שו"ת מהרי"ל/מפתח

מפתח

למה פי' רבי ישמעאל מלדרוש כל אתין שבתורה מחמת הש' אלהיך תירא. ולא פיר' מחמת ואהבת את ה' אלהיך ומ"ש אהבה מיראה: קשיא מן המרדכי מפרק נערה ומפ' כל הנשבעין מהר"מ אמהר"מ בענין ראוי דכתובה אראוי דירושת הבעל. ועל דוחק אחר בענין דמדרש חדשי':

יו"ט שחל להיות בשבת אם מזכירין של שבת ביעלה ויבא בתפילה:

ביאר האוחז באמה ומשתין:

אתרוג ישן משנה אשתקד פסול:

אין שואלין בשלום אבל על אב ואם תוך י"ב חדשי':

מתענין יום המיתה ולא יום הקבורה:

דין עמידת בשעת הבדלה.

כשתולין בשר ליבש טוב לצלותו מצד הקדרות שעל הכירה. ואם נטף ממנו לתוך הכלי מה דינו:

מתי לברך על טלית קטן וזמן לבישתו אימתי. ונוסח הברכה:

סגי נהור לא יברך בורא מאורי האש:

מי ששכח עננו ועקר רגליו:

העומד בתפילתו ומגיע למחיה המתים עם השליח צבור. ואם לא הגיע עם השליח צבור מה דינו:

בכור של כהן ולוי. ובכור מאמו לבד ונקבה שהיא בכורה כולהו צריכין להתענות בע"פ:

חפיפת הראש. ורחיצת רגלים בשבת של חזון ישעיה. וטבילה לאשה ליל ח' באב. או בשבעה ימי אבלה. או תוך שלשים. ולבישת לבנים תוך ל'. ודין שתיית יין להבדלה. וברכת המזון משנכנס אב. ולבשל דגים בחומץ יין:

אין לענות אמן אחר שכל דבריו אמת וצדק:

הפטרה לר"ח אב שחל להיות בשבת:

אב המל את בנו גם הוא מברך על המילה ולא למול:

ברכת הלבנה זמנה עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג מן המולד:

משומד שנתן חלק ירושתו לאחר:

שאלה אם היא ס' יום מעת לעת אם לאו:

שלא יעבור האבל לפני התיבה בבקר שיש בו קריאת הלל. וצריך לנהוג אבילות עד כלות י"ב חדשים לכל מילי לבד מהתפלל וקדיש מפסיק לי"א חדשים. ודין שיעור גערה. ואסור גלוח אף בשמועה רחוקה על אב ואם:

רחיצת ידים ועינים בחזורתם מבית עלמין למת ורחיצת ידים לבד כשאין שם מת:

איזה חילוק שבין אב לאם:

מקצת דינים מסדר הגדה וברכות בליל פסח. ומניעת אכילת צוק"ר ומיני קיטנית והיתר שמן להדליק גם נזהרים מלאכול ענבים דקים: אגנה דליש' הגדולים דין הכשירה לפסח. ופסח שחל להיות ביום א' מתי אופין המצות:

פרה שבכרה כבר ביד גוי בודאי. ודין אם ראוה חולבת. או בנה כרוך אחריה:

מי שלא הדליק נר חנוכה באח' מן הלילות:

ק"ש שלפני מטתו אין מברכין עליו וסדר הקריאה:

בני אוסטר"ייך ופרוו"ה מהפכין תפילין של יד ממה שאנו עושין ומניחין המעברתא לצד האויר ואנחנו לצד הגוף:

שלא למזוג לאבל תוך י"ב חדש. ואם מברכין שהחיינו בין המצרים ואם מתענין יום שמת בו אביו באדר הראשון או בשני:

דין כלי המשימין תחת הנר בשבת:

דין השלמת תענית בערב שבת:

שלא לברך על הבשמי' במוצאי יום כפורים שחל להיות בחול:

שלא לאכול חמאה של גוים במקום שלא נהגו היתר מאז ומקדם. וע"י תערובת מותר:

אם יש לומר קדיש יתום ואינו יודע אם אביו ואמו קיימים. ודין אבל נכרי:

נכסי יתומי' שהלוו בריבית והרבה חלוקים בדינים אלו:

יין שנתקלקל החותם וגוי העגולה אומר שהגוים פתחו אותו במקום המכס ושכשכו בו:

לפרשת תצא מפטירין רני עקרה עד אמר מרחמיך יי':

נר חנוכה מדליקי' דרך ימין. וביאור דפונים דרך ימין בכמה מקומות. ובמקום דליכא מזוזה מדליקין בימין הפתח:

דין מלמד עם בעל הבית שברח הוא ובנו: קג

דין מומי בכור ומה לעשות עם עורו ובשרו כשר ו' טרפה:

אין לכהן לטמא לשאר מתים בשעה שמטמא לאביו ונושאו על כתפו:

אסור ללמוד אחר חצות בשבת ח' באב כמו בחול. ובער"ה אוכלים סעודת ברית מילה

ענין תשובה באשה שמצאה הוולד מת אצלה במטה:

אלמנה שלא נשבעה על כתובתה והוציאה נכסים מנכסי בעלה:

שלא להשתמש במנה דקוניא בפסח:

מזכין גט לאשת משומד שלא מדעתה:

המלוה על המשכון פטור מאונסין:

מותר וטוב לברוח בעידן ריתחא ודווקא קודם שנתחזק ונתפשט:

מנא הני מילי דלא מקרי גדול עד י"ג שנים:

קטנה שנתקדשה שלא מדעת אביה:

נשים המדליקות בע"ש בב"ה ולא בבתיהם והמדליקות בעוד היום גדול:

כשאין לאדם מעות מעשר ובאו עניים לביתו לוה ונותן להם משלו וכשיהיו לו חוזר וגובה מה שנתן:

שולחן שמטהרין המת עליו וכרים וכסתות וכל הכלים שמוליכין עלי' את המת כולן מותרין בהנאה:

הרבה דינים מהלכות פורים בערבוביא:

ביאור ריש מיעי' כאמת' בעי גריד'. ודין הוורדין. ומלוח כרותח. ואם מניחין הראש מחובר בתרנגולת: כה

הרבה דינים מסדר ליל פסח ושיש לנקר הרחים:

מקצת דינים מטבילת כלים:

תנור סתום לפתחו בשבת:

הרבה דינים בחזרת נדוניא והשייך לזה:

אחר שפרעו המס ובא ראובן לגור עמהם פטור מן המס שנתנן ואיך לגבו' שכר החזנות:

איש ואשתו נהרגו על קידוש השם י"ז והבן מוציא שטר חוב על אביו ויורשי האשה באים לגבות כתובת':

במקום שאין יתום מ"מ אומר קדיש יתום. ואותן שהוריהן בחיים אין להם לירא מלומר קדיש יתום או להתפלל במוצאי שבת:

צריכין להקיץ הכהנים כשיש מת באהל. ואם יכול כהן להכריח יורשי המת לישא את המת החוצה כדי שיחזורהכהן לביתו:

דיני הרחקת חלונות:

טבח זהיר וזריז אי מצי ת"ח למימר לא מחילנא אראיית סכין:

אין דין נצוק בשאר איסורין כ"א ביין נסך

מליח' ביו"ט לבשר ששחטו מערב יו"ט וחלוקים דשכח או הזיד ושאר חלוקים:

איזה דבר קרוי ראוי או מוחזק להגבות האשה מהם:

ראובן גרם עם השר להפרידו מן הקהל בענין המס:

יש לסמוך על התשובת יותר מעל הפוסקים ודין נשים שנשבו בשעת שמד וגזירות וחומר של כפירת דברי':

שיעור כתובת אלמנה כיתמ': צו

ספק חשש קדושי אשה אם צריכה גט:

ענין צוואה ומחלוק' בלישנא דשטרא ועשור נכסים לבנות. בכל קנין מעכשיו הוא. אתנאי' שעושין בין איש לאשתו בקנין. וכתוב בו שאם מת אחד מהם יקח היורש כך פלני'. אין הקנין מועיל ליורש ויכול הזוג לשנותו. וקנין דברים. דיני אסמכתא. דיני הקנאות שטרי הלוואו' של גוים. שטר שלא נכתב בתקון לשונות כפי הצורך וכתוב בו בכל לשון של זכות דיני אומדנא. כל מסוכן חשוב מצוה מחמת מיתה. איזה דבר קרוי ראוי לענין כתובת אשה:

באיזה ממון תקנו הקהלות חזרת נדוניא. אם רשאי' לפחות הכתוב' ממנהג העיר:

דיני חזקת הבתים. דינא דבר מצרא שייך גם בשכירות. ושותף עדיף ממצרן. בעל חוב אינו גובה מנכסי מלוג. הבונה בניינים בבית ואחר כך נסתלק:

ראובן סלק גוי אחד משמעון ושמעון טוען שבלעדו היה יכול להסתלק מן הגוי:

בנים קטנים שנשתמדו אי' להם דין משומדו' ואפילו גדולים שנאנסו:

חלוקים חזרת נדוניא. ושנגנב מן הנדוניא:

נהגינן כר"ת לאסור אשת חמיו. והטעם למה אסרוה:

אשה שנחבשה בידי גוים עבור ממון ומייסרין אותה. מותר לבעלה ישראל:

סוכה שהעמידו הסכך בדבר המקבל טומאה כשרה:

מפתח המתוקן בחגור כמזענק"ל נוהגים לצאת בו בשבת ואפילו בשל מתכת:

זבוב הנמצא בכלי שני. ודין מליחה בס' להקל ולהחמיר:

דיני מסורות וקבלות. לפני עש"ג בהרבה חדושים:

טבחים שאינן מנוקרי' ונמלח' עם בשר:

מי שנתן שטרי ירושה לבנותיו לא יתן נכסיו לאשתו ולא יוסיף על נכסי מלוג שלה והכותב לאשתו שטר חוב על נכסיו אינו מועיל:

כל מסים נותנין לפי ממון ולא לפי נפשות ואפי' אם עשה השר תפיסה:

נפקד שפשע בשטרות חבירו פטור ומחזירים שטר חוב שנפל מכח אומדנא:

צבור שגזרו תענית בקנס כך וכך ואחד שכח ואכל:

בירך על היין ונמצא שהוא מים:

שכר שנתערב ביין אסור בפסח ושם כתב טעם למה אסור בסמ"ק הגע"רמיר ולא נאמר שנתבטל קודם הפסח:

לתקן מזוזת לכל פתחי חדרים אשר בבית ולהניח ראש המזוזה כלפי פנים ודין הפתח אשר בין שני חדרים ויתר דיני מזוזה:

כיצד נאכל העוף במסורה ועל מי יש לסמוך: עד

ספק חשש קידושין אם צריכה גט. ואם הוא רשאי לקח אשה אחרת ולא לחוש לחרם ר"ג:

יכול היחיד לעכב החזנות:

בענין שליח הגט שנשתנה זמן ההרשאה מזמן הגט עם יתר טעיו' וכ"ף פשוטה שיש לה זויות פוסלו' הגט:

בני הקדישים יש להם לומר קדיש יתום:

שלא יעשה משומד שליח להולכה. ואם יש לעשות שליח לקבלה לאשת משומד שלא מדעתה:

הנשבע אם יבא אל זוגתו שיעשה כך וכך אין השבועה חלה וצריך כפרה על שתלה שבועתו ע"ז:

גט שנכתב בו שמונה בוי"ו: מב

על עדות הבכור לשחטו במומו. ומה לעשות עם עורו ובשרו כשר וטריפה:

מניקה שנתעברה בזנות גם היא צריכה להמתין י"ב חדש:

עיר שנתוסף בה נהר חדש צריך לכתבו בגט. ולא חיישינן ללעז גיטין הראשונים. ויום שמת בו אביו מתענה באדר הראשון:

דין פרעון במטבע שנפסלה:

אשה שאין בעלה עמה בעיר כמה תתן לחזן לימים נוראים. ולאתרוג:

אם מותר לטלטל בשבת תחת הבליטה. אשר לפני הבית:

שלא לומר לגוי להביא חמין או שכר חוץ לעירוב בשבת:

כשחל פסח באחד בשבת מתעני' הבכורות יום ה'. וכתב הטעם:

מה שנהגו העולם לשחוט תרנגולת שקרא גברת. נגד הגמר' דבמה אשה:

מי שאין לו אתרוג ינעניע כדרכו בשעת הלל והושענ'. ואפילו ביו"ט שני והכל בלא ברכה:

דבר הבא מחוץ לתחום בשבת מותר אף למי שהובא בשבילו:

נדר קיט"ל לעשות ממנו מפה לס"ת ואחר כך קנה מעיל אחר במקום הקיט"ל ושלא לעשות תשמישי ס"ת מבגד שנשתמש בו הדיוט:

מאכל תנוק שנתקן בשבת ע"י גוי מותר לטלטל. וכן פת שאפה גוי בשבת מותר לטלטל:

אבל על אב ואם שהוא בעל ברית מותר לכנוס לסעודה:

ביצה הנמצא במעי תרנגולת צריך מליחה:

אשה נדרה לילך לבית קברי והלכה שם ע"י עסק אחר מ"מ יצאה ידי נדרה וכן הנודר להתענות סכום ימים ואיקלע בהון תענית חובה:

נכון להחמיר וליקח דיו כשר להגיה ס"ת. כתב ישן בתפילין שרישומו ניכר מותר להעביר עליו קולמוס ולהאיר:

אותו שנכשל פעמים ושלש ויצא טריפה מתחת ידו והיה נראה מזיד מאי תקנתי':

הלווים מן הגוים בריבית אם צריכין ליתן מסי' ועולם מאותן מעו':

הנודר מן היין אסור ביין מבושל ובקונדיטון פי' יין מבושם:

הנודר מן היין חוך משבת ויו"ט אסור ביין של הבדלה:

מה שמבדילין מעומד ולא חיישי' על המרד"כי

העושים ב' ימים ט' באב וכשנדחה אין צריכים להתענות יום י"א:

טעם למה שופכין על הכבד כשרוצין לבשלה אחר הצלייה וכן בשר הנמלח בשפוד ולמה אין שוהין הכבד במלח:

אם מברכין על יין חדש כשבירך כבר על ענבים:

אם אבל מותר להתפלל לימי' נוראים:

האומר פרה זו אסור עלי כבשר חזיר והנשבע שלא לבא על אשתו:

בכתובות ושטרי נישואין מנהג לכתוב מקום הקנין:

כשנתרבה מים בעיסה בפסח אין להוסיף קמח:

איך נוהגין במזכה לעובר אם קונה:

אין לחתוך חתיכת בשר לשנים אחר הדחה קודם מליחה:

דין עופות הגדילי' באילנות:

אם עולה שמיעת מגן אבות במקום תפלה שניה כששכח תפלת מנח'. ואם חייב אדם לומר מגן אבות:

אין לברך לשמור חוקיו אחר סיום מצוה:

היכא דלא נגעי חוטרא דחי"ת למעלה בתפילי' אלא פרודות קצת והפירוד לא ניכר להדיא. ושיעור החלק למעלה ולמטה ובין השיטות ופרש' של יד הכתובה על ב' קלפי'. ודין התפירות המפסיקים בין הבתים של ראש. ואם להניח שני זוגי תפילין ואיזה מהן להקדים:

טלית קטן לצאת בו בשבת:

יפה נוהגות הנשים שלא לטבול בשבת שלא בזמנם:

יש נשים שממתנות ז' ימים קודם שיספרו שבעה נקיים גם ממתינות מ' לזכר ופ' לנקבה. ואין להקדים זמן ספירת ז' נקיים ואף בשלא שמשה:

טבילת רואה קרי ביום הכפורים:

עד כמה יהא היין מזוג במים ועדיין ראוי לברכת פרי הגפן:

מי ששכח לברך זמן אפרי חדש בפעם ראשון מברך אח"כ כשיאכל:

יש לבחורים לברך על הנרות שמדליקין בשבת בחדריהם:

נהגו שאורחים ובחורים מדליקין נר חנוכה ואף כשמדליקין עליהם בביתם אומר' הג' ברכות ואח"כ מדליקין. ואח"כ אומר' הנרות הללו. ודלא כמסכת סופרים:

הברכה שתקנו בברכת המזון לשוכח יעלה ויבא אין אומר בה ודברך מלכנו בר"ה:

אין עונין קדושה וקדיש בין תפילין לתפילין:

הטעם למה אומרים רבונו ש"ע בברכת כהנים ואין אומר' הפסוקים. העומד במקום החזן להקרות הכהנים לא יאמר רבש"ע וכ"ש החזן עצמו:

הא דכתב בפוסקים שאנו מתחילין והקרבתם וגם ויחל שני פסוקים אחד הפרשה ובספרים שלנו המדוייקי' אינו כן:

הרבה דינין בערבובי' ולא נתפרש בהדיא תוכן השאילות והמשכיל יבין מן התשובות במה אנו קיימין מברכין אלולב משום דגבוה הוא במינים וברכת הנהנים אינו כן. אין להקל בנגיעת ס"ת ערום. אין אנו בקיאין בשיעור דשעורת לענין כתמי' ופדיון הבן ושאר איסורים. בענין נדרים האומר יום אחד שצריך יום שלם או עד הלילה רמב"ם הפך הפסוקים דכרם ובית קברי צדיקים מטמאים באהל ואין לסמוך על פותח טפח. ודין דסוף טומאה לצאת טעם עמידה בשעת הבדלה. הישן בבית הכנסת אם מצטרף לעשרה. המשכים בעוד לילה ובימי הסליחות איך ינהג עם הברכות. הטעם מכף הנתחב פעמים ושלש ולא נשאל בנתיים. שצריך ס' לכל תחיבה:

ביצות שנתבשלו במחבת ונמצא אחת מהן טריפה מאיזה טעם הכשיר הסמ"ג המחבת מטעם חזקה ולא הבצים:

מאימת מנינין חשבון השעות לענין התקופה וקבלת שבת ותפלה:

מי שאכל ולא שתה כביצה או רביעית. אם יכול להוציא אחרים בברכת המזון:

נוסח הברכה לתפלה בנטילת שחרית מן הכלי אם הוא ענ"י או נקיון כפים:

זמן קידוש לבנה עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג:

מבוי שנטלו קורותיו ולחיו בשבת. יהודי הדר בכרך יחידי ומשאיל בית אחד לחברו היהודי והוא משותף באותו בית. אם מותר לצאת לרה"ר בשבת במצנפת קטנה שתחת המטרון. לחי' שאנו מתקנים בצורת הפתח אם די שהם כחוט הסרבל:

הנודר משני ענינים ומתירין לו האחד. אם אומר בו נדר שהותר מקצתו כו'. ביום שמת בו אביו אם מותר לאכול לסיום מסכתא בלא התרה. הבכורים בע"פ מתענין ומשלימין. דין תענית יחיד ותענית צבור בע"ש לענין השלמה. באיזה צד התיר ראבי"ה פת של גוים לאכסנאי. מי שפירש עצמו מאיזה דבר ולא הוציא בפיו ולא גמר בלבו:

כשחל ע"פ בשבת נוהגין הבכורות ביום ה' מוקדם. תשובת השייכות אדלעיל במה שנתווכחו עמו:

היה"ן וקופי"ן שנוגעין רגליהן בגגיהן ולא מועיל גרידת הנגיעה לבד דהוי חק תוכת:

מי שנדר כדי שיחיו בניו. והתנה שאם לא יחיו לא יתן:

אסור להאכיל בהמות חבירו חמץ שאינו שלו ואסור ליתן בהמה לגוי בימי הפסח:

ערבו דרך הפתח. ואחר כך נסתם הפתח אפילו במזיד. ואחר כך נמלכין ופותחין אותו. חוזר העירוב למקומו:

מ"ט של אוסרין כל הראש כשצלה המוח בתוכו:

אם קרוי דבר שיש לו מתירין כשצריך לפזר מעותיו:

פת של ישראל הנאפה ע"י גוי בלא חתוי אין לו היתר בבשול. ואפי' לרבי יוסי:

חמום בית החורף בשבת:

מה שקורין קטן המפטיר אף בפרשת מוספין:

תענית חלום בר"ה ביום ראשון או ביום שני

חלוקים היוצאים על הא כל דפריש מרובה פריש לענין דינא ואיסור:

ראובן קנה יין משמעון ולא נתן המעות ואחר כך נמצא חומץ:

איך לפסוק הלכה בדברי הגאונים אם ניזול בתר רוב דיעות. או בתר בתרא או יש ברירה בדברי מר יותר מבחביר':

דבורה היה לה מעות ביד ראובן וראובן אמר ששלח לה המעות ע"י שמעון ודבורה אומרת להד"מ:

אשה שראתה דם מחמת חלי שקורין האר"ן ווינד"א. ושאלה על ספק בכור:

אודות ספק בכור בהמ' טהור' לבכור ולכהן:

קשיא במרדכי פרק החובל למה נקט קרן שן ורגל. ובקרן ליכא למימר:

הנותן מעות לחבירו למחצית השכר והדר אומר יהיו כולם מלוה בידך וחבירו מקבל עליו אם יכול לשנותו באמירה גרידא:

בן המדיר על עצמו נכסי אביו:

מל ולא פרע. והעושה פריעה אחר כך איך נוהג עם הברכה:

ישראל הקונה בהמה מן הגוי. ומשך הבהמה ולא נתן המעות חייב בבכורה:

מבואות שלנו אם יש להם דין סימטא לענין משיכה:

אם מותר לחלוץ מן הסומא כשאין שם אח אלא הוא:

ר"ח בחנוכה שקראו ד' בר"ח ואמרו קדיש ואחר כך נזכרו והניחו לרביעי קמא לקרות דחנוכה בס"ת שניה. אין צריך לומר קדיש שנית:

אם יש לברך שהחיינו על יין חדש כשבירך כבר על ענבים:

העושין ב' ימים יום כפורים אין משנין בתפלה אפי' הם עשרה:

נדר בעת צרה אין מתירין כ"א לצורך גדול או לדבר מצוה:

אי ריחא מילתא הוא לעניין חמץ בפסח ודין נט"ל באיסורי משהו:

כששתה גוי מן הכלי אם מועיל שישפשף הכלי ביין כשר:

משכונו של גוי ביד ישראל. ובא ישראל אחר ליטול המותר מחמת שגם לו חייב הגוי:

איי"ר כותבין בשני יודי"ן וכסלו בלא יו"ד:

משא ומתן מיין נסך:

כר איכא בכלל שכיבה לנדרים:

דינין מאיסור מחיקה שמות הקדושים:

ישראל הנופח במפוח או בשפופר' או בפיו באש של גוי ומבעיר העצים מהני כמו חתוי גחלים:

אפיקורס פירש שמלעיג על דברי חכמים אם שחיטתו כשרה ולמה שינ' הרמב"ם בפירושו של אפיקורס מן הגמרא:

האוסר והמותר בשמיעת דברי בעל דין קודם שישמע דברי בעל דין חבירו יש מרבותינו המצריכין לבעלי דינין לקבל קנין לקיים דבריהם:

אם קיים פריה ורביה בבן חרש ושוטה:

אם חייב אדם לבקר חולה השונא לו:

מת לו מת ויש עליו בגד שחס לקרעו היחלי' ושוב יקרע:

למה אסור ללמוד תורה לנשים הואיל וחייבו בכל מצות לא תעשה ובעשה שלא הזמן גרמא. גם מצינו בגמ' שהרבה נשים ידעו תורה:

מותר לטלטל דבר המוקצה בשבת ברוח פיו שמנפח בו והוא מטלטל. אם מותר לטלטל שעות של חול בשבת:

שרי ללמוד פי' מאיוב וירמיה ופרק ואלו מגלחין בט' באב ושאר עניני' אסור ללמוד אף בהרהור באבלות וט' באב:

אם די בצורת הפתח מצד אחד של מבוי ולחי וקורה מצד שני. ודין שכירת רשות מן הגוי:

קשיא שעינינו ראו' כמה בני אדם הנולדים בשבת ואינו מתים בשבת. וזהו נגד הגמר' דמסכת שבת:

הרואה קרי ביום כפורים:

שומר' יבם והוא משומד ואין שם אח אלא הוא. להתיר' לשוק: