שו"ת מהרי"ל/סימן קלד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נשאל למהרי"ל על ההיא דכתב במרדכי דאסור לחתוך בשר אחר הדחה ראשונה. אלא מולחין חתיכה שלימה ואחר כך חותכין אותו ואם נחתך קודם צריכה הדחה אחרת. ויש מקצת חותכין אותה אחר הדחה ראשונה ונשאל מה טעמייהו:

מה שכתב מר על מה סומכין העולם דמבשלין אחר חתיכה בלי שום הדחה עכ"ל. אם ראה מר כן היינו משום דלא ידעו ועליה דמר רמיא להזהירם ואין שייך כאן סומכין העולם דרובה דעלמא לא עבדי. ומדכתב מר דמבשלין ולא כתב דמולחין. משמע שרצונך לומר דהמרדכי מיירי בהדחה אחרונה דבתר מליחה. ואם כן הוא שגית דאדחה קמייתא קאי ודוחקא דסכינא מפליט דם והמלח בולע דם אם כן מתלכלך בדם ואין בו כח להפליט הבשר והיינו טעמא דהדחה קמייתא. ואם היה שום מקום דנהוג להקל סבירא להו טעמא דהדחה קמייתא משום שיתרכך הבשר ומפליט. וג' טעמים כתבו רבותינו. אבל בתר מליחה אין נפקותא בפליטה עוד דפליט כל דמו ושרי לקדירה ע"י הדחת דם שבעין: