שו"ת חתם סופר/ליקוטים/סימן פט
מרא דאברהם דתלי מרגניתא בגלגל חמה אילן ששרשיו מרובים וענפוהי שפירין רמי הקומה ריכא ובר ריכא אריך בדורו והי' לחומה מגדל עוז בו ירוץ להעמיד ולהקים תורה תמימה להדוך רשעים תחתם לשבור מלתעות עוול ולרדפם עד חרמה אשר אור לו בציון נפקין זקוקא דנורא מפומי' אומרים אמירה נעימה יראה בנחמה בעיר ה' שמה דין הוא הדר מר רב האי גאון גאון עוז נ"י ע"ה פ"ה חכם הכולל כקש"ת מו"ה אברהם אליעזר ס"ט סג"ל ר"מ ור"מ דק"ק טריאסטי יע"א:
דברי קדשו מלהבת אש קנאת ה' צבאות בוער בלבו עד לב השמים הם הגיעוני הרעוני והרהבוני לצאת לקראת נשק כי אמנם זה ירח ימי' נקר' נקראתי לעזרת ה' מאנשי ק"ק ה"ב וגם הי' לנגד עיני ספרי מירוס נ"ץ ואו"ן מלין לצוד נפשות ידבר נפלאות בישראל לפרוע פרעות עין רואה תדמע דמעות עין הקורא יקרע קריעות עין מי נפת ויריע אף יצריח על שמועות הרעות מתיאש יאוש כדי מצמיחת קרן ישועות להלעיג על דחז"ל יציע הוצאות ידון בצואה רותחת ויהי' למחוראות. והן כל אלה ראתה עיני ונשבר לבי בקרבי ונמס ויהי למים מים הזדוני' כי גברו מי מתנים עברו מעברה לעבור את פי ה' לעשות גדולה וקטנה העיז בפניו עוז פניו ישונא וישונה ובכ"ז אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלקים וחרמי גבוה כי כן יסד המלך יר"ה על כל רב ביתו ומדינתו לסגור פום ארייותא דלא למלחוש בלחישותא למילט בלטותא ודלא לימחא באילותא דלא מבע דמא סילותא למתבר דרעא רמתא ונצטוינו מעילת עילתא דלא להעדא דינא דמלכותא והוא יר"ה יעץ ומי יפירנו גלל כן לדין יש תשובה הנוגע לדינא השבתי לק"ק ה"ב להסכים עם האוסרים מנהגי כת החדשה ועל ג' פושעי ישראל ועל ארבעה לו השבתי הן דורשין תחלות לנגן בעוגב בבהכ"נ בש"ק ע"י מנגן נוצרי ומילתא בטעמא קאימנא יען לא מצינו בש"ס סוכה ועירוכין וברמב"ם בכלי מקדש כלי עוגב במנין כלי שיר שבמקדש הלא דבר הוא ש"מ דעוגב הי' חק לאמוריי' מקדם בבתי ע"ז שלהם ויען בבתי הדיוט הי' אסור לאמוריי' לשורר בעוגב כאשר עין ראתה ותעידה ומנהג אבותיהם בידיהם ע"כ נאסר במקדש והותר לדהע"ה להלל בביתו בעוגב ולא להביא באסקופת העזרה ולפנים. ורש"י פ' בראשית כ' תופש כנור ועוגב שניהם לע"ז מ"מ הכנור הותר במקדש והעוגב נאסר והי' זה ע"ד מזבח ומצבה שכ' הרמב"ן ר"פ שופטים ואולי גם שמא גרים עוגב מלשון עגבים כמו שאין מכניסין בעזרה מי רגלים ולדעת הכלבו הובא בט"ז בא"ח סס"י קל"ב הוא מי מעיין ושמו מגונה כי מי רגלים יכונה וה"ה דאסור להכניסו במקדש מעט כמבואר בש"ע א"ח ס"ס תקפ"ו ע"ש:
ובשבת ע"י גוי אסור מק"ו שכ' המג"א סי' תר"ז סק"ד ומסיים דאין לו היתר כלל והתם לצורך תפילת צבור טפי ויה"כ דלא חמיר שבות כמ"ש רש"י ס"פ ואלו קשרים ד"ה אלא לאו לקניבת ירק וכו' וצ"ל מ"ש המג"א סי' של"ח סק"ד אין ללמוד היתר שבות לצורך גבוה מהיתר לצורך שמחת ועונג הדיוט דהרי בי"ט שרי להדיוט ואסור לגבוה נדרים ונדבות ועי' תוס' פסחים פ"ד ע"א אפי' לצורך עונג שבת ומש"ה כ' רמ"א סי' רע"ו ס"ב דיש להחמיר בשאין צורך גדול. ובלאה"נ נראה דמשחרב בהמ"ק נאסרו זמרא דמנא לגבוה ומקרא איך נשיר שיר ד' על אדמת נכר וכו' ולא קאמר לפני בני נכר אע"כ על אדמת נכר נאסר בכל גווני והיינו במנא דזמרא דמיירי בי' קרא על ערבים בתוכה תלינו וכו' אבל בפומא דליכא בי' בסומי קלא וליכא בי' שמחה יתירה כולי האי וגם עיקר מצוה בבהמ"ק הי' בפומא ע"כ נשאר גם הוא לאלקינו במקדש מעט אע"ג דלהדיוט שרי בדבר מצות לשמחת חתן וכלה עגומי הגלות אבל לגבוה נאסר שאין שמחה לפניו מיום שחרב בהמ"ק בעו"ה:
ולענין תפלות לחש יעויי' תשו' רדב"ז סי' צ"ד שכבר בטלו מנהגו של הרמב"ם בזה ובב"י סי' קכ"ד שחכמי צרפת גזרו נידוי על זה וכ"ז שהיחידים מתפללים מיד עם הש"ץ ועכ"פ כ"א מתפלל אבל הני אינשי דלא צלו כלל לית דין ולית דיינא ודעת המרדכי שלהי ר"ה בכוונת ה"ג דעת יחידאי הי' ולא קי"ל כוותי' ועכ"פ צריכים שישמע מתחילתו עד סופו ופשוט שאין כולם שומעים כמ"ש בעצמו באו"ן ועלובה עיסה שנחתומה מעיד עלי'. ולהתפלל בלשונות העמים גם שהותר באקראי למי שאינו מבין אבל להעמיד ש"ץ להשכיח לה"ק בבני ישראל לא עלה ע"ד וגם א"א לנו לתרגם בשארי לשונות כוונת המקרא וכמ"ש אונקלס ויונתן עי' רמב"ן ס"פ ויגש בפסוק ויזבח זבחים. והנה חז"ל אמרו דעלמא קאי אקדושה דסדרא שמתרגמי' אותה ומי יכול לפרש כוונת המתרגם קדיש בשמי מרומא וגם בריך יקרא מאתר בית שכינתי' מה זה והיאך רמיזי בקרא אלו הענינים וכבר בימי אנשי כנה"ג לא הבינו לה"ק חצים מדבר אשדודית ומש"ה העמיד עזרא תורגמן בקראו בתורה כדכתי' ויקראו בס' תורת אלדי' ע' פ"ק דמגלה וא"כ מ"ט לא תקנו אנשי כה"ג התפלה בלשון ארמית שהבינו אז אע"כ לא יכין לדבר כן והארכתי בזה הרבה:
ומה שמדלגי' כל עניני הגאולה וגואל הנה קרא כ' אל תתני דמי עד יכונן ועד ישי' ירושלי' תהלה בארץ ובמדרש שוחר טוב הובא ברוקח סי' שכ"ב יעיי"ש ובכל אלו כיון שלא נהגו אבותינו ואבות אבותינו היתר ה"ל מנהג לאסור כמ"ש ש"כ ח"מ ססי' ל"א וב"ש רס"י מ"ז ואיכא משום נח תתגודדו כמ"ש מג"א סס"י תצ"ג במסקנתו וע' תשו' מעיל צדקה וכמ"ש נמי הרדב"ז סי' צ"ד הנ"ל וצריך נמי מנין אחר להתירו לכל הפחות מנין ב"ד קטן מהראשוני' ע' הל' ממרים וא"כ צריך מנין חכמי הדור ולא בדעת הני אנשי תלי' והרי דעתינו מצטרפי' לרוב חכמי גאוני הדור האוסרי' ומרחיקי' כל מעשי ס' נו"ץ ואו"ן וכל הדברי' האלו וככל חזיון הלזה הארכתי עוד לסבר אוזן אל אשר שישמעו ויאזינו וידעו ויבינו ואשר לא יאבו לשמוע דבר ד' ענשו במכתבי לא פרש אם לדונו בדינא דבי נחש חולין קכ"ז ע"א איהו תרבי' משכי ואיליתי' וקושטא קאמינא לאו עכברא גנב אלא חור"י נ"ר הרע לעשות מכל אשר לפניו וכבר הקדיח תבשילו בס' עמק השוה למען ספות הרוה והנני מעתיק פה אשר אלי כתיב מרב א' בגליל שלו איך התיר מיניקת חבירו אחר ג' חדשים ופער פיו לבלי חק שדחז"ל לא בדעת ח"ו ואע"ג דהשבתי ומילט קא ליטנא למאן דמסדר הני קידושין לא קם ולא זע וסדר וברך ברכת אירוסין ושלח לי תשובתו ע"ז בדברו על כל חכמי הזמן הוא ניחר אראדימ"ו ושקע עד ארכבתו בדמם (מנחות ק"ג ע"ב) וירד אחריו דם עשק אליעזר ליברמאן מארץ שנער עני בדעת וגווע מנוער וז"ל השאלה:
בע"ה שמאנדע ג' א"ש תקע"ג לפ"ק.
רחש לבי חלחלה ורתת כי שעורי מכתת והנני כתלמיד זעירא וכו' ה"ה מרנא מו"ה משה סופר נ"י:
לא ידעתי דבר דבר כי אחזני השבץ מרב צערי וכעסי נתקו מורשי לבאי ותסמר שערת בשרי ויחמוס כגפן בשרי ונוראות נפלאתי פלאות על ד"ת הקדושה המונחת בקרן וכו' ואין איש שם על לב על מה אבדה הארץ ניתנה ביד וכו' המרים ידו נגד ד"ת ת"ה תורת מרע"ה וכאשר זה מקרוב בעתה שנתבזה דחז"ל משום מעשה שהי' כך הי' פה תחת דגלי בכפר א' בשם קורטאוש שם זה שנה וחצי נתאלמנה אשה אחת והניחה בעלה מעוברת לאיזה חדשים אחרי מות בעלה כאשר הי' לה הולד יותר משיעור הכרה שהי' ג"ח ואח"כ גמלתו ועדיין לא עברו ב' חדשים מיום הגמול והי' רוצה להנשא א' ושאלו את פי ואסרתי להם כדין עד כ"ד חדש לחדשי התינוק כמבואר באה"ע סי' י"ג והלכו ושאלו להרב דק' אראד והיתר להם היתר גמור ויותר מזו הבטיחם שהוא בעצמו יבוא שמה לסדר קידושין באשר שאין הכפר רחוק מאראד גם מפה איתן מושבי אינו רחוק יותר מג' שעות ושלחתי להרב א' מיוחד מיקירי יי"ש בפירוש והוא צורבא מרבנן ומהימן לדבר בו פא"פ בתוכחה מגולה וכו' ופן יתרעשו עליו בקול רעש גדול חכמי זמנינו והרב החובל השיב כזה מה לי ולרעש הגדול שלהן ואני עושה ואומר ועושה כפי שכלי והקדמונים ודחז"ל שוטים הי' בזה כי החמירו יותר מדאי ושלא כהוגן עשו במאי שתיקנו וכהנה רבות דברי מינות ר"ל שפער פיו לבלי חק יכרת ד' כל שפתי חלקות מדברת גדולת לסוף סיים המיקל הנ"ל ואם הראשוני' עשו שטות אף אני אעשה נשטותם בתמי' מי שרוצה לציית דינם הרשות בידו ומי שאינו רוצה ג"כ הרשות בידו כ"ז תשובת הרב החבר לאיש משחית לפני המון עם ד' ברבים ואלה הצאן קדשי' עומדי' צפופי' ומשתחוי' רווחים ואומרי' כי הרחיב לנו ופרינו בארץ והאלמ' הנ"ל עדיין היתה מוכנת להנשא בקרב ימי' ואין מי שימחה כי הכל אומרי' ברוך מתיר אסורים ולקול השמועה תצילנה שתי אזני אזן ששמע ועין שראה לפי מסקנת הש"ס והפוסקי' בש"ע אה"ע סי' י"ג שם וכו' ולבי פורש ובוכה וקורא מי לד' בני אל חי ירום ויניף ידו ליקח כלי מלחמת ד' בידו ולשדות גירא בעיני דשטנא לשפוך חרון זעמו על נוה עקוש שוגה בהוראה להרים את ראשו קרחה מן המצות נגד דברי חז"ל וחטא והחטיא את הרבי' כל בני ד' החוסים תחת דגלי בקשו ממני לקיים מצות שלוח הקן קולמוסי' קסת אריכה לאדמ"ו ואל מי מקדושי' אפנה אם לא אל גדולי המורים חקרי לב אריות ונמרים כאשר דבריהם לכל עם ד' נאמני' למען לא יחרוך רמי' צידו וע"ז הי' נפשי בשאלתו בעתר לשונות של תפלה קצרה אבי אבי רכב ישראל וקדושן עיקרן ושרשן אם לא למעני יעש ישפוך עלי דרך צוף דבש וחלב תחת לשונו עט סופר מהיר לכבוד דחז"ל ולכבוד נותן התורה ית"ש להשיבני תורתו והוראתו בקדושה אמרי נופת בין עיני לטוטפות למען יראה המוני עם מקלי הדעת מי יצדק ומי ירשיע מי ירום ומי ינוע נעה ונדה מדרכי התורה וימהר ויחיש ברב טובו וחסדו במענה לשון חנמים כי למיחש מיהא פן יכניסנה בקרב הימים ובזה יבוקע כשחר אור ישראל וארוכתו עד מהרה יצמיח כי אחרי כ"ת לא ישנו ותהי השורה הזאת לעד בישראל כי לא אלמן וכו' יש עוד שופטים בארץ למען לא יוסיפו בני עולה ולא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים ובזה את נפשי הצלתי ואת נפשות יראי השם המצפים על תשובתו הרמה ומה' הטוב יהי' שכרו הרבה מאוד וכו' ומוכן ועומד ומצפה כעטלף לאורה וכו' דברי תלמידו הכותב לרב הטרדות עה"ת ועל העבודה ועומד נבוך על העולם ההפוך למשא דבר ד' עט הרשום בספר דניאל החפק"ק הנ"ל. - וזאת תשובתי:
השם חכמה בטוחות ישיגהו שובע שמחות ויזכהו לאור וצחצחות לה"ה הרב המאה"ג המופלג כבוד מו"ה דניאל נ"י אב"ד שימאנטא יע"א:
יקרת מכתבו הגיעני אתמול ביום שמחה וששון ליהודים וסביב לשלחני יקרי' ונגידי' כלם ראו כן תמהו לאמור מי האיש צר ואויב אשר מלאו לבו להתיר מיניקת חברו בפומבי ואפי' אם יש צדדי' להתיר אין הדבר מסור כ"א לגדולי הדור ולא ליתן תורת כל מורה בידו וכ"ש בעובדא דילי' שכפי הנאמר במכתב פר"מ לא מצא המיקל ידו ורגליו והתיר עצמו להיות מכת האפיקורסי' המלעיגי' על דחז"ל ומי לא ילבש לבשי קנאת ד' צבאות וקנאת תורתו אך אמנם לא אצא לריב מהר וכבוד מלכי רבנן חקור דבר ע"כ אמרתי שיהוי מצוה מיהת לא משהינן והריני מודיע להאשה האלמנה אשר הניקתה בנה זה ג' חדשים וגמלתו אע"פי שנולד אחר מיתת בעלה מ"מ לא תינשא ותדע כי התו' בסוטה כ' בשם הירוש' ע"ז אל תשיג גבול עולם ובשדי יתומי' אל תבוא וקבע את קובעיהם נפש והגאון פ"י בק"א סי' ק"ן קלל ע"ז מיתה ועוני ובסוף ס' תפארת למשה מייתי קבלה מקבלת הגאונים שאינו מוציא שנתו גלל כן מהודענא שאנו מחזיקי' ידי הראשוני' והאיש והאשה והמסדר הקידושין וכל הנטפל לעוברי עבירה הלז ישיגו קללות הכתובי' בספר ולא יאריך ימי' כצל אשר איננו ירא את אלדים עד אשר תציע דברי' וטענותי' לפני גדול הדור היושב באחת מערי הראשי' כגון הגאון ראובן ישן ולו ולכיוצא בו משפט ההוראה ואם תשיג היתר אז תצליח ואז תשכיל בכל דרכי' וממילא נשמע שאם יבורר הדבר שהעיז איש רשע בפניו ללעוג עדחז"ל כמ"ש פר"מ תקלל בארץ חלקו תשיגהו אופל וצלמות ואקוה שיהי' דברי אלה מועטים מחזיקי' כמרובי' יערוף לקחי כמטר טל ורביב' ולשומעי' יונעם ויזכו לחיים טובים הכ"ד הבעה"ח ע"כ:
ואלו הי' דינם מסור בידינו הי' דעתי להפרישם מעל גבולינו לא יותן מבנותינו לבניהן ומבניהם לבנותינו כי היכי דלא ליתי לאמשוכי אבתרייהו ויהי' עדתם כעדת צדוק ובייתוס ענן ושאול אינהו בדידהו ואנן בדידן כ"ז נ"ל להלכה ולא למעשה מבלי רשות והורמנא דמלכא יר"ה וזולת זה יהי' דברי בטילים וכלא חשיבי ומ"מ לעשות רצונו דפר"מ כבודו חפצתי וכתבתי לק"ק ה"ב ופראג גם לבראד לקבץ דעת גאוני הדור ולשלחם ביד רופ"מ הדרת גאונו וימלך בקונו ויצא לישע המונו ותחז עינינו שכלל היכלו וארמונו כנפשו החדושה והטהורה ונפש א"נ דש"ת. משה"ק סופר מפפד"מ