שו"ת חתם סופר/ליקוטים/סימן ק
במי שלא מל מעולם אם יכול למול בשבת וביאור הסוגי' דצריך לחסמן (ביצה דף ל"ד ע"א):
בשמעתין דצריך לבדקן הק' פני יהושיע מאי קמבעי' לי' בעוף הנדרס תפשוט ממתני' דמסוכנת שוחטי' בי"ט הא איכא למיחש שלא תפרכס בסוף שחיטה ויהי' אסור לאכול ממנו אותו כזית ע"ש ולפע"ד ליישב דפסחים ע"ג מבואר למ"ד מקלקל בחבורה פטור לא תיקן בשוחט ונמצא טריפה אלא שהוציאו מטומאת נבלה או מידי אבר מן החי לב"נ ע"ש וידוע נמי דכל חבורה קלקול הוא בעצמותו ומכ"ש בשוחט שמקלקל העור אלא מ"מ תיקונו יותר מקלקולו ומכ"ש במסכנת שתיקונו רב אך כל זה אם תפרכס ויהי' מותרת לאכול אך אם לא תפרכס הא לוקין עלי' משום נבילה נמצא שלא הוציאה מידי נבילה וגם משום אבר מן החי מב"נ ליכא שהרי בלאו ה"נ הי' מתה כמעט קט שהרי לא הי' לו פנאי להחיותה עד שחשיכה נמצא שאם לא תפרכס לא תיקן מידי וממילא שתהי' החבורה קלקול ואפשר דמתניתי' דמסוכנת אתי' כמ"ד מקלקל בחבורה פטור אפי' דמדרבנן אסור מ"מ משום הפסד ממונא שרי לי' הך ספיקא דרבנן כדאמרינן להדי' כן במסוכנת בפסחי' מ"ו ע"ב ע"ש ולא הו"ל למפשט מיני' עוף הנדרס דה"ל מתקן בחבורה להוציאו מידי נבילה ואמה"ח וה"ל ספיקא דאורייתא ועוד דליכא הפסד ממונו ואפי' ספיקא דרבנן ליכא למפשט ולק"מ:
ובזה נ"ל ליישב קושי' שער המלך אר' ירמי' דאמר אנן משום שצריך לחסמן מתני לי' והקשה א"כ תפשוט דעוף הנדרס שרי לשוחטו מדאיצטריך לטעם דחסום ש"מ דלא חיישי' לבודקן ולפי הנ"ל י"ל אה"נ מוכח מזה דבדרבנן כמו ליבון רעפי' שאם יבקעו יהי' קלקול דהבערה לא חיישי' לבודקן אפי' בלא הפסד ממונו ומתניתן משום חסום נגע בי' ועדיין יש להסתפק באיסור דאורייתא כמו עוף הנדרס. ודע דמ"ש בצל"ח דהכא שייך מתוך שהותרה שחיטה לצורך י"ט וכ' דהוה צורך קצת אם ימצא כשר הוא תימא דודאי אם לא יהי' בו ריעותא אפי' צורך גמור נמי הוה ומ"מ אם יהי' בו ריעותא אפי' צורך קצת לא הוה והיינו ספיקא דאורייתא בתחילת השחיטה אם יהי' לצורך או לאו והוא פשוט:
ובמ"ש נ"ל שיטת הרמב"ם ורשב"א וסייעתא דס"ל דאיבעי' דעוף הנדרס איפשט לקולא מדאר"ל משום לבון רעפים נגע בי' משמע דליכא טעמא ברעפי' אלא משום חסום לא משום בדיקה והקשה ביש"ש הא ר' ירמי' נמי שנה משנתו משום חסום ולא משום בדיקה ואפ"ה מבעי' לי' בעוף הנדרס ונ"ל דהנה הרמב"ם אוסר ליבון רעפי' אפי' ישינים דס"ל בישנו' נמי שייך חסום וכן בהלכות שבת מחייב חטאת במעמיד קדירה על האור אפי' ישנה ומ"ש בזה בלח"מ בה' י"ט הוא תמו' עמד עלי' בחו"י ומ"ש שם הגאון מו"ה גרשון הוא המצאה של חלוק וחידוד ואין בו ממש אעפ"י שגם בפליתי דרך בעקבותיו מ"מ האמת יורה דרכו. והנ"ל לפע"ד בזה דס"ל לרמב"ם בודאי בכל קדרות ואבנים שייך חסום בין ישנים וחדשים והוה לי' פסיק רישי' דניחא לי' וחייב מה"ת אלא מ"מ יש לחלק דבחדשי' דעדיין לא נתחסמו כלל ה"ל מלאכה שצריכי' לגופי' וחייב לכ"ע משא"כ ישני' נהי דהחסום טוב להם וניחא להו לבעלי' מ"מ המלאכה של עכשיו אינה צריכי' לגופי' ותלי' בפלוגת' משום כן ר' יוחנן דס"ל בפ' במה מדליקין גבי מפני שעושה פחם דמלאכה שאצ"ל פטור מוקי הכא בחדשים ומפני שצריך לחסמן ודייק שצריך ר"ל שצריך לגופי' משא"כ ישני' ליכא אלא איסור דרבנן ואפשר דשרו משום שמחת י"ט בא"א לעשותו:
וכן ר"ל מוקי לברייתא בקדרה חדשה מה"ט גופי' משא"כ רמב"ם דס"ל מלאכה שאצ"ל חייב אוסר בי"ט אפי' בישנים וכן מחייב חטאת בשבת אפי' בישנים וא"ש והנה מבואר ברש"י בשבת ק"ז ע"א דמאן דס"ל מלאכה שאינה צריכ' לגופי' פטור מחייב בקלקול בהבערה נמצא ר"ל דמוקי בקדרה חדשה דוקא משום דמלאכה שאינו צריכי' לגופי' פטור ואפ"ה שנה משנתו משום חסום אע"ג דהבדיקה נמי ספיקא דאורייתא הוא שאם יבקע יהי' מקלקל בהבערה דחייב לדידיה ואפ"ה פשיטא לי' דאי לאו משום חסום מותר א"כ תפשוט מיני' נמי לעוף הנדרס דמה לי מתקן בחבורה או מקלקל הא תרויי' חייב לר"ל משא"כ ר' ירמי' הנ"ל לא הו"מ למפשט ממתני' משו"ה מספקא לי' ואנן נמי נהי דלענין מקלקל ומלאכה שאצ"ל לא קיי"ל כר"ל מ"מ הסברא פשטינן מיני' דליכא למיחש לספיקא דבדקן ולא שבקינן פשיטתו של ר"ל משום ספיקא של ר' ירמיה:
ולולי דמסתפיני' הייתי אומר דר' ירמי' לר"ז לשיטתו הוא דלא אפשיטא בעיין משא"כ לדידן דהנה למאן דס"ל דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא י"ל פשיטא דמה"ת מותר לשחוט וליכא למיחש לשמא ימצא טריפה ואע"ג דהכא הוה כעושה ספיקא בידי' מ"מ האיכא דס"ל דמותר לעשות ס"ס בידי' ה"נ בספק א' מה"ת ועמ"ש מג"א בפלוגתא זו סי' תס"ז ססק"ב גם כי בלא"ה אין הדמיון עולה יפה להתם נמצא כי מה"ת אין כאן ויש להקל הכא דבלאה"נ בהתירא טרח כמ"ש פ"י ואיכא כמי משום שמחת י"ט לכן יש להקל. אמנם הא הקשו אהרמב"ם מאשם תלוי ותירצו שאני היכא דאקבע איסורא והארכתי בכ"ז בחידושי ספ"ק דכתובות וא"כ ר' זירא דס"ל בכריתות ר"פ ספק אכל דלא תלי' באיקבע אלא באפשר לברר איסור וה"נ הא אפשר לברר איסור היינו אם ימצא טריפה ה"ל איסור דאורייתא משו"ה מחמיר ר' זירא באיבעיתא משא"כ לדידן כנ"ל:
היוצא מדברינו לדינא כל היכא דאפשר למיעבד בהיתרא כ"ע מודה דחייש לצריך לבודקן והיינו משנתינו לא יטול אא"כ מנענע מבע"י ואפי' טלטול בעלמא אסור והיכי דא"א למיעבד בהיתרא ואיקבע איסורא בודאי חייש לצריך לבדקן דמדר"ז באפשר לברר נשמע לדידן באקבע איסור אך בלא איקבע וא"א אז אפי' אי' דאורייתא מותר והיינו דריש לקיש:
ובזה מיושב פסק הש"ע סי' של"ד דמוהל לא ימול פעם ראשון בשבת שמא יקלקל והוא דברי ר' שמחה במרדכי ס"פ כיסוי דם דס"ל דצריך לבדקן והק' הגאון מו"ה גרשון ז"ל בתשובות חו"י האנן קיי"ל מותר לשחוט עוף הנדרס דלא קיי"ל חששא דצריך לבדקן ולפע"ד אקדים דהמוהל הזה אם מקלקל ומתעלף בין חיתוך לפריעה נראה לי דנהי דגברא לא מיתקן דהא מל ולא פרע כאלו לא מל מ"מ מתקן הוה דהא א"א בלא חיתוך הערלה ועביד מיה' פלגא אך אי מתעלף באמצע החיתוך וכה"ג באופן שצריך לחתוך שנית הרי זה קלקול גמור שהי' יכול נעשות הכל בחיתוך א' כנ"ל נכון ודלא כמ"ש מו"ה גרשון זצ"ל שלא עמד בזה והשתא ממ"נ לא ימול בשבת אי ליכא מוהל אחר בעיר א"כ איכא למיחש שמא יתעלף בין חיתוך לפריעה ועשה מלאכה דאורייתא מתקן בחבורה ואיקבע איסור' שהרי לא למד מעולם וזה מקרי אתחזק כמ"ש ברמ"א ואחרונים בשוחט שלא לקח קבלה מעולם וה"נ אתחזק התינוק ערל והוא לא למד מעולם ואמנם אי איכא מוהל בעיר ליכא למיחש להא לרמ"א דס"ל סוף הלכות מילה דשני מוהלים מותרי' למול בשבת דכל חד עביד פלגא דמצוה א"כ ה"נ אחר שחתך הוא יבא אידך ויפרע אלא דלפי"ז דאיכא מוהל ואפשר למיעבד הכל בהיתר אז חיישי' אפי' לאיסור דרבנן ואיכא למיחש שמא יתעלף באמצע החיתוך ונמצא קלקול בחבורה ולא עביד אפי' פלגא דמצוה ועביד אי' דרבנן היכי דהו"מ למיעבד בהיתרא ולפי"ז היכא דאיכא מומחה בפריעה לחוד אבל למול אינו יכול מותר למי שלא מל מעולם שימול דממ"נ אם יתעלף בין חיתוך לפריעה הא איכא מי שישלים מצותו ואי יתעלף בחיתוכו הוא רק איסור דרבנן ולא הוה אפשר בענין אחר. משה"ק סופר מפפד"מ: