שו"ת חתם סופר/ליקוטים/סימן מב
שלום וכ"ט לידידי הקצין התורני המופלא כה' צבי הרש נ"י:
יקרתו הגיעני האותיות שאלני פרש"י בנימוקי חומש פ' תרומה בפי' קשותיו ומנקיותיו שכ' דנחלקו חכמי ישראל בזה וכבר העידו תוס' בזה במנחות צ"ו ע"ב שלא נמצא מחלוקת בזה בש"ס אך רב קטינא שם צ"ז ע"א אומר בהיפוך מפירש"י הנה אמת נכון הדבר לא מצאתי מחלוקו' חז"ל להדי' בזה לא בתוספתא דמנחות ולא בברייתא דמלאכת המשכן פ"ח ולא בת"כ פ' אמור אבל מ"מ נלפע"ד נחלקו בו חכמי ישראל על כרחנו כאשר אבאר אי"ה. הנה במנחות צ"ד פליגי ר"ח ס"ל לחה"פ כמין תיבה פרוצה ור"י ס"ל כספינה רוקדת ורמב"ם מה' תמידי' ומוספי' הל' ט' פסק כתיבה פרוצה ותמה כסף משנה מ"ט שביק ר' יוחנן דתני' כוותי' ופסק כר"ח וז"ל תוספתא פי"א דמנחות ארבע סניפי' של זהב דומי' לדקרץ שבהן הי' סומכי' את החלה מפני שדומה לספינה שלא תהא רוקדת וכו' ושוב אחר זה תני' עשרים ושמנה קנים של זהב חלולי' ומפוצלי' כו' יע"ש ויש לדקדק טובא חדא כיון שהסניפים היו לסבול הקנה הי' להזכיר תחלה עשרים ושמנה קנה ואחר כך ד' סניפי' ותו דבתוספתא לא הזכיר סמיכות הקנים כלל אלא שסמכי' את החלה ויהיב טעמא מפני שהיא כספינה שלא תהא רוקדת וק' וכי למ"ד תיבה פרוצה לית לי' סניפים הא ליכא מאן דפליג אלא ר' יוסי משום דס"ל מסגרת למעלה הי' אבל בהא לא תלי' פלוגתא אי הוא כספינה או כתיבה:
אמנם האמת יורה דרכו כי למ"ד ספינה רוקדת הי' הלחם עשוי' כעין קשת (כמו קיפע"ל סלת שלנו) והקשת כלפי שלחן ושני קרנותיו זקופי' למעלה והקנים עליהם כיתר על הקשת והסניפים לא סמכו הקנים אלא החלה עצמה כיון שהי' רק באמצע גב הקשת נשען על השלחן ושני קרנותיו משופעי' ועולי' הי' הסניפי' עשוי' כעין כף (לעפ"ל שלנו) והקרן הזקוף בשיפוע גבנינותו מובלע בתוך הכף של הסניף וכן מצוייר ברש"י מנחות צ"ד ע"ב נמצא אין ענין להסניפי' עם הקני' כלל רק סומכי' החלה עצמה וא"ש סידור התוספתא דקאמר הסניפי' סמכו' מפני שעשוי כספינה דאלו הי' כתיבה לא הי' החלה צריכה סמיכה אלא הקני' היוצאי', ואחר שגמר סדר הסניפי' שסומכי' החלה כ' סדר הקנים העשוי' לאויר בין חלה לחלה:
ומעתה להך מ"ד ע"כ קשות הנסך היינו בקנים המסככי' דאין לומר סניפי' המחזיקי' הקנים המסככי' כמ"ש תוס' צ"ו ע"ב דהא אין הסניפי' מחזיקי' הקנים אע"כ קשות היינו קנים עצמים ומדקשות קנים אם כן מנקיות סניפים:
זהו מוכרח לר' יוחנן דס"ל כספינה ומדראה הרמב"ם סתמא דתלמודא צ"ז ע"א מייתי הא דרב קטינא דקשות היינו סניפי' ש"מ כר"ח ס"ל כתיבה פרוצה ומשו"ה פסק רמב"ם כוותי' ומיושב פסק הרמב"ם בע"ה:
והנה נהי שההכרח דמ"ד ספינה ע"כ קשות הם קנים ומ"ד קשות סניפי' ע"כ כתיבה ס"ל אבל זה אפשר דמ"ד תיבה נמי יסבור קשות הם קנים ויש קצת סיוע לזה מדהקדי' בקרא קשיותיו ואח"כ מנקיותיו ואיך יזכיר הסניפי' לקנים קודם שהזכיר הקנים ונהי דרב קטינא לא חשש לדקדוק הזה מ"מ כיון שכבר נחלקו חכמי ישראל בפי' קשות ומנקיותיו א"כ אפשר שיסבור א' כהך מ"ד קשות קנים ומנקיות סניפי' אפי' יסבור כתיבה הי' עשוי', ויען כי אונקלוס פי' מכילתי' ל' סחבלותיו פי' רש"י כן בכוונת אונקלוס אע"ג דרש"י סבר משנתו כמ"ד תיבה פרוצה ודברי רש"י נכונים וברורים בעזה"י:
ומ"ש י"נ הרב הגאון מו"ה מאיר אבדק"ק יארמוט נ"י ביישוב קו' תו' צ"ו ע"ב די"ל ר' יוסי ס"ל כפי' רמב"ן בכוונת אונקלוס מכילתי' מדות ללחם יפה כיוון ודפח"ח:
וע"ד הקו' על חי' הר"ן אינה קושי' כ"כ דהרי פלוגתא דתנאי היא ושמואל מוקי למתני' כמ"ד וסתות לאו דאורייתא בשגם שאינה סתם משנה ממש אלא המסדר סדר המשנה שהוא סידר כמ"ד וסתות לאו דאורייתא ובנדה דף ט"ז כדהוה ס"ד דרשב"ג ורבי פליגי בוסתות דאורייתא הומ"ל ולטעמך מ"ט סידר רבי מתני' כמ"ד וסתות ל"ד אלא בלא"ה דחי שפיר וכמה פעמים מצי למימר ולטעמיך:
אמנם קושיתך בנדה ברש"י ל"ט ע"א ד"ה בתוך ימי צריכה ישוב מלקמן ס"ח ע"ב דדי' שעתה בי"א יום ולפום ריהטא י"ל הא רבא ס"ד דכל אחד עשר יום דיה שעתה והוה כמעוברת ומניקה ונהי הש"ס דחי לי' ואותבי' בתיובתא מ"מ י"ל היינו באין לה וסת וא"נ ביש לה וסת וסתות לאו דאורייתא אבל לשמואל דס"ל וסתות דאוריית' ובין וסת לוסת מסולקת בדמים ונהי בימי' הראוי' לנדה וראתה בין וסת לוסת אין דיה שעתה ומכל מקום בי"א יום יש לומר כיון שנצטרפו שניהם שהיא מסולקת בדמים מטעם ימי זיבה וגם הוא בין וסת לוסת למ"ד וסתות דאוריית' י"ל דיה שעתה קמ"ל אם אותו יום הוא במי זיבתה והיא רואה בימים שבינתיים מטמאה מעל"ע משום שאין זה וסת ממש ומזה מיירי בדף ל"ט אך בדף ס"ח ע"ב מיירי מראי' בשעת וסתה שאז ממנ"פ די' שעתה אי מחשבת לי' וסת הרי דיה שעתה ואי לא מחשבת לי' וסת מפני שמסולקת בדמים א"כ די' שעתה וא"א להחמיר תרי חומרי דסתרי כנלע"ד ליישב והי' זה שלום לך ולתורתך כנפשך ונפש א"נ הכותב בחפזי. פ"ב יום ב' י"ג כסליו תקצ"ה לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: