שו"ת מהרי"ל/סימן סד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ומה שכתבת במקום שאין יתום אם יתבטל קדיש יתום חלילה וחס אלא לעולם הדרשות והפסוקים חייבין להקדיש כמה שכתב המיימוני בהדי' אפילו קדיש דרבנן היו אומרים אלא שנתבטל דלא רגילי בהו אינשי ומ"מ אינו חובה. ותקנתא דרבנן כמו הני קדישו דתפלה דבמה מדליקין וכל הני גופייהו לאי תקנתא דרבנן נינהו אלא מנהג. והא ודאי פשיטא שאין להם לירא לאותן שהוריהן בחיים מלומר קדיש או להתפלל במוצאי שבתות דאדרבה דפרוקו עבדו וקורות רוח למתים בהארכת ברכו במוצאי שבת כמו שכתב הא"ז מיהו אם אביו ואמו מקפידין. ישמע להם כמו שכתיב בתשב"ץ ושלום הקטון הלוי: