שו"ת מהרי"ל/סימן פ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

שלום לכם אהו' ה"ר שמואל וה"ר אברהם וה"ר אשר וה"ר מנחם שי' ד"ת לא ידענא אך ענ"ד אודיעכם כי מה שטוען שמעון שאינו מחוייב להחזיר אלא חצי קרן ופרי ולא שום דבר יותר לאו טענת' היא אלא בגדיה ותכשיטיה וסבלונות ודמי הטבעת הכל יחזיר החצי דנכסי מלוג הוו טפי ברשות' וחזקת' מנכסי צאן ברזל. דהיינו נדונייתא כדאיתא פרק החולץ. ופרק האשה שנפלו וכל שכן שהתנה להחזיר אפילו פרי כ"ש נכסי מלוג. ואפילו בלא תנאי חייב להחזיר מדין תקנת הקהלות ולא הוסיף בתנאו אלא להחזיר ולבאר התקנה. ותקנת הקהלות הויא גם כן על נכסי מלוג וראי' מדפסק הר"מ דבשנה ראשונה אינו חייב לקוברה ותקנת קבורתה הויא גם כן תחת ירושת נכסי מלוג כדאיתא פרק האשה שנפלו ודאי קבורתה מוטל על שמעון כיון דקירות אין להפקיע תקנת קבורה כדמוכח לשון מהר"מ דבירושת כל דהו מחייב הבעל בקבורתה. ותקנת טוליטא היתה מבואר בע"א מתקנת הקהלות. ומה שנגנב מן הנדוניא בחיי האשה בזה רואה אני את דברי שמעון שינכו לשניהם כי אינו חייב להחזיר אלא מה שהוא בעין כמו שכתבו רז"ל. והא דנכסי צאן ברזל הוו באחריות היינו אם תתאלמן או תתגרש אבל חזרה זו מפני התקנות והתנאים נסתפחה שדה היורש בהדי דבעל הנ"ר בינדיט בא אצלי ואמר שהוא נקרא מראובן בטענות ששלחתם אלי ואמר לי מקצת דברים שנסתפק' בפסק. ובזה יחפוץ הוא ושמעון שכנגדו לבאר. והנה אף על פי שאין משיבין אלא לדיינים מכל מקום הואיל ואמר שלא היה יכול לבא אל הדיינים וגם אמר שרצון ב' הבעלי דינין הוא. וגם אמר למסור כתבי זה לדיינים על כן לא יכולתי להתאפק מלכתוב לכם דברי אלה רבי בינדיט הנזכר אמר ששמע מבני אדם שהיו אצל נתינת הטבעות שנתנו לכלה והגידו לה שניתן לה יותר ממה שאמר שכנגדו. ואותן בני אדם אינן כשירין לעדות על כן יקבל שמעון בחרם שאין בידו יותר טבעות ודמי טבעות ממה שטען. עוד אמר רבי בינדיט שאינו מאמין לשמעון שלא הרויח יותר ממה שטען וגם אינו מאמין לו שנגנבה על אלו הטענות א"כ לא שבועות ד' שומרין ולא שבועת אפוטרופסת וגם אין לגלגל על טענות אלו בחרם דלעיל. אך רבי בינדיט יכול להחרים סתם בפני שמעון על מי שאינו טוען אמת בטענות אלו ושלום הק' יעקב הלוי: