לדלג לתוכן

שו"ת חתם סופר/ליקוטים/סימן נו

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

שלום וכ"ט ורפאות תעלה לי"נ הרב החרוץ המופלג מו"ה דוד נ"י אב"ד דק"ק נאדיש יע"א:

יקרתו הגיעני והנה לוטה פה מכתב לקהלתו ולאשר לא ידעתי סדר האדרעס הנה שלחתי ליד מעלתו ישתדל להביאו לבעליו ע"ד מה שנתקשה בדברי רש"י בחומש והוא גמר' ערוכה פי"נ דבנות צלפחד לפי שעה דברו אם אין אנו חשובין כבן תתיבם אמנו והקשה מעלתו למאן דס"ל במרדכי דמומר אינו זוקק אשתו ליבום משום דאינו בהקמת שם בישראל וקיי"ל המחלל שבת בפרהסיא הרי הוא מומר לכל התורה א"כ לא הוה אשת מקושש זקוקה ליבם כלל אלו דברי מעלתו והי' לו לפרש מנ"ל שחילל שבת בפני עשרה מישראל ויראה דנתכוון מעלתו למ"ש רש"י עוד בפ' מקושש על פסוק ויביאו אותו מקושש עצים אל משה ואל אהרן ואל כל העדה שהי' בא וחבילתו על כתיפו לפני משה ואהרן וכל העדה וא"כ הרי הי' כאן כל העדה ואמנם זה למ"ד מקושש מעביר ד' אמות הוה דלמ"ד תולש או מעמר לא שייך דברי המדרש הנ"ל וא"כ י"ל שלא הי' כאן עשרה מישראל ומדרשי' חלוקים:

ומעלתו תי' ב' תירוצים או דפעם ראשון לא נעשה מומר ולא הועיל מעלתו כלום דהרי בא עם חבילתו לפני משה ואהרן והעדה והרי חילל כמה פעמים וק"ו ממ"ש רמב"ם בפי' המשנה פ"ק דחולין דהשוחט בשבת משהתחיל לשחוט ולעשות חבורה נעשה מומר ובגמר שחיטה כבר פסולה שחיטתו וכ"ש הכא שבא בחבילתו שכבר נעשה מומר על העברת ד' אמות הראשונים ועיי' ספ"ב דחולין קבל התראה אין לך מומר גדול מזה:

עוד תי' כמ"ד מקושש לש"ש נתכוון וכמ"ש תוס' פי"נ קי"ט ע"ב ד"ה אפי' ויעיי' מהרש"א ח"א שם והנה גם תי' זה לא נ"ל דכוונתו לא יצילהו מלדונו כדין מומר כמו שלא הצילהו ממיתת ב"ד כי אין לנו אלא מה שעינינו רואות אבל מה דאחז"ל לש"ש נתכוון הוא ממ"ש בקרא בנות צלפחד בן חפר בן גלעד בן מנשה ופירש"י כל שמעשיו ומעשי אבותיו סתומי' ופירשו לשבח הרי כולם צדיקים וא"כ ע"כ צלפחד צדיק הי' ואי הי' מן המעפילי' א"ש דאע"ג דכתי' ותמרו פי ה' ותזידו ותעלו ההרה מ"מ בעלי תשובה הי' והתודו עונם ומסרו נפשם על א"י למות במלחמה לשם ה' כמו שעשו אנשי העגל למחרתו שמסרו עצמם ביד הלוים להריגה מחמת חרטה ותשובה כן עשו אלו אלא שמ"מ נענשו על חטא זה שלא שמעו אל משה וקבלו עונשם בעה"ז ויש שמתו במלחמת חרמה והנשארי' מהם מתו אח"כ ונמקו בעונם והי' צלפחד מהם ויראה מזה שלא הי' צלפחד בן עשרי' במנין חומש הפקודי' ולא נגזר עליו גזירת מרגלים והי' ראוי' שלא ימות במדבר ואח"כ במלחמו' המעפילי' כבר הי' בן עשרי' ויצא בצבא מלחמתם ונתחיי' עמהם ולא נפל במלחמה ביומו ומת אח"כ במדבר בעון הזה אבל עכ"פ צדיק הי' וצדקות אהב וא"ש דמיחס בנותיו אחריו עד יוסף הצדיק וכולם צדיקים:

ואמנם הך מדרש ס"ל דמקושש הי' ומדחשיב לי' בהדי צדיקים ש"מ לש"ש נתכוון אבל לא בשביל זה פטרוהו ממיתה ולא יסור ממנו דין מומר לחלל שבתות כי זה לא נרמז להם אלא בפסוק זה אבל בשעת חטאו לא הי' להם לדון אלא כפושע ומזיד ונ"ל דגם למ"ד שלא לש"ש נתכוון כדמשמע ר"פ הזורק דקאמר אתה מוצא לעז על אותו צדיק ואמר' התורה כסיה ואתה מגלהו משמע דס"ל דחטא גמור הי' מ"מ מדמנה לי' בקרא בהדי צדיקים ע"כ התודה ועשה תשובה ומת מתוך וידוי ותשובה ולא דמי למגדף שמת מתוך רשעו ע"כ פרסם הכתוב גנאי לאמו גנאי לשבטו והמקושש לא כן כי אם התודה וכל עונותיו לא תזכרנה עוד וכמ"ש ש"ך י"ד סי' שמ"ה סק"ה וממילא מיושב קושיתו דלא הוה מומר והוי שפיר בר הקמת השם:

ועוד נ"ל דהמרדכי לא אמר במומר לע"ז או לחלל שבת ומקיים כל התורה כמו אחאב כמ"ש רש"י ריש חולין דנהי דגרע משאר מומר לדבר א' דזה דינו כמומר לכל התורה מ"מ אשתו זקוקה ליבם ולא אמרו מרדכי אלא במי שהמיר ונדבק לאומה משארי האומות ויצא מכלל יהדות לגמרי על זה אמרו שאינו בהקמת שם ואין מקושש ואפי' אחאב בכלל זה:

ואגב אעתיק לשוני בגליון מג"א סי' קכ"ח סקס"ב יע"ש כתבתי וזה לשוני ומ"ש שהמירה לע"ז רצונו לומר שהלכה ונתדבקה באומה אחרת ואנחנו תולין בזה שמחמת תאות עריות המירה ומסתמא זינתה עמהם ואלו שמרה אבי' בילדותה דלא למילף גופא נוכראה לא באתה לידי מידה זו וע"כ אבי' מחללת. וכל זה במומר זמנינו דמיני' איירי מרדכי אבל בזמן שהי' ישראל שרויים על אדמתם והי' בת כהן עע"ז בתוך עמה אין לנו חזקה שתזנה או שזינתה כי אם היא חשודה כל ישראל מי נחשדו ומי ישמע לה ע"כ אינה מחללת אביה והיא נידונית על ע"ז בסקילה ולא בשריפה ובזה יכונו דברי מג"א ז"ל עד כאן לשוני על הגליון ואשים קנצי למלין ה' יחייהו ויאשרהו אורך ימים ישביעהו כנפשו היפה ונפש א"נ. פ"ב יום ג' כ"ב תמוז קפ"ל. משהק"ס מפפד"מ: