שו"ת חתם סופר/ליקוטים/סימן קד
שלום וכ"ט לידידי הרבני המופלג הישיש זקן שקנה בינה ודעת כש"ת מו"ה שלמה סג"ל נ"י:
נפשו היפה בשאלתו לבאר לו כוונת רמב"ן בנימוקי חומש בפסוק כי ביום אכלך ממנו וגו' לא ידעתי מקום הקו' והדברי' מבוארים לכל מבין ויודע כי קטני אמנה אומרי' אע"פ שהבורא סבת העולם אבל אין העולם מחודש ולא נברא בחפצו אלא קדמת העולם כקדמותו ונצחיות העולם כנצחיות שלו וכשם שהנר סיבה להצל ואין א' קדם לחברו ולא נעשה הצל בחפץ הנר ורצונו אלא כל מקום שהנר הולך הצל עמו בזמן ומקום שוה ה"נ הסבה עם המסובב וכך הוא בטבע הענין ומה שאנו רואים הפסד ההויות שבעה"ז הם אומרי' אין זה הפסד אלא פרוד ההרכבה שהיסודות בעצמם לא נתחדשו ולא יפסדו אך הרכבתם מתחדש מאלי' בטבע ומתפרד בהגיע זמנו באפס כחו ושוב יתחבר ויעשה ממנו צורה אחרת ושוב יתפרד ויופסד וילבש צורה אחרת וכן לעולם ועלה של זית היום אפשר כי אחר מאות מהשנים יעשה אדם גדול בענקים והאדם יתהפך לתפוח ולעשב השדה ואפשר אוכל אדם פת לחם ואותו לחם הי' אבי אביו לפני כמה דורות וכן הי' מעולם וכן יהי' עד עולם ולדבריהם יהי' אדם בן מות מעולם ואכילתו צריך להשלים הניתוך ממנו וקשה מאוד לצייר ענין חיוב מיתה של אדם וכל ענין אדה"ר אין לו מובן כי לא תמצא ראשון ולא אחרון:
אך המאמינים בקידוש העולם ברצון וחפץ המהוה כל ההויות כולם אין ההרכבה גורם פירוד והפסד ומי שהמציא מאין היסוד הפשוט ומקיימו בחפצו כאשר גזר עליו כל ימות עולם הוא אשר הרכיבם בחפצו וגזר על ההרכבה שתעמוד לעד לעולם בלי שום פירוד והפסד ולא הי' צריך לאכול להשלים מה שניתך ממנו כי לא יתך ממנו נתך אך האכילה הי' להתענג ולא הי' לחם מן הארץ כ"א רוחניות כמו המן במדבר והי' נבלע באיבריהם אך אכילת פרי העץ הדעת גרמה לו חולשת ההתכה וממילא צריך להשלים חקו וחסרונו ע"י זיעת אפך תאכל לחם מן הארץ וכיון שהשלמת ניתוכו ע"י ארציית א"כ ממילא עפר אתה ואל עפר תשוב עד דבלה בעפרא ויחזור ויחי' כמו שהי' קודם החטא ואז יאכל וחי לעולם שכלו טוב וכלו ארוך ה' שנותיו יאריך כנפשו ונפש א"נ. פ"ב נגהי ליום עש"ק וירא תקי"ף לפ"ק. משהק"ס מפפד"מ: