שו"ת חתם סופר/ליקוטים/סימן סז
גרסינן פ"ב דע"ז כ"ו ע"א תני ר' אבוהו קמי דר' יוחנן הגוים והרועי' בהמה דקה לא מעלי' ולא מורידין אבל המינים והמסורת והמומרים מורידין ולא מעלין א"ל אני שונה לכל אבידת אחיך לרבות המומרים ואת אמרת מורידין סמי מכאן מומר והקשו תוס' דלמא ממונם מצילים וגופם מורידין כממון מסור סוף ב"ק ותי' דשאני הכא דכתיב נמי והשבותו לרבות אבדת גופו עכ"ל וס"ל להתוס' דמומרי' מעלי' נמי דבכלל והשבותו הוא מעלי' ועפ"ז כ' לעיל גבי רועי בהמה דקה דלא מעלי' משום שהוא דרבנן חמיר טפי ולפי דבריהם אלו המומר לתיאבון מחוייבים להחיותו ולתת לו צדקה נמי כאחד מישראל וצ"ל דאחים במצות קרינן בי' וה"ל בכלל וחי אחיך עמך וכן בדין דהא מהאי קרא נמי אסור להלותו ברבית:
ואמנם מדברי הרמב"ם נראה דס"ל לחלק בענין אחר דהא דמצווי' להחיותו כדכתיב והשבותו היינו באינו שגור ומתמיד על תאותו משא"כ ברועי בהמה דקה דרגיל ומושרש בחטא אע"ג דעושה לתיאבון ומשו"ה אין מורידין אותו לבור מ"מ אינו מעלהו וקיי"ל ברועי דרבנן ומכ"ש ברגיל בחטא דאוריי' ור' יוחנן דסמי מכאן מומר לאו משום דאני שונה לכל אבידת אחיך לרבות מומר דמשום הא אכתי הו"מ למימר ההוא באינו רגיל ואנן ברגיל בכך דאפי' מורידין דכיון דע"כ לא אתרבו בכלל והשבותו א"כ אפשר דאפי' מורידין אלא דלא הו"מ לשנויי' הכי משום דקתני רישא להדי' הרועי בהמה דמושרש בחטא לא מורידין משו"ה ע"כ סמי מכאן מומר דממ"נ אי מומר לתיאבון פ"א מחויי' להעלותו נמי דאני שונה וא"נ מושרש עכ"פ אין מורידין כדקתני רישא ואי בלהכעיס היינו מין משו"ה סמי מכאן מומר:
והיינו דכ' ספ"ד דרוצח כשכ' רועי בהמה דקה לא מעלי' דכתיב לא תעמוד על דם רעך ואין זה רעך כ' אח"כ בד"א ישראל בעל עבירה והעומד ברשע ושונה בו תמיד כגון רועי בהמה דקה שפקור בגזל והם הולכי' באולתן אבל ישראל בעל עבירות שאינו עומד ברשעו תמיד אלא עושה עבירות להנאת עצמן כגון אוכל נבילות לתיאבון מצוה להצילו ואסור לעמוד על דמו עכ"ל וע"ש בכ"מ ומ"מ צל"ע דלמה לי' לאתויי' מלכל אבידת אחיך תיפוק לי' דברייתא רועי בהמה דקה דמושרש בחטא לא מורידין ואיך תני בסיפא מומר מורידין ועכצ"ל דהומ"ל רישא מושרש בגזל דרבנן לא מורידין וסיפא במושרש באי' דאוריי' מורידין אם כן אכתי לא מקשה מידי דלאו לכל אבידת אחיך מרבה מומר שאינו מושרש שמעלהו והמושרש בדאוריי' מורידי' והמושרש בדרבנן לא מעלי' ולא מורידי' וי"ל וק"ל:
ודע דמלשון הרמב"ם הנ"ל משמע לי שאין הכונה שבפ"א נעשה מומר ובשני ושלשה פעמים נקרא מושרש בחטא דז"א אלא דלעולם לא נעשה מומר עד ב' וג' פעמים ועש"ך י"ד סי' ב' סק"כ ואפי' מעלין אותו ומושרש בחטא מלתא אחריתי היא דעיקור חיותו ומחיותו ממנו ואביק בי' טפי כי רועי דקה וכה"ג וההיא הוא דלא מעלין ולפ"ז אפשר דמומר להכעיס דמורידי' נמי דוקא בשנים ושלשה פעמים ולא בפ"א ועש"ך י"ד סי' ב' סקי"ו והדבר צריך הכרע בלשון הרמב"ם:
ואך בס' יראים סי' מ"ז כ' רא"מ דמומר לתיאבון בא' מהעבירות אין שום מצוה להחיותו דלא קרינן בי' אחיך במצות כלל ומייתי לי' ראי' מרועי בהמה דקה דלא מעלין וע"כ משום דלית בי' מ"ע של וחי אחיך והה"נ דאין מצוה לתת לו צדקה וכ' שם דאינו דומה להשבת אבדתו דמרבי' מלכל אבדת אחיך דהתם צריכי' להחזיר לו את שלו אבל לא לתת לו ולהחיותו משלנו ולפ"ז צריכי' לומר דאין מורידין בידים משום דה"ל בכלל שלו ולא מעלין דה"ל כאלו נותני' לו משלנו ולא ס"ל שום חלוק בין רועי' לשארי עבירות לתיאבון לא כהתוס' ולא כהרמב"ם אלא כולם לא מעלי' ולא מורידין חוץ מלהכעיס שמורידין אלא שצל"ע א"כ כשאמר אני שונה לכל אבידת אחיך לרבות המומר לישני כק' תוס' ממונו פלט משום יכין וצדיק ילבש משא"כ גופו מורידי' ואין לומר דס"ל ריבוי דלכל אבידת קאי נמי אהשבותו לו כתי' תוס' דז"א א"כ מרבי' נמי להעלותו כדכתי' והשבותו ואיהו הא ס"ל לא מעלין וע"כ ס"ל דריבוי לא קאי אלא אאבידת ממונו דרישא דהוה שלו ולא אוהשבותו דסיפא דהוה שלנו להעלותו כנ"ל וא"כ כיון דהשבת גוף לא רמיז כלל בקרא א"כ מנ"ל דלא מורידי' וכק' תוס' וצ"ל דס"ל בישוב ק' תוס' דנהי דמצינו כן במסור מ"מ קרא דכל לא מיירי בהכי אלא אפי' בגר שהוא סריס דלית לי' שום יורש דנימא עליו יכין וצדיק ילבש ואפ"ה הזהירה תורה על אבדתו דאלת"ה למה לי קרא סברא הוא יכין וצדיק ילבש אלא ע"כ מגז"ה מחייבי' להשיב ממונו שלו ומכ"ש שלא להוריד גופו אבל לא להעלותו:
הארכתי בזה מפני שלפע"ד לא נחתו האחרונים לכל מ"ש וגם נ"ל טוש"ע סותרים זא"ז במ"ש בי"ד סי' קנ"ח שפסק כרמב"ם עם מ"ש רס"י רנ"א שפסק כהרא"מ וצריך עיון בכל הנ"ל. משה"ק סופר מפפד"מ: