שו"ת מהרי"ל/סימן קכו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נשאל למהרי"ל למי שעשה ב' ימים ט' באב והיכא דנדחה ליום א' אי צריך נמי להתענות ב' ימים:

ומה טעם אנו שופכין על הכבד אחר צלייתה כשאנו רוצים לבשלה אחר כך. ואנו אוכלין אותה בלא הדחה. ומה טעם שאנו מולחין הכבד:

וגם אנו מברכי' זמן על יין חדש אם אכל כבר ענבים מאחר דאישתנוין לעילוי. (ואלו תשובותיו):

תכתב ותחתם לחיים טובים אהו' הר' אלחנן כ"ץ שי'. העושים ב' ימים ט' באב ט' וי' וט' באב חל בשבת ונדחה. נראה דאין צריך להתענות יום י"א דהא גופא די' חומרא יתירה היא והא קמן חזינן דאפילו ביום י' באב גופא מקילינן כעובדא דרבי יעב"ץ. מההוא דסנאב בן בנימין. ואם כן י"א מנין לנו. ולא דמי למה שכתב במרדכי דרש"י החמיר בערב פסח שחל להיות בשבת גזירה משום שאר שנים דהתם תקנתיה דרבנן היא ואיכא דררא דאורייתא משום הבטול ואסור תשביתו. אבל הכא אפילו רש"י מודה. ולא שייך למיגזר. אבל שלא לאכול בשר ולשתות יין ליל מוצאי י' באב נ"ל דיש גם כן למנוע כה"ג למי שנוהג שלא לאכול במוצאי ט' באב דאין זה משום חומר' דריב"ז דבו נשרף רוב של היכל אפי' מי שאוכל ביום י' בשר יש שנמנעין כמו ט' באב משום חומרא דתענית ואבילות של יום ושייך לבין המצרים. וכן המנהג למי שנמנע ג' שבועות נמנע גם כן מוצאי ט' באב ומהאי טעמא גם כן נמנע יום י' כשנדחה. וכמה מיני תעניות של תשובה אשכחן דאין לאכול במוצאי תענית בשר ויין. וט' באב וי' באב כחד מנייהו לנוהגין: