שו"ת חתם סופר/ליקוטים/סימן סג
שלום רב לי"נ המופלא תלמידי הר"ר הרש שי':
אשיבהו בקיצור נמרץ ובנחיצה רבה מה שנסתפק אי לקוח פטור נמי מתרומה ותרומת מעשר או דוקא ממעשר דבי' מיירי קרא דעשר תעשר דמיני' ילפי' בב"מ פ"ח ע"ב:
דבר זה נתעורר עליו הרב"י בי"ד סס"י של"א והכריחו ממקומו דפטור מן הכל דאלת"ה מאי פריך ולוקח מדאורייתא מי מחיי' דלמא אתרומה קאי דחיי' לוקח ופועל פטור ומ"מ מה שנתקשה לו א"כ בכולי' תלמודא דמשני בטבל טבול מדרבנן שזרעו בעציץ שאינו נקוב מ"ט לא משני שלקחו דה"ל מדרבנן ק' זו אינה צריכה לפנים דכה"ג הו"מ לשנויי' עוד בכמה גוני בטבל מדרבנן שלא ראה פני הבית ואכל ממנו קבע מה תאמר כיון דאתי לכלל חיוב לא משני לי' שפיר דמוקי מתני' בכל זמן ובכל מקום והיינו בעציץ שאינו נקוב וה"נ דכוותי' דאי הוה מוקי לי' בלוקח א"כ אינו יי"ח מצה ואינו מזמן אלא זה הלוקח אבל אי החזירו למוכר לא יברך עליו ומוקי לי' בכל גברא וכן בעירובי' וכדומה וכעין שכ' תוס' בב"מ פ"ח ד"ה תבואת זרעך וכו' ופשוט:
אמנם מה שקשה לו לפ"ז דלוקח פטור ממעשר א"כ הכל דרבנן א"כ בב"מ נ"ו מקשה רבינא מלוקח מן הנחתום ואביי מסייעא מפלטור הא התם הכל בלוקח שודאי שלו נמי דרבנן משא"כ דמאי מעם הארץ שהוא בעה"ב שודאי שלו דאורי' אלו דבריו:
הנה עוד יותר מזה יש לתמוה בלא"ה על שיטת ר"ת ז"ל וכי אדם הממרח כריו ואתי לידי חיוב יפקע חיובו ע"י מכירה ויהי' כל טבל אינו אסור אלא להבעה"ב שלו וכן תמה הריב"ם ז"ל שם בתוס' הנ"ל ועוד ביומא פ"ג ע"א מאכילי' אותו תרומה ולא טבל דשרי' לכהן וקשה אדרבא הא טבל שרי' לכ"ע מן התורה והנה פרשת דרכים דרך חיים סי' ט' כ' דלא מצי להפריש תרומה דאין הבעלי' פה ובחידושי תמהתי מה בכך הא חז"ל הקנוהו להמסוכן הזה שיאכלנו וישלם מעותיו לבעליו וא"כ יכול הוא לתקנו ועתה מצאתי ק' זו בס' משנת חכמים בפתיחה ואמת נ"ל טפי כיון שהקנוהו להמסוכן ה"ל לוקח וליכא איסור טבל כלל מן התורה ולכשיפריש בשבת יעשה איסור דרבנן בהפרשה וגם באכילת תרומה דרבנן עכ"פ:
אבל אמת יורה דרכו שהרמב"ם בצחותו נשמר מכל זה בריש פ"ב ממעשר וכ' אינו חייב וכו' אלא הגומר פירות לאכלן אבל הגומר למכרן פטור וכו' ומתוקן הכל דהכל תלי' בכוונת הבעה"ב בשעת מרוח אם מרחן למכרן פטור ולא מתחיל חיוב' עד שימלך לקיימן לעצמן או חוזר ולוקחן ממי שלקחן אבל אם מרחן על דעת לאכלן א"כ אפי' מכרן חייב ובזה מיושב הכל כי כל טבל דאוריית' שבש"ס ר"ל שמרחן ע"מ לאכלן ותו לא מהני לי' מכירה:
ומיהו עם הארץ כשם שנחשד שיאמר שכבר עשר ולא עשר ה"נ נחשד שיאמר שמרחן ע"ד למכרן ושקר ענה כי לא מרחן אלא ע"מ לאכלן ומיושב גם קו' שלו ופשוט וזה ברור:
מה שהקשה בפסחים ר"פ תמיד נשחט י"ט ע"א דמשמע דלר"ח לית לי' שנויי' דמעלה ומלינה בראשו של מזבח אם כן תקשי לי' ק' תוס' ביצה ה' ע"א ד"ה ונתקלקלו וכו' דמ"ש היכי דלא אפשר שאני פי' המהרש"א דהכוונה מעלה ומלינה וזה הא לית לי' לרב חסדא וע"כ כתי' ב' של תוס' דאתי עשה דרבים ודחי עשה דהשלמה וקשה במנחות מ"ט ע"א ס"ל לרב חסדא דעשה דהשלמה היא לעכב ולא רק למצוה כמו שס"ל לאביי התם ומבואר שם בתוס' באריכות דאי הוא לעכב א"כ הקרבן הקרב אחריו הוא פסול לא שייך דחיי' כיון שהוא פסול ע"ש א"כ לא שייך לר"ח דעשה דרבים דחי וא"כ מה יענה על ק' תוס' הנ"ל:
יש לומר דלעולם ר"ח ס"ל נמי מעלה ומלינה ואית לי' כתי' א' של תוס' בביצה שם והא דלא משני הכי בפסחי' היינו משום דלטעמי' דס"ל עשה דהשלמה לעכב ולא שיש דחיי' א"כ הי' קשה לי' גם לת"ק דר"י בן ברוקה במחוסר כפורים בע"פ מ"ט דוחה עשה דהשלמה וא"ל משום אתי עשה שיש בו כרת ודחי עשה דאין בו כרת הא לדידי' לא שייך דחיי' וס"ל דבהא לא שייך מעלה ומלינה כיון שהוא ע"פ ולילה שלו י"ט הוא ה"ל איברי חול בי"ט לא ס"ל דמהני בזה מעלה ומלינה ומשו"ה הוצרך לשנויי שינויי' אחריני אבל לעולם בעלמא ס"ל מעלה ומלינה ומיושב ק' תוס' דביצה הנ"ל ודברי אלו צריכי' עיון ביומא מ"ו ע"א ע"ש היטב ודעת לנבון וק"ל:
עוד במי שמת וציוה שאשתו תהי' גברת כתבת שמצאת בס' חדש נקרא שמלת בנימין שהוא לשון אפטרופסת דעל גביר לאחיך מתרגמי' שליט וכבר פסק הריב"ש דשליט הוא אפטרופוס מקרא שליט על ארץ מצרים ושאלת אם יש לסמוך על זה:
הדין אמת אבל המחבר הנ"ל בלל לשונות ודרשות מעברי לארמי ודרש גז"ש שליט שליט דא"כ בדניאל נמי כתי' די שליטן שמי' הכי נימא דהקב"ה אינו אלא אפטרופוס ח"ו וע"כ בלשון ארמי הוה שליט מה שהוא שלו ממש א"כ אין ראי' מגביר דמתרגם שליט דהתרגם הוא ארמית וכוונתו שאחיו יהי' שלו ועבדיו ממש וכן הוא האמת שהרי לא נתמנה יעקב לאפטרופוס לעשיו כ"א לעבד נמכר עשו ליעקב כאמור בתשובתו של יצחק לעשו ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים ופי' מה שקנה עבד קנה רבו והכל שלו ש"מ גביר הוא שלו ממש:
ויותר נ"ל דגם בלה"ק יש שליט שפירושו שלו ממש וכן בארמית יש שליט שהוא רק אפטרופוס שגם בדניאל גופי' מצינו שליט לשון אפטרופוס ומינוי בעלמא ושני הלשונות עברי וארמית שוין בזה אלא שהריב"ש פסק דשליט הוא מלשון אפטרופוס כיון דיש לפרשו הכי והכי דבעל השטר על התחתונה:
ומזה הטעם בעצמו הוה לשון גברת אפטרופסות ומינוי דמצינו כן במלכות יהודה גבר באחיו ויקרא מלכי ישראל גביר וגם ויסירה מגבירה והכל לשון שררה בעלמא שאין ישראל נמכרי' לעבדי' להמלך כלל ולא הותר אלא האמור בפ' מלך לחד מ"ד דמקיל טפי ולאידך מ"ד אפי' בהא לא הותר וא"כ אינו אלא שררה ומינוי בעלמא והך דכוותי' והנלע"ד הודעתיך קושט אמרי אמת. כעת מאפס הפנאי הכ"ד החותם פה ק"ק מ"ד יום ה' ב' אב תקס"ג לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: