שו"ת מהרי"ל/סימן עז
שלום לכם אהובי הדיינין ה"ר שבתי בר יעקב וה"ר דוד בר יצחק. מה טרחתם למרחקים לדרוש רקים כמוני בדעת עוני. הלא סמוכים לכם רבותי אלופי אשר קטנם עבה ממתני. ויודעין תוכן הענין על בוריו להצדיק צדיק והפכו. ומכל מקום אחרי אשר כתבתם שקבלוני עליהם בעלי דינים אשיבכם כפי לבבי אך ד"ת לא ידענא: על אודות לאה התובעת מראובן הבית שדר בו והשכירות כמה שנים עד עתה. וראובן משיב הבית הזה של דודת לאה. לפי אשר הבנתי בטענות ועדיות דללאה ודודתה אית להו חזקת אבות בבית זה דכל אפי שוין. וידוע ומפורסים שהיה של זקנת לאה הלכך חצי בית זה בחזקת לאה עומדת אף על גב דראובן דר בו כמה שנים ומשמע בטענת' דלאה הפסיקה בין מחאה למחאה ג' שנים. וקיימא לן דצריך למחות כל ג' שנים. ואפילו לא הפסיק' אלא יש לה עידי מחאה גם באותן ג' שנים. מכל מקום הרי דודתה ישבה בבית כמה שנים כדאיתא בטענות וקיימא לן שותפין יש להן חזקה כדנחית לכולה' ואי' ביה דין חלוקה. ואם כן נימא הכי ראובן הבא מכח הדודות נוקי בחזקתיה דהחזיק בה או המשכיר שני חזקה א"ה אין כאן חזקה כיון דלאה זו נשואה היא ואין מחזיקין בנכסי אשת איש דסמכינן אבעלים כיון דהבית דידיה נינהו. ואפי' את"ל דבחפר בו בורות שיחין ומערות דמהני אפי' גבי אשת איש והכא טענה לאה עצמה שראובן קלקל והפסיד הרבה בבית. מכל מקום אין כאן חזקה לראובן בזה דאין זה היזק כמו בורות שיחין ומערות הא קמן לאה ואינה תובעת שיפרע ויתקן לה מה שקלקל אלא טענה דביתה היה שלם והבנין אשר בנה שלא לצורך היה כדי שלא ינכה אותו בשכירות. וכיון שהכל דרך בניין היה ואין זה הפסד בגוף הקרקע לא הוי כבורות שיחין ומערות והוי כאלו החזיק בקרקע וחלקו לב' חלקים או לג' דאין זה קלקול. אף על גב דניחא ליה למריה דארעא דליהוי חד ארעא דאיכא אינשי טובא דניחא להו בה"ג הכי נמי כמה אינשי דניחא להו בהנך בניינים שבנה ראובן וכל כה"ג סמכא על בעלה ולא שייך הכא לא עביד איניש דחזי דמקלקלי ליה לארעאי' ושתיק אדרבה איכא למימר כל שיכא דכרבי ניעול ביה. הלכך אין לראובן חזקה בנכסי אשת איש. כל שכן דחזקת הדודות אינה כלום דלא שנתה ולא קלקלה מידי. אבל כתוב בטענות ראובן שאותה הדודות החזיק' בו כמה וכמה שנים. ועל זה צריך לדקדק אם הדודה החזיק' ג' שנים בשופי בחיי אמה של לאה שהיא היתה אלמנה אם כן הוי שפיר חזקה אם יש בבית כדי חלוקה כדפי' לעיל אם יביא ראובן ראיה על זה לא מצי לאתויי ראיה מהני דדיירו ביה על פי הדודת אם לא שלא נודע כי אם ע"פ עצמו דאם לא כן נוגעין בעדות הן. אבל אי לא החזיק' בו הדודות שני חזקה בחיי אמה של לאה שהיתה אלמנה וגם שהייתה עמה במדינה דשכיחא שיירת' אז לא חזינן חזק' לראובן בחלקה של לאה דכל היכי דבא מכח אחד דזבנא מן המערער צריך חזקת הלוקח או המוכר. וספיק' ר"י היינו בדאיכא מיגו שלא היתה שלך מעולם. ומה שכתב ראובן דאית ליה מיגו דלקוח הוא בידו. לא אמר כלום דלא מצי טעין לקוח כעובדא דרבה בר שרשום דאפי' טעין לקוח לא מהימן כדפי'. ועוד נהי דמהימן כל מאי דטעין שכן השכירה מן הדודות מכל מקום לא עדיף מיניה ולא מצי לבטל חזקת אבות של לאה הלכך בחצי הבית של חלק לאה לא חזינן ליה זכותא. אבל באידך פלגא של דודתה לא חזינן שום זכותא או ראיות בטענות לאה שסילק את דודתה היא או אמה מחלקה אלא שהיא טוענת כן ולאו כל כמיניה להחזיקה בשל אחרים בלתי ראיות. ובטענות לאה כתוב וז"ל ואמי היתה דרה בו כמה שנים וכן אני כו'. וזה אינה מובן לי אם דרה בו עם אחותה ודודתה אין זו חזקה בחלק דודתה אבל אם תברר בעדות שדרה בו היא עצמה לבדה שני חזקה בשופי או אמה אם כן הויא דלאה חזקה בחלק דודתה ובלבד שהיו שיירות מצויות. דאשכנז וצרפת כיודא וגליל דמי לענין חזקה דאין שיירות מצויות: שוב מצאתי בספר עץ חיים ואי ליתא כל הני אין ללאה חזקה בחלק דודתה. ומה שכתב' לאה שראובן השיב לבעלה לפני ק"ק דציפורי שהשכירה מלאה. ע"ז השיב ראובן תשובתו. ונראה לע"ד דמהימן בהא. וראיה מהא דפריך פרק חזקת הבתים אמתניתא דכל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה פשיטא. ומשני מאן דאמר כגון זה פתח פיך לאלם הוא כו'. וכתב מכלל דאין טעין הכי מה שאמרתי תחלה שלא אמר ליה אדרבא דהוא מסתפינא דלימא ליה אחוי שטרך. אלמא דמהימן ליה אי יהיב אמתלא למלתיה מ"ט טעי' הכי. הכי נמי יהיב אמתלא כדי לדחות את הבעל דלאו כ"ע דינא גמירא דהכי נמי צריך לומר בההיא דטעי' שלא אמר לי אדם דבר דלאו דינא גמור דחזקה במקום שטר עומדת. ועוד דעביד אינש דזבין דינא ורוצה היה ג"כ ליתן ללאה קצת שכירות מחמת ערעורי'. ולא דמי הא לההוא דבקש אחד מן הישוב שיתיר לו שנה דפסק מהר"ם דהוי כמו צנא מלא פירי בסוף פרק ח"ה דפי' דהתם לא זבני אינשי מגמלא אונא דמה תועיל לו שנה שנה. אבל הכא שמא כך היה דעתו ליתן לו כל שנה דבר מועט בשביל תרעומתה כמו שכתב שרוצה להשוות עמה כל שכן דאית ליה למיחוש שמא תמות דודתה הזקנה ולאה תרשנה. ע"כ טוב היה לו לפייס את לאה בדבר קל ובזה דחה הבעל וכ"ש אם חצי הבית של לאה כדפי' לעיל אלא אחצי שלה קאי וכל היכי דלא הוכחש בעדים אלא ע"פ עצמו חוזר וטוען ולא הוחזק כפרן הלכך מכל הני אין לבטל חזקה דראובן דטעי' לפירות יורדת מכח דודתה של לאה בחצי הבית. אמנם מצד אחר רואה אני זכות ללאה דאף על גב דהיורד לנכסי נטושין היינו יוצא לדעת אין מוציאין מידו וכל שכן הכא דטעי' ראובן ששכרו הימנו. מכל מקום נראה לפי עניות דעתי דמצי לאה לסלקו מכח דינא דב"מ דשכירות נמי שייך ביה דינא דב"מ דשכירות ליומא נמי ממכר הוא כך פסק הרא"ש בתשובה הלכה למעשה ובתראה הוא. אע"ג דהרמב"ם פליג אזלינן בתר בתרא ומעשה ועוד דשותף עדיף ממצרן. וכה"ג פסק מהר"מ אע"ג דאשה לית בה דינא דב"מ דינא דבר שותפין אית לה דעדיף דשותף בגוף הקרקע הוא ושמא נמי הרמב"ם מודה בשותף. ואף ע"ג דר' תם אין דין מצרנות בבתים. רבנן בתראי אסהידו דלא נהגינן כוותיה בהא וכן מעשים בכל יום. ואפשר נמי דר' תם מודה בשותף. הלכך לא מבעי' לא"ז דיכול המצרן לסלק הלוקח אחר כמה שנים. אלא אפילו לרבוותא דלא סברי הכי כגון מהר"מ והר"ש ורב האי ושעמהם מ"מ נראה דבנדון דידן מודו דודאי כי הוה מצי לסלוקי וחזי ליה דמשתמט ולא סלקי הוה מחילה. אבל נדון דידן לאה טוענת שהבית כולה שלה ואפשר כדבריה אלא דאנן לא מצינן לאחזוקי בכולה הני טעמה דלעיל אבל מכל מקום היא לא ידעה שראובן זה יטעון שמחמת דודתה הוא יושב בה לפי דבריה ששכורה היה לה שממנה השכיר אלא דהשתא חזיא דטעין מחמת דודתה וירדה עמו לדין וסבורה לנצחו שיעמוד כולה בחזקתה והשתא דקסליק דינא שהיא והוא שותפין מצי שפיר לסלוקי לכ"ע מכח דינא דבר שותפות כדלעיל ותעשה היא ככל אשר התניתה דודתה עם ראובן. ואף על גב דאין מורידין קרוב כו' הא לא הורדה היא אלא דינא ותקנת' דרבנן על הלוקח ובתורת שכירות דאתי לידה כיון דמדינ' יש לה לסלק ראובן מכח שותפות מאי אית לה גבי דודתה. אבל התם דאין מורידין אין לקרוב שום זכות בקרקע זו חשו רבנן לפסידא דשבוי: ומה שכתב ראובן להחזיק בבית מחמת תביעות שיש לה על בעלה לאו מילתא היא דאפי' ב"ח גמור לא מצי גבי מנכסי מלוג דאשה וכן הפירות אין לו לתפוס מהשתא ואילך כיון דהיא עצמה צריכה לו ואפילו הבעל לא מצי למכור קרקע לפירות משום ריוח בית והיא צריכה לבית בעצמו לדור בו כמו שטענה. ומטעם זה כתבתי לעיל דיכולה לסלק השוכר כיון דהיא צריכה לבית. ומה שאינה יכולה לדור עם ראובן שפי' טענה דדמי עלה כארי בארובה. על פי כל אלה התואנות והקנטורי' שנעשו ביניהם אין אדם דר עם נחש בכפיפה. אבל השכירות שעבר שאמר שתופס מחמת תביעותיו כאשר הזכיר בטענותיו על זה איני דן לא לחיוב ולא לפטור כי לא טענו על ככה וגם איני מחייבו להוציאו מתחת ידו הואיל ורבינו יואל ורבנן ריגנשפרו"ג כתבו דמצי תפיס אך יקוב הדין ביניהם כי הפירות היו של הבעל עד כה ובעל דברים דידיה הוא על מה שעבר. ומה שכתב ראובן מחמת מסים של בתים אין בזה ממש ועדות ר' ליפמאן שאמר אינה כלום מכמה טעמים ואין צריך לבאר. והבניינים שבנה חשיבנ' ליה לראובן כיורד ברשות כ"א בא מכח הדודת הוי במקומ' ושותף כיורד ברשות דמי אפילו בחלק חבירו. ואם תסלקיהו לאה מהשותפות אפ"ה הוי חשיב כיורד ברשות. כי כן כתבו הגאונים על לוקח המסתלק ע"י מצרן דחשיב כיורד ברשות. ועוד אפילו שלא ברשות הורו הגאונים דהחצירות ראוים שם לבנות ולהוסיף ואם ירד מעצמו כיורד לנכסי רטושין. כתב גם כן הרא"ש דכל הצריך לבית דהוה למיחש לסכנת נפילת הבית וקלקולו צריך ראובן ליתן לו ולא מצי למימר טול עצך ואבנך. ועוד בתשובתו על ראובן שיצא מן העיר כו' ובא שמעון ודר בביתו ובנה בו כמה בניינים ואפילו שלא ברשות. ואפילו הבונה חורבה של חבירו מסיק הרא"ש כהראב"ד דלא מצי למימר טול עצך ואבנך אלא צריך לפורעו אי איניש דאמיד הוא דתואנה הוא מבקש הילכך מכל צדדין ראובן כל מה שהוציא על הבית שראוי לבנות על פי בקיאין לפי מנהג המקום וצריך הוא לו כמו שטען ישבע כמה שהוציא ויטול או ישומו בקיאין כמה הוציא וגם ישומו בקיאין כמה שכירות הבית. ומה שחייב ליתן מחציו או מכולו לפי מה שפי' לעי'. ואם היציאה מרובה תתן לאה המותר ואם השכירות מרובה כבר כתבתי יעכבנו עד יקוב הדין בינו ובין בעלת לאה: ומה שכתב ראובן שלא יוכל לצאת בחורף וזמנו היא בר"ח אלול איני רואה דבריו כיון דימים רבים הוא שטענה עמו לאה איבעי ליה למיחש שמא תנצחנו. אף כי מר שמואל אמר לו כי אין צריך להוציא מוחזקות שלו מתחת ידו כיון שציית דינא הוא לפניו מכל מקום לא פסק לו שזכה בבית. אמנם אם אונס גדול הוא לראובן שלא יוכל כלל למצא בית בימי החורף נכון ללאה לעשות לפנים משורת הדין להניחו בבית באחת המקומות כי זהו הטוב הישר עד אשר ימצא לו בית עד כלות החורף ותנסה אם תוכל לדור עמו מחמת אונסו אם האונס מבורר: ומה שתבעה לאה ריווח מן השכירות לאו כלום הוא דהלכא רווחא בישראל המבטל כיסו של חבירו אין לו עליו אלא תרעומת. כדפי' רבי אפרים כמו שכת' וגרע מגרמא דבהמה וכל הנידמייתי שם. ומה שדן מה"ר ר' אליעזר מטולא היה מבורר וידוע לו שחייב כשעבר הזמן. ומכל מקום הקשה עליו אחיו ומאה עוכל מחי ליה בעוכלא יתר רבותי' רבוותא כדאיתא בפרק הגוזל קמא ואין להאריך. כללא דמילתא אם יש ללאה זכות בחצי הבי' או בכולו מכח חזקה תזכה בו ובשבועה דרבנן תשבעין על קרקעות כיון דראובן טעין ברי שאמרה לו הדודות שסלקה את לאה ואמה וכל שכן דמר שרקע מסייעתו. ואחרי אשר תשבע אם זכיה בחציה מצי מסלקא ראובן מחציה השני מכח שותפות כדלעיל והשכירות והבניינים הצריכים ישומו הבקיאים זה כנגד זה כדפי' לעיל. ושלום הקטן יעקב הלוי: