שו"ת מהרי"ל/סימן קכב

נשאל למהרי"ל הלוה מן הגוים וטוען שאינו רוצה ליתן מאותו מעות מסים ועולי' אם יכול ליפטר מחמת שטוען שגם הוא צריך ליהנות לגוים:

וגם נשאל אם הנודר מן היין מותר ביין מבושל ובקונדייטו"ן שהוא יין מבושם:

וגם למי שנודר מן היין חוץ מן השבת וי"ט אם מותר לשתות הבדלה או לא (הא לך תשובותיו):

יסגא שלום אהובי הר' אלחנן כ"ץ שי'. על אודות הלווים מן הגוים בריבית אם חייבין ליתן מהם מסים ועולי'. לענ"ד היה נראה לכאורה שכפי ערך הריבית שנותן לגוי הוא פטור כגון אם נותן לגוי חלוש מזהובים. ומנהג העיר ליקח ב' חלוש מן הגוים הלווים. אם כן הלוה מן הגוי י' זהובים חייב ליתן מן הה' כי בה' אין לו ריוח. אבל כי דייקת אין זה מנהג דין הגון. דהא קמן אם היו לו מעות מישראל למחצית השכר היו המסים נגבים מן העסקא אף מפלגא דפקדון כמו שפסק מהר"מ. ואפילו אי ההוא ב"ה דנותן לא שייך בכרגא דהכא יצטרך ליתן מחלקו כאחד מבני העיר. והכי נמי הוי דינא על הגוי ליתן אלא דלא מצינו למכפייה. אם כן זה שלוה מן הגוי לאו כל כמיניה למפסק לחייותיהן דחביריו ע"י הגוי בשביל ריוח שלו. הגע עצמך אם כן מי שלווה בחנם מן הגוי נמי יכול לטעון אי לאו דעבדי ניחא לנפשיה לא היה מלוה לי כגון שפעמים אני מלוה לו גם כן בחנם ומתבטל כיסי והוי הלויני ואלוה לך או פעמים אני מוזג לו וכמה מיני שירות וכל זה יפטר כפי העולה. וכן הלווים מן היהודים ימצאו טענות כאלו. אם כן לא ידענו ידינו ורגלינו. אף על גב דתיקן רש"י ור"ת בצרפת. לא מצאתי ולא שמעתי שנתפשטו אותן תקנות במדינות אלו והזכירו לבד צרפת בתקנתם. ואולי צורך שעה ובהסכמת העם נעשה דמחלו אהדדי. גם יש בידי תשובת הר"ר מנחם מירזבור"ג שכתב שאין צריך ליתן משל גוים. וגם על דא לא סמיכנא. כי מוכח מתשובתו שמנהגם שלא היו נותנין מפקדונות וחפצים שאין מרוויחים בהם. ושמא על זה סמך וחשיב ליה כמו פקדון אף כי לבי מגמגם בטעם זה. אבל מנהגינו שחייב האדם ליתן מכל אשר לו בידו וטמון וגלוי ונראה דכ"ש כה"ג. ומנהג פשוט בכל קהילות הלווים מעות מן ההקדש בריבית שנותנין מזה כמו משל עצמן אם הוא בלא משכון. או על משכנות שפעורי' מן המס כגון בגדים או ספרים. אם כן נתננו דברינו לשיעורי' כי זה נותן ריבית קטן ולוקח גדול וזה בהיפך. והאידנא נפישי רמאות ונכון להחמיר שלא ליתן להם יד להערים כך ענ"ד נוטה אכן אם יש מנהג או קבלה. על זה לא אדבר: