שו"ת מהרי"ל/סימן פט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

שאלתי הנשר הגדול מהר"ש אם יכול ראובן לכוף את שמעון שיתן עמו מס בשוה. והשיב לי אין זה שאלה כי אם תואנה הוא מבקש וזיל קרי בי רב הוא כי דבר פשוט הוא לכ"ע אחד המרבה ואחד הממעיט איש לפי ממונו תכוסו עליו והמנהג מבטל הלכה כדאיתא פ' השותפין הכל כמנהג המדינה דגרס עלה בירושלמי זאת אומרת מנהג מבטל הלכה. ועוד לאו מנהגא הוא אלא דינא דתלמודא הוא כדאי' בפרק השותפי' לפי שבח ממון הן גובין. וכתב המרדכי עליה כל מילתא דלית ביה סכנת נפשות לא אזלינן אלא בתר ממון. ופירוש המרדכי זהו נקרא שאין בו סכנת נפשות הואיל והשר אינו בא ברצון על הנפשות. וגדולה מזה כתב רבי מאיר במרדכי בהגוזל בתרא בתשובה המתחלת על ששאלת ראובן קבל עסקא וכו'. וכתב שהמסים ניגבות מן העיסקא וכתב וז"ל אע"ג שעשה השר תפיסה הדבר ידוע שלא בא השר על עסקי נפשות אלא על עסקי הממון אלא לפי שרוצה להכביד עליהם ולשאל הרבה וירא פן יבריחו וצוה לתופשם. וכ"ש בנדון זה שמחשבין לפי ממון. ועוד ראיה מתשוב' שניה שהשיב מהר"ם וז"ל היכי שמסרה האשה תכשיטיה שהבעל חייב ג"כ לתת מס מאותן המעות. שמע מינה שנותנין מס לפי ריבוי המעות. ונלאתי להאריך כי הדבר לפי ערך הממון כי מעשה בכל יוס שנותנים מס ממעו' נכרים אע"ג שהגוף אינו בעיר: