שו"ת מהרי"ל/סימן קכח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ואם צריך לברך זמן על יין חדש אחר שכבר בירך על ענבים. כמה פעמים נשאלתי על דא ורפיא בידי. אלא מטעמא דידך דאישתני לעילוי דא"כ כמה מיני פירות וירקות הטובים מבושלים מחיין אטו מי לא נפיק בזמן שבירך עליהן חיין. ורב יהוד' דמברך אקרא חיי כשראהו אטו מי הוה מברך שנית כשאכלו מבושל. אלא ע"כ טעמא משום שמחה ששמח בראייתו והיה יכול לברך עליו כשרואיהו אלא שקבעוהו אשעת אכילה כדאיתא בסמ"ק: אלא דבהא מספקא לי דלמא חשיב חד מיני' שמחה שסמכה שנית על היין דחשיב חד מיני דקי"ל כרבנן פר' בתרא דע"ז חמרא חדתא בעינב' בתר שמא אזלינן. ואוכל תרי מיני צריך זמן אפילו ב' מיני אגסים או אגוזי ותפוחים כדאיתא בספר חסידים. או דילמא כיון דחד טעמא הוא וא"כ כששמח בראייתו או אכילת ענבים יודע שהיין יוצא ממנו והכל שמחה אחת אפי' אי הדר שתי ליה אחר מ' יום חשיב חדא. מידי דהוה אלולב דאם בירך בשעת עשייה תו לא הדר לברך בשעת נטילה. ואפילו שלא בשעת עשייה כגון יומא קמא דנהגינן באלו הגלילות שלא לברך ביום שני. אע"ג דאי יומא קמא חול לא שעת עשיי' ולא שעת מצוה הוי כדאיתא בסמ"ק. ואפי' זמן דבדיקה וביעור חמץ פי' הרא"ש דנמשך אחר זמן דרגל אע"ג דקודם לו הוא. הכי נמי נימא דנפטר בחדא דהכל שמחה אחת וכן זמן דקידוש פוטר זמן דלולב לדברי הגאון פרק לולב וערבה. ואנן דפלגינן עליה משום דתרי מצות נינהו לגמרי. ומ"מ יש לחלק בכל הני. ודעתי נוטה לפטור יותר מלחייב ומספיקא אני מונע לאכול ענבים עד יום שני דריש שתא: