שו"ת מהרי"ל/סימן פג
סוכה שהעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה יש מרבותינו שהורו בארץ הזאת לאסור וכן הורו תלמידים אחריהם. ומיום שהוגד לי שהורה כן בשם האלפסי תמיהני מאוד כי דקדקתי באשר"י פרק הישן דשרי והקשתי להו אם כן איך יניחו מעמידי סכך בחלון כותל מחובר או כותל אבנים וכה"ג טובא ואין עונה אמרי מהו. וכעין זה הקשה הרא"ש ולא יכולתי לחקור מאין הרגלים עד שאינה היום לידי ספר האלפסי ומצאתי שם מאין יצאה הוראה זו דבמתניתא פליגי ר' יודא ורבנן בסומך סוכתו בכרעי המטה ורבנן מכשירים ופוסק רב אלפס כר' יהודא ומפרש טעמא בגמרא תרי אמוראי חדא מפני שמעמידו בדבר המקבל טומאה. ור' אלפס לא הביא הטעמים אלא דמהר"ז כתבו בפירושו אותו הטעם לחודיה ולמדו משם הלכות סוכה וקסברי דהיינו טעמא דר' יודא ומתוך כך הורו לאיסורא וקשרו מעמידי סוכה בחבלים ויתידות של עץ ונשארו מיתרות של ברזל. אבל ענ"ד אינו כן דרוב הגאונים פסקו כרבנן ואפי' לר' יודא מפרש אמוראי אחריני טעמא אחריני ואותו טעם הוא עיקר כמו שהוכיח הרא"ש וכן נהגו כל רבותי ואין כאן ספק. ומהר"ז שכתב טעם זה משום דאיהו קמא ופשוט יותר נקט ליה אבל טעמא דידך משום דהכל הולך אחר המעמיד ליתא דההוא מיירי שמעמיד הכלי לקבל משקה דאיירי בה רבי מאיר בפרק קמא דשבת וקי"ל כוותיה אבל מעמיד עיקר הכלי היינו פלוגתא דרבי נחמי' ורבנן פ' במה אשה ואין עניינים לכאן ואין למידין משם לענין סוכה דהוי מחובר והתם פליגי לענין כלי הי ניהו עיקר הכלי ולענין טבעת מחובר לבית אמר דבטיל לגבי בית והרי הוא כמוהו ולא הולך אחר המעמיד: ומה שכתבת שהמרדכי והרבי שמואל הצריך להמתין עד חצות תשובה מהר"מ הוא. אבל לא ראיתי רבותינו נוהגים כן אלא בעת האוכל אזלי בתר ההיא שעתא כדמשמע לשון שאר רבותי דישער אדם בעצמו אם היה יוצא מביתו מפני צער כזה כדאיתא בהג"ה במיימוני: