שו"ת חתם סופר/ליקוטים/סימן נא
שלום וחיים לי"נ הרב המאה"ג המופלג המפורסם כש"ת מו"ה ליב נ"י אב"ד דק"ק קיצע ולבד"צ הרבנים המופלגים כבוד מוהר"ר זלמן באניהארד נ"י וכבוד מו"ה שמעון אפ"ה נ"י:
הגיעני יקרתכם אודת שמעון לוקס שכ' לביתו שדעתו להטביע עצמו בנהר סמוך לפישמענד ושוב מצא סמוך לנהר פעלץ שלו עם תפיליו ולא גופו אך נמצא גוף א' במדינת הגר סמוך לק"ק גלאנטי והמלבושים נמצאו באיסטרייך ועיי' ב"ש סוף סק"ו ס"ט הנה פשוט אפי' בדברי' דלא חיישי' לשאלה היינו אם נמצא עליו או לכה"פ סמוכי' ככלי ובתוכם פירות אבל אם נמצא בגדים של איש הנעלם ממנו ושוב נמצא במקום אחר איש מת בלי סי' לא נתלה זב"ז וזה פשוט ואע"ג דהכא כ' האגרת שדעתו להטביע עצמו מ"מ עביד אינש דגזים ולא עביד וגדולה מזה בשבועות מ"ו ע"א אמר איזל ואקטיל דקלא דפלני' ואשתכח דקטיל ושדי לא אמרי' הוא קטלי' וכו' ולא דמי לסי' שפ"ח ס"ו בהגה"ה וק"ל:
וגדולה מזה אפי' ראינו שהפיל עצמו במזיד במים שאל"ס מ"מ אשתו אסורה דאמרי' גלי אשפלוהו ויצא בריחוק מקום וערוק ואזיל לעלמא אע"ג דחזינן דעתי' לאבד עצמו לדעת מ"מ אמרי' כשנטבע והגיע לשערי מות נתחרט וכשהשפילוהו גלי נפיק ועריק לעלמא וזה נ"ל פשוט ואע"ג שלא כ"כ בתשו' מהר"ם מינץ החדשים [ועיי' ח"ס אה"ע ח"א סי' ס"ט]:
וז"ל בחידושי למס' חולין ל"ט ע"ב שאני התם דאמר כתבו וכן הלכה דהוכיח תחילתו שאמר כתבו על סופו וסופו נפילת הגג הוכיח על תחילתו שאמר כתבו ושניהם יצרפוהו זע"ז ודוקא שראינו שזה האיש נפל אז אפי' מסופקי' אי ע"י הרוח או ע"י עצמו אפשר מצרפי' תחלתו שאמר כתבו להוכיח על סופו כנ"ל אבל אי אמר כתבו ושוב נפל אחד מן הגג לא נאמר שזה האיש הוא אותו שאמר כתבו דדוקא כשידעי' ששני המעשי' הוא מזה האיש עצמו אזי ילמדו זע"ז תחילתו של עצמו וסופו של עצמו והדברים פשוטי' ולא הוצרכתי להאריך אלא מפני שראיתי רב א' טעה בשאלתו אלי ונמשך אחר שו"ת נב"י קמא ח"א סי' מ"ד וליתא כמובן והתם באותו תשובה הי' מקום להתיר בלא"ה ע"י סימנים ע"ש אבל חלילה ללמוד מזה במקום אחר עכ"ל בחידושי:
ומעתה נבוא אל גביות העדות והנה ב' העדים סותרים זא"ז בזמן כי העד ר"נ ל"ש העיד שראו שניהם ביום ג' י"ג אייר ור' יצחק ליזר העיד שראו שניהם ביום ד' י"ד וכיון שהסתירו בימי השבת וזה אומר ג' בשבת וזה אומר ד' בשבת עדותן בטלה ולא שייך לומר טעו בעיבורא דירחא כמ"ש סמ"ע סי' ל' סס"ק כ"ג וא"כ הוכחשו בחקירות ובטל עדותן כמ"ש ב"ש סי' מ"ז ס"ק ס"ד יע"ש ואי העד ר' נתן ל"ש פסול משום קירבה כמ"ש מכ"ת הי' אפשר להקל ע"י ע"א ר' יצחק ליזר אלא לפ"ז הו"ל עדות שבטלה מקצתו בטלה כולה כיון ששניהם באו להעיד דאע"ג דקרוב נאמן בעדות אשה היינו להועיל להתיר ולא לפסול העד אלא שא"א לתפוס החבל בשני ראשין לומר שאינו פסול לבטל עדות של ר' יצחק ליזר ויהי' פסול לענין סתירה בחקירות דהוה תרתי דסתרי אהדדי ועוד הכא בעי' ב' עדים כשרים כיון שהיא תובעת כתובתה ושוב אין ע"א נאמן מיהו לא ידענא פסול ר' יצחק ליזר שרמז עליו מכ"ת שיהי' כסתרי עצמם בחקירות ויש לתקן זה כפי משמעות העדות גם היהודי מגלאנדי הי' עמהם באותו מעמד אם נשאל אותו ויכוון הזמן כ"א מהם אזי יתקיים העדות עפ"י שנים וא' נפסל כמבואר:
ונבוא אל פרטי גוף הענין הנה בדברי העדי' הנכרים אין ממש אפי' מה שאמרו שקברו יהודי לא הסיחו לפי תומם כ"א על ידי העקסאמינירונג כמ"ש העד ואפי' אם אולי נאמר להיהודי מגלאנדי אמרו מתחילה לפי תומם שקברו יהודי מ"מ נראה כמשקר שהרי שאלו מנין ידעתם שהי' יהודי ואמר שהי' ערום וערי' רק הד' כנפות נשאר עליו וזה תימה איך אפשר שנפשוט מעליו כל בגדיו האדוקי' בו אם כולם נפשטו ע"י איש אשר מצאו או ע"י המים וגם הכתונת שתחת הד' כנפות הנ"ל נפשט ובגד ד' כנפות שאינו אדוק בגוף והוא למעלה על הכתונת הוא לבדו נשאר עליו. ועוד יש לפקפק איך לא אמר שראוהו שהוא מהול אמת בדברי ר' יצחק ליזר נאמר שהנכרי אמר וויא זאל איך ניכטס וויסען וואס איין יוד איזט אונד אויך ער האט אונז געוויזען אויף אונזרע ד' כנפות וכו' משמע מ"ש תחילה מדוע לא אדע מה הוא יהודי היינו שראוהו מל ובו הכיר שהוא יהודי אבל בעדותו של ר"נ ל"ש לא נזכר זה וא"כ אין לנו שום סיוע מעדות הנכרי אפי' לומר שמצאו יהודי כל וכל:
והנה מ"ש העדים מיד שפתחו הקבר אמרו זל"ז זהו שמעון לוקס לא אמרו שהכירוהו בט"ע אלא כן אמרו זל"ז מאומד דעתם ואין אפשר שיהי' ט"ע באדם שמצאו שוכב ערום ופניו טוחו' בקרקע ואחוריו כלפי מעלה ומעולם לא ראוהו כן ומה שראו ארוך ועבה וראש קרח ממצח ולמעלה אינו אפי' סי' אמצעי ופרצוף פנים עם החוטם הרי הושחת והופשט העור מעל פניו גם הלסתות והלחיים שהזכיר ר"ת בס' הישר לא הי' כאן שהרי נפלו הלסתו' והלחי התחתון עי' יבמות ק"נ ע"א אייתי קירא דבק בבליתא וכו' מכ"ש שהופשט העור והחוטם והמצח ולולי כל זאת נמי הרי הוא קבור בקרקע זה ג' שבועות לפי דברי הנזכרים אלא מ"מ אי הי' בו ט"ע גמור המספיק לו לא הי' מאמינים לנכרי ונפלין ברברתא אי נימא השתא מת ונקבר אבל באמת אין כאן ט"ע כלל וכלל:
והסי' מובהק מ"ש האשה שיש לו שומא בראש חוטמו אי הי' מוצאי' השומא ההיא במקומה מצומצם אפשר הוה צמצום מקום והוה סי' מובהק כמו נקב שבצד אות פלוני אבל השומא לא מצאו וחסרון ב' שיניים שכיח בהרבה ב"א ומכ"ש בזה שנפלו אפי' לחייו מכ"ש שאין ראי' מחסרון שיניים וצמצום מקום נמי לא הוה שהרי אמרו בצד ימין לא לצד פנים ולצד אחורי פנים ע"כ איני רואה שום סניף להתיר אשה זו ע"י עדות הלז ומשמים ירחם. פ"ב נגהי ליום ג' ד' דחנוכה תקבצ"ל. משה"ק סופר מפפד"מ: