שו"ת מהרי"ל/סימן ע

מנשים ב"ת אנתא היקרה מרת לאה. מה זה העתרת עלי דבריך ומדינא לא הי' לי להשיב ליכי הא לדייני' אלא עגמ' נפשי עליך ומשום כבוד אביך אשר הוא צורבא מרבנן אעבור על מדתי ואשיבך ואת אוהבך עמך אף כי אין צורך כי לכל דבריכם יש תשובה מפורש באגרתי הראשון למדקדק בו. ומ"מ אפרש וזיל גמור ואענה פן תהיה חכם בעיניך. ראשית דברים הבאת ממנה שלישי דריש ב"מ דחשיב מוחזקים תמהתי תמהונות ופלאי פלאות חזינן הכא דקמדמי' ההיא מוחזקות למוחזקות דכתובת וירושה התם תלי טעמא דחלוק' במוחזקות כדפי' הרא"ש כיון דמוחזק בו מוטל על ב"ד למחות ביד כל הבא לגוזלו הילכך פסקינן להו דין חלוקה אבל מידי דאין אנו יודעי' של מי הוא אין מוטל על בית דין כו'. והכא נדון דידן או כל מילי דחשיב ראוי לגבי ירושה וכתובה אטו אם בא אדם לגוזלו מן הבעל או האב מי לא הוה מוטל על בית דין למחות אפילו הלואתו הגדול שיוכל להיות כיון שידוע לנו שהוא שלו או שהוא חייב לו הלא אפי' לתפוש כולן משלו ולא מפקינן מיניה. תדע דשטר חשוב נמי מוחזק ריש ב"מ אפי' על החוב והא ודאי ראוי הוא לכל מילי בר מכתובה וב"ח מטעמא דמפרשי רבוותא כמו שכתוב בא"ז הלכך אין הנדון דומה לראיה כלל. אכן יהיבנא ליך כל טענותיך מי כתיבנא דלא גבי' מפקדון של בעלה שביד אחר אפי' ממלוה גבי כ"ש מפקדון. אלא כתבתי ממלוה שלא בא לידו מעולם בחייו דלא זכה בה להיות מוחזק כעין שכר פעולה או נזקי אשתו. וכן נדון זה דגרע טפי דלא הוי מצי לגבות מחיים בשום צד הא חשיב ראוי לגבי כתובת אשה. אבל מנה שלישי יד הנפקד כיד שניהם משום דלא ידעינן הי ניהו הרמאי ולא נוכל להפקיע שוס חד מינייהו מחזקתן וחשיבי מוחזקים ואם יבא אליהו ויאמר שלו הוא היה נטלו מיד. וכי משום שאליהו איננו פה יהא חשיב ראוי אטו אם הנפקד איננו פה אלא בבי חוזאי מי לא חשיב מוחזק בכל מקום שהוא מה שאין כן בנדון זה דמעולם לא זכה בו. שוב הבאת ראי' ממתנת כהונה דנוטל בכור פי שנים במכרה כהונה וזו קשי' מן הראשונה כיון דמכרו הוא חשוב מוחזק כמו שהבאת בעצמך מן הא"ז ודאי דיכול לתופשו אפילו בע"כ של הנותן כדאי' בתו' פרק קמא דב"מ אתקפה כהן אין מוציאין אותו מידו. וז"ל ואם תאמר הבעלים יאמרו ליתן לכהן אחר וי"ל כגון כו' ע"כ. אלמא דהוה ממש מוחזק בו כאלו הוא כבר שלו ותקפה כבר אי הוה דינא דתפיסת ספיקא מהני. אבל בודאי מתנת כהונה במכרי הוה ספיקא גמורה. מה שאין כן הכא דאפילו בבית דין לא מצי למיגבי ולהוציא מידו וההיא דא"ז דמכרו עני היינו הך. וכל זה מבואר בפי' בא"ז אלא לשכר פעולה דמיא וגרע כדפירש בא"ז. ומ"ש דשכר פעולה מחוסר גוביינ' אדרבה הכא ליכא גוביינא כלל כדפי'. ומה שתלית הטעם דמכרי כהונה משום דאסור לחזור ליתא דהכא נכסי לך ואחריך לפלוני איסור גמור לראשון למכור ואפילו המשיא עצה מיקרי רשע ערום. וא"כ מהאי טעמא דאי קדמה סבתא וזבנה משוינן ליה ראוי אלא בטעמא דאינו יכול לחזור בו כי כן לשון האז וכדמוכח ההיא דתקפה כהן: ומ"ש בחזקת בע"ה להוציא ולהכניס כו' מי לא עסקי' ששכר פעולתו היה דבר המבורר כגון חפץ פלוני הא סתמא קאמר. ועוד דלא תלי טעמא דראוי בהא דהא קמן ממלוה גבי' דלהוצאה נתנה ולכל מילי קיימא ביד הלוה אלא במוחזקות תליא מלתא ומלוה היא מוחזקת בה פעם אחת אבל שכר פעולה מעולם לא זכי' כדפירש בא"ז לפי' התו' דבכורות. ועוד כל נפקד מעות בזמן הזה חשוב כשולחני ויכול להכניס ולהוציא לישא וליתן במעות שאינן צרורין כדפסק רבוותא פרק המפקיד מי לא חשיב מוחזק. והך שכר פעולה נמי הואיל וכל מכוש ומכוש קנה כדפי' בא"ז אמאי חשיב ראוי והלא שכיר עדיף מכולהו דאמרינן למשכיר זיל טרח ואייתי זוזי כדפי' ר"ת וליהוי בע"ה נפיק דיד' אלא ודאי חשיב בא לידו. ומה שדקדקת מלשון המרדכי דנקט תרווייהו שלא בא לידו ולא גבי משמע דתרווייהו בעי מה עזרתם ללא כח הא ודאי אלו בא לידו אפילו בלא גבייה כגון תפס או היה לו מידי דב"ה בידו חשיב מוחזק ולהכי נקט ולא גבה דאפי' בא בלא גבייה מהני. ואם נאמר דאתי נמי לדקדק איפכא דגבה בלא בא מהני נוקמא כגון שעמד בדין להוציא מב"ה ונותן ליד שלוחו וכה"ג פרק הריבית כאשר פירשנו דלא גבי ממשכון דגוי אפילו מטלטלין ע"ש. אבל אין נראה לי לדקדק כן דשלוחו כמותו וחשיב כידו וכל זה כתבתי למאי דדיקת מלישנא יתירה אבל אנן מי דייקינן כולי האי לא גמרינן דהא באגודה מייתי נמי ההיא עובדא וכתב וז"ל נמצא בתשובה דאשה אינה גובה כתובה משכר פעולה שלא באת מעולם בידו והוי ראוי עכ"ל. אלמא דלא נקט אלא שלא באת מעולם לידו לחוד דביה תליא טעמא. ולישנא דלא גבה דבמרדכי פירוש' בעלמא היא. מ"ש מפקדון דחשיב מוחזק הואיל ולא גבה. ומכל מקום נדון זה גרע מכולהו דאי איפשר להיות גובה כדפי': שוב הבאת ממהיום ולאחר מיתה. כבר כתבתי באריכות דהוה מוחזק בגוף הקרקע מיד ויוכל לעשות כל צרכיו ובלבד שלא יזיק לבעל הפירות משא"כ הכא דאמר בפירוש שום זכות כו': שוב כתבת ממשכון של מטלטלין אפילו את"ל דמיירי אפילו על זמן מכל מקום המשכון בידו הוה תמור מעותיו וחשיב של אחיך בידו כל שכן בעצמך ולא ידענא מי הגיד לך דמשכנתא בנכייתא איירי לזמן קצוב הא איכא ג' דעות בהא בספר מצות אי איירי בזמן או בלי זמן או בכל הזמן או תוך הזמן או בגופה או בפירו' ולא אמרינן בזה מה לנו בכל אלה אורך שלא לצורך. אלא כתבתי בפי' באר היטב דמה שהלוה בעצמו הוי שפיר מוחזק. אבל מלוה שירש ממורישיו ולא זכה בו מעולם הא מדמינן לשכר פעולה וכל הני שהבאת היה מוחזק במעותיו וכשהלוה על המשכין לא פקע חזקתו. אבל נדון דידן לא הוחזק מעולם ואי אפשר להיות מוחזק כל ימי חייו הוי ראוי דמ"ש שלוחו כמותו: ומנה שלישי פירשתי לעיל דלא דמי לנדון דידן מידי. ועכ"ז להעמידך על האמת. לאחר כך כאשר פטרתי שליח הדייני' בע"ש הייתי תאב מאד למצא בשום מקום אי מלוה על זמן חשוב ראוי אי לאו ובבוקר בשבת בב"ה העיר הקב"ה את עיני ובא בע"ה אחד והביא לי ספר ישן ושאלני מהו. והצצתי בו ואמרתי הוא פי' מת"כ וראיתי בו בתחלתו קצת תשובות ישינות אחת היתה כתיבת יד רבי' יצחק א"ז והיה ג"כ בחיבורו ומכיר אני כתיבת ידו כי כמה ימים היה בחדרי. ומצאתי שם גם כן תשובה ישינה ששאלו על ש"מ שצוה כמה ענייני' ובכלל הצוואות שצוה ליתן לאשתו ריבית והשיבו וז"ל. ועל הריבית ואפי' אי הוי ראוי ולא גבי' כתובה מיניה מיהו זכת' האלמנה בו מכח המתנה שצוה בעלה במתנת ש"מ ליתן לה הריבית דאיתא נמי בבריא במעמד שלשתן. כמלוה גופה במעמד שלשתן דמי לא עסקינן הלוואתו לפלוני בכגון שקבל זמן לפרוע לו ועדיין לא הגיע הזמן דמצי ליתנו במתנת ש"מ ואיתיה בכדי מעמד ג' בכה"ג דלא הגיע זמן ריבית נמי ל"ש דאפילו בריבית המגיע לאחר מיתה זכתה בו עכ"ל. ושמחתי וצערתי בראותי זה. שמחתי דנתברר לי דהלואה לזמן חשוב ראוי. ואפי' דלאחר מיתה חשוב ראוי לדברי הכל. וצערתי שלא זכיתי להגיע לידי התשובה בטרם הפרד הרץ ממני. ומכל מקום הנך רואה דהלואה לזמן ראוי ולא גביא פורנא מיניה. דבאותה תשובה גופה פסיק לעיל מהא מילתא על השאלות שבצוואות אי מלוה חשיב ראוי לכל אדם והשיב דחשיב ראוי לגבי הכל ולא לגבי אשה וב"ח מדתנן פרק הכותב מי שמת והניח מלוה ופקדון כו' כמו שהוכיח ר"י ויתר רבותי והאריך בזה קצת אמאי לא הוי. ואחר כך מיד כתב זה ועל הריבי' כו' שהעתקתי לעיל ואמרתי לאחד מחבירי איניש מהימנא צורבא מרבנן עסוק בתורה ובמצות מה מאוד שמחתי על דברים אלו. וכמה גדול צערי שלא היה לי תשובה זו אתמול הלואי והלואי ומי יתן כו'. כתב כל זה ויעיד עלי חבירי דלעיל שכן הוא דלא תימא סניגוריא קעבדינא ח"ו. ושמחתי עוד הפעם דסוף יצא אל הפועל ונודע לי תשובה זו דמלוה לזמן ראוי והוה חיזוק לדברי. ומכל מקום לטעמי' דהרא"ש דכי היכי דמשתעבד לאבוה כו' אפשר דגביא אפילו ממלוה דעל זמן. הואיל והיה מוחזק קודם הגואה. וחל שיעבוד אשתו על נכסיו. ולא יוכל להפקיעו בהלואתו. וכן כתבו בהדי' מקצת גדולים באותן תשובות. וז"ל בא"ז דכתב פרק ד' וה' דווקא דקדים שיעבוד שמעון על לוי ואחר כך הלוה ראובן לשמעון. אבל איפכא לא: וראיתי תשובה ואיננה עתה בעירי שכתב ההיא דא"ז וראייתו מההיא דהמזיק שיעבודו של חבירו פרק המניח ודחי ליה לגמרי באותה תשובה. סוף סוף הבאתי לך בהדי' דראוי תלוי באפשר לגבותו בחייו ולישנא שכתב בתשובה ועל הריבי' אפילו אי הוה ראוי כו'. אל יתמיהך דבאותן תשובות כתבו כמה גדולים דהריבי' לא חשיב ראוי לפי ההיא עובדא. יש מטעם דהגוף שלה לפירו' למה שיעלה בחייו ויש מטעם שנתן לה כל נכסיו חוץ מחוב אחד שנתן בהקרן לבתו והריבית לאשה וכתבו כיון דכתב לה כל נכסיו. שייר גם בחוב זה מקום לפירות ונתעצמו בראיותיהם. ועת לקצר ולא באתי אלא להודיעך דמילתא דפשיט לי דחוב על זמן הוי ראוי. ואע"ג שכתב גם כן באותה תשובה וז"ל. ועוד אני סבור לכך אנו כותבין בכתובה בחיי ובמותא כדי לגבות מן הראוי. ופי' דעתי דאנא למיקני בחיי ובמותא דהיינו הראוי לבא לאחר מותו כגון נכסי דאבא דאבא כו'. עד וכותבין נמי מכל שפר ארג ודינא בזיבורית כו' בהא לא צייתינא ליה לגבות מן הראוי גמור דלא גבו להו רבותינו. ומנהג פשיט הוא דלא גביא מנכסי דאבא דאבא הבא לאחר מותו: ובתשובת הגאונים מצאתי דכותבים בחיי ובמותא לשתעבדא לאחר מיתה. ולא מייתינן מיניה אלא דפשיט לן בלי שום ראייה דמלוה לזמן חשוב ראוי ומוכח מיניה אפילו אריבית לאחר מיתה דנקט במתנה ש"מ. ונחזור לענין ראשון להשיב על דבריך שוב כתבת לשון מהר"מ ז"ל כל כי האי גוונא לא מיקרי ראוי כיון דמחוסר גוביינא. ואיני יודע מה אתה סח. הלא הנכסים היו בחזקת הבת. והאלמנה מחוסרת גוביינא הילכך לא גריס שיעבודא לבטל חזקת הבת. אטו אי האב היה חייב לאחרים לא שקיל הבכור פי שנים אם כן בטלת כו'. וכן כתב הרא"ש בתשובה בהדיא: ומה שכתבת וחלקת דההיא דפרק נערה מיירי בדכתב לה כמה לא חלה ולא מרגיש ההוא גברא הלא כתיב באותה תשובה דקיי"ל כאנשי גליל. וכ"כ באריכות ואי בדכתב לה מה לי יודא מה לי גליל. אטו מעלות גורמים וכי ישתנה לשון השטר בין יודא לגליל. אלא צ"ל כדפרישנא דשטרא משוי ראוי לשטרא תקנתא לתקנתא אבל ירושת הבעל דלמאן דאמר דאורייתא או אפי' למאן דאמר דרבנן מ"מ תקנתא אלימתא היא. וירושה דממילא ולא מחסרא גוביינא אלימא מן הכתובה. וכן כמו שחילקתי שידי הבעל כיד אשתו בחייה ועומד במקומה אבל כתובה לא נתנה לגבות מחיים אלא לאחר מותה וכבר פקעה זכותה קלישתא בראוי שהיה לו בחייו ואף על גב שקדמו ומכרו מה שמכרו ואפי' למחות אינן יכולין ואפ"ה חשיב ראוי כל שכן נדון דידן: ומה שדקדקת מלשון האלמנה. מטיבותא אמינא שהוא הניח אלמנה. וכמדומה שכן תמצא במדוייקי' ואין פנאי ובהג"ה שבאשר"י ובאגודה בתוספות פרק אלמנה עי"ש. ומ"ש מההוא דספר מ"ש אף יאוש הא הוי סיוע לדידי דבלא יאוש הוי כמלוה דמצי לגבות כל שעה שבא ליד ישראל. אטו מלוה שצריכה נגישה וטורח אפילו היא בע"פ מי לא גביא אשה מינה הואיל וכבר היה מוחזק וכי מייאש הוי ראוי אף על גב שהיה מוחזק נעשה ראוי. ומה שחלקת אההיא בן שגנב שאינו בעין היינו דזוזי נינהו ואפי' הוו בעין הוי כאינו בעין דלהוצאה נתנה כדמוכח בכלל דשמואל דזוזי לא הדרי בעינין ואפילו הדרי הוי כאינו בעין כדאיתא בזוזי דרב חמא פרק הריבית ומה צריך להאריך כו'. וסבור הייתי לרפאות שבר על נקלה. וחלקת דאב מייאש מגניבת הבן ולא ידענא מאי קאמרת אטו יאוש דבאיסור אתי לידיה מי קא קני אפי' כי אשכחנא ליה דקני היינו אותו חפץ עצמו. אבל מי לא מחייב לשלם דמיו וכ"ש דמייאש לגמרי וקני האי לגמרי אם כן מאי ארי' משום ראוי תיפוק ליה למפטר אפילו הוי ליה אחים אעפ"כ חייב ואם כן מ"ש מהלוואה. אלא צריך לומר דע"י כפירתו פקע רשותי' כי ההיא דמרובה לא כתבינן אדרכתא אמטלטלי דכפרי הילכך חשוב ראוי: ומהו זה שכתבת משום שלא השביעו אביו. דודאי מייאש אם היה חס על בנו דבלאו הכי מייאש. ודילמא לא איתרמי ליה זימנא לאשבועיני' או לא בא גביה או נטרפה לו השעה בכמה גוונים. ואין לומר דקים ליה לאב שהבן גנבו וברי קטעין. ושמא לאלמנה נמי קים לה ודומה זה כנותן בלי שטר: ומה שתמהת על דברי שכתבת אם הוו הפירות בחזקת הבת כל שנתים הלא מבואר היטב הוא בדברי אפילו אם נאמר שנתנה הגוף להיות מוחזק מעכשיו לבן והפירות לא יהיו בחזקתו עד כלות שנתים ונפקא מינה אם ימות דאם כן לא הוי מוחזק. כמו שחלקתי שם בין הבת לאם דברא עדיף מאם ולא מבת והבאתי לך ראיה באגרת ראשון: ומהאי דשלהי נערה. ולא חסתה עלייהו. איני יודע מ"ט: ומה שדקדקת מדקאמר שלא לפסוק שום דבר שיש בו זכות אלמא שיש לו זכות וכן דקדקת מלשון ולא לחמיו. ומדלא אמר ולא יהא לו זכות השנתים. כל זה הבל. דמי קאמינא דלית ליה זכות. וכי כל מידי דראוי שהוזכר לעיל באגרת זו. אטו דלית ליה ביה זכות. ודאי זכות וזכות יש לו לכמה מילי אלא שלא הוחזק בנכסיו וחשוב ראוי לגבי כתובה וכי אין לאדם זכות במלוה דחשוב ראוי לגבי בכור ולגבי אשה נמי לאו טעמא דפירשו רבוותא ואדרבה אמרה לא יהא לו זכות הוה מפקעת ירושתה ולהא לא כוונתי כלל אלא שלא יגיע לידו ולמהוי ראוי לגבה דאיתתא ואין זה כלום נגד הלשון אלא לשונה וכוונתה שוה שלא להחזיקה תוך השנתים: ומה זה שהקפתני חבילות דירושה חלה מיד במיתת המוריש. וכי ס"ד דפליגי אהא. הלא כתבתי בא"ר וז"ל. ואין זה כמו האומר פלוני בני אל ירשני דהכא לא מפקעת מידי מבנה כו' עד אלא תנאה קמתנה ולטובה מכוונת כו' ע"כ. הרי שביארתי בפי' שאם כוונה להפקיע נחלת בנה דלא מועיל דמשנה שלימה היא. אלא הכא קאמינא שצותה וסדרה נכסיה עד שנתים לטובת בנה ובתה וכל הפירו' והריוח שלהן אלא דלא חשיבי מוחזק. וכי לא יכול אבי יתומים להעמיד אפטרופוס אפילו לבתר דגדלו אם נראה לו שיש צורך לבניו ואפילו צווח הבן אחר מותו תן לי חלקי ואעשה בו כך וכך או אבזבז מי יהבינן ליה. ע"כ לא פליגי רשב"א ור"ג אלא כשמיעט לאחד ורבה לאחד אבל אפטרופוס דעלמא שנותן להם כל צרכן או מפרנסן בצמצום מודה כ"ע דמעשיו מעשים. ואפי' לבטל כח הבן במקצת מקומות ואלו קנה שום אדם קרקע או שום דבר מי לא בעי לזבוני מן האפטרופס והוא בנו מוכר מיד דהתירו לו חכמים בלי רשותם ואמאי לא כמו שהפקיע המוריש כח נחלת שהרי הירושה שלו מדאוריית' לכל מילי אפי' למישתי ביה שכרא ולבזבז כל נכסיו. ואתה כתבת דאתי לרשותי' שירשו. ואם באת לחלוק דלא מהני ומנהגא בעלמא הוא שהבנים מקיימין מצות אביהן. ואי בעי שקלי מיניה דאפטרופוס לכי גדלין לא היא דהכי כתב קטן שהגדיל אפילו היה אוכל ושותה יותר מדאי ומפסיד והולך בדרך רעה אין ב"ד מונעין ממנו. אין מעמידין לו אפטרופוס אלא אם כן צוה המורה שלא יתנו לו אלא אם כן היה כשר ומצליח. או שלא יתנו לו עד זמן פלוני עכ"ל. וה"ה. והיא התשובה דנדון דידן וכ"ש שצותה לטובת בנה כי לא היה צריך לכלום כי כל יציאותיו ושכר למודו כבר היה מוטל על חמיו והוא היה תם וחלש להוציא לאפטרופוס ורק להפריש אשתו מכתובתה נתכוונה לא לגרוע כחו בכלום אלא שלא יהא מוחזקה ובזה לא נפקא ליה מידי ולא הורע כחו כלום ושיעבוד כתובת אשתו שיעבוד קל הוא על מילתא דליתא בצואותי' ולא בא לעולם עדיין אלא משום דכתב דאיקני ומהטעם שכתבו רבותי ריש פרק אף על פי וכיון דלא הוחזק בעלמא לא חלה שיעבוד' כלל ומעתה תבין בעצמך מה שהארכת וטרחת בחנם יגעתי ולא מצאתי נאום הק' יעקב הלוי: