה לשמוע דברי חכמים כדאיתא בתו' דסוכה. וכן שפחתו של רבי וכהאי גוונא טובא בתלמודא. וברוריה וכיוצא בזה. אי נמי שע"פ אביהם עשו וצ"ל דאביהם סבר כבן עזאי דאית ליה פ' היה נוטל חייב אדם ללמוד בתו תורה כו'. אמנם יותר נראה לי שמעצמם עשו שהרי ברורי' הוכיח סופה על תחילתה שלא סמכה על דברי חכמים שאמרו נשים דעתן קלות וראש לחכמים אמר אני ארבה ולא אסור ולא אטה כו'. והכי נמי סמכה על צדקתה שלא תעבור על הלמוד. ואפי' לדברי מר נמי איתא מיושב שהרי מה להם דברי הימים ופרק תמיד נשחט רק התורה שיש בהם המצות היה להם ללמוד אלא לא מטעם זה עשתה (אלא) כדפרישית שמרצון נפש עשתה: