שו"ת מהרי"ל/סימן קיז
ואבל על אביו או על אמו בעל ברית אם מותר לכנס לסעודה. לשונך משמע שהוא תוך י"ב חדש. מסקנת הראב"ד דכשהשמחה תלויה בו. כגון משיא יתום ויתומה. דשרי לאכול אפילו בסעודת נשואין דחשיב שמחה שלו וסעודת מצוה. ונראה דהאי בעל ברית נמי ל"ש כיון די"ט שלו הוא. וכן כתב בתוס' דמועד קטן דאם נולד לו בן דשרי. וחזינן דר' יעב"ץ השוה הבעל ברית לאבי הבן. וכן כתב בפרנס דמהר"ם תוך ל' של אביו היה בעל ברית ורחץ. וכן כתב עוד שם שמותר ללבוש בגדי שבת עד אחר ב"ה. אלמא דחשיב ליה כרגל מדשרי ליה בגדי שבת דגזירת ל' היא כמו גיהוץ וחמיר מרחיצה דהוי הלכת' מדינא. וכן כתב תשב"ץ להדיא דמותר הבעל ברית והמוהל לאכול שם ויליף ליה מההיא דראב"ד כדפי' לעיל. אלא דבהג"ה גמגם וכתב דנהגו לאכול עם השמשים. אבל גימגומו דלא חשיב סעודת מצוה אלא כשאין שם שמחה כגון של עיבר. ומסקנת' דתוס' במ"ק ויתר רבותינו הקדמונים אית להו כדפי' הלכך לענ"ד האוכל שם לש"ש כשהוא בעל ברית הרי זה זריז ונשכר: