שו"ת מהרי"ל/סימן כז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ופרה שבכרה כבר משנה שלימה היא פ"ב וג' דבכורות דבכרה ביד גוי פוטרות ושמא מה שנהגו בני אושפור"ק להחמיר היכא דראוה חולבות או אפי' בנה כרוך אחריה דבהא איכא פלוגתא דרבוותא אע"ג דקיימא לן לא מרחמא אלא אם כן ילדה. ואם בזה החמיר משום סייג יפה כחם אבל כי ודאי חזינא שילדה בבית גוי אין כאן דררא דאיסורא: ומ"מ מה מזיק לבני אושפור"ק שהם מחמירין על עצמם לכתחלה בדליכא פסידא באתרא דלא שכיחי רבנן: